חדשות

"ההרגת וגם הופטרת"? בית המשפט המחוזי מרכז דחה את בקשתו של רון תורג'מן, שהורשע בהריגה לאחר שדקר למוות את הנער צחי בשה ז"ל במהלך קטטה אלימה, למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל בגין חוב של מיליון ו-200 אלף שקל בו חויב כלפי משפחתו של המנוח. השופט: "המבקש מנסה בבקשתו להתחמק שלא כדין מהנושים ולהפוך את הליך פשיטת הרגל לעיר מקלט"

המבקש, רון תורג'מן, הוא מדריך כושר במקצועו, עובד כשכיר ומשתכר, לטענתו, סך של 4,000 שקל נטו לחודש. בשנת 2016 הגיש תורג'מן בקשה למתן צו כינוס והכרזה עליו כפושט רגל, בגין חוב יחיד בסך מיליון ו-200 אלף שקלים. מקורו של החוב הוא פיצוי שבו חויב תורג'מן כלפי משפחתו של הנער צחי בשה ז"ל, אותו דקר למוות בשנת 2007 במהלך קטטה אלימה על רקע סכסוך על לבה של נערה.

בהליך פלילי הורשע תורג'מן בעבירת הריגה ונידון ל-10 שנות מאסר בפועל אך שוחרר לאחר ריצוי שני שלישים ממאסרו. מלבד ההליך הפלילי, הגישו יורשי המנוח ובכללם הוריו, תביעה כספית נגד תורג'מן ונאשם נוסף בפרשה, ובית המשפט חייב את תורג'מן בפיצוי בסך כולל של 1,200,000 שקל. תורג'מן השתמט מתשלום הפיצויים ולכן הגישו היורשים את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

במסגרת הבקשה לצו הכינוס, טען תורג'מן כי הוא חדל פירעון וכי יש להחיל עליו את אותו דין שהוחל על שותפו לעבירה, שבית המשפט נתן צו כינוס לנכסיו. עוד הוסיף כי הנושים ישנו על זכויותיהם לקבלת הפיצויים וכי למרות שמקור החוב הוא עבירה פלילית והפיצויים טרם שולמו, אין בכל אלה, כשלעצמם, כדי לשלול את תחולת פקודת פשיטת הרגל במקרה זה. בעניין זה הטעים תורג'מן כי מדובר בעבירת הריגה ולא רצח, אשר בוצעה בזמן שהיה קטין. בנוסף, לדבריו, בזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה הוא עבר בהצלחה הליך שיקומי, רכש מקצוע, הוא עובד כשכיר לפרנסתו ומנהל חיים נורמטיביים. לפיכך, לשיטתו, הוא פרע את חובו לחברה ולכן שלילת תחולת הפקודה בעניינו מהווה סנקציה נוספת שלא כדין.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

הכונס הרשמי, שהשיב לבקשה, התנגד נחרצות וטען כי מדובר בחוב יחיד לנושים שנוצר בעבירה פלילית חמורה מאוד שבוצעה בנסיבות מחמירות. לשיטתו, הבקשה לוקה בחוסר תום לב קיצוני, והוסיף כי יורשי המנוח הלכו כברת דרך ארוכה שעה שהסכימו להסדר הטיעון בהליך הפלילי. עוד ציין הכנ"ר כי תורג'מן לא הציע הסדר נושים סביר ומקובל על הנושים וכי בכל מקרה הוא לא יופטר מהחוב ולא תצמח לו תועלת בקיום הליך פשיטת רגל. גם הוריו של המנוח התנגדו לבקשה בכל תוקף וטענו כי תורג'מן הרג את בנם האהוב באכזריות רבה וללא רחמים וכי הוא משתמט מתשלום סכום הפיצויים ואינו מקיים את פסק הדין הכספי. לפיכך, בקשתו לוקה לשיטתם בחוסר תום לב משווע והוא מנסה לנצל לרעה את הליך פשיטת הרגל. עוד טענו כי מתן הסעד המבוקש יהווה פגיעה קשה בשלטון החוק.

השופט שכיב סרחאן דחה את הבקשה וקבע כי אין לאפשר למבקש לחסות תחת כנפיה של פקודת פשיטת הרגל. צוין, כי המחוקק הגדיר בסעיף 18ה לפקודה את השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להחליט בבקשה לפשיטת רגל, הנגזרים, למעשה, מתכליתהּ הספציפית והכללית של הפקודה העומדת על שלושה אינטרסים, שלעיתים קרובות הם מנוגדים: שיקומו הכלכלי של החייב ומתן הזדמנות להתחלה חדשה בשוק העסקים/העבודה, יצירת מנגנון לכינוס נכסי החייב לשם פירעון חובותיו וחלוקתם בדרך יעילה, שוויונית, זולה, הוגנת ומהירה בין כלל נושיו. האינטרס השלישי הוא הגנה על תקנת הציבור ושמירה על שלטון החוק במובנם הרחב.

בכל הנוגע לתום לבו של החייב, זה נגזר מתכלית משטר חדלות הפירעון והוא אובייקטיבי במהותו. לדברי השופט, תום הלב משתרע על-פני התקופה החל מיצירת החובות לנושים ועד לסיום הליך פשיטת הרגל בהפטר, אלא שבכל הנוגע למקור יצירת החוב קבעה הפסיקה כי תכליותיה של הפקודה אינן מונעות הכרזה על חייב כפושט רגל מקום בו חובותיו נוצרו בגדרי פעילות לא חוקית או לא מוסרית.

עוד נכתב בפסיקה כי מבלי לגרוע מחשיבותו של עיקרון תום הלב המתפרש על פני כל שלבי ההליך, יש מקום לתת לו משקל מצומצם יותר בשלב הראשוני של מתן צו הכינוס וכי ככלל מקום שבו מילא החייב אחר הוראות פקודת פשיטת הרגל ועמד בכל התנאים הראשוניים האמורים, אין מקום להתעמק בשלב זה בשאלת תום לבו במועד יצירת החובות. יחד עם זאת, הוסיפה הפסיקה וקבעה כי יש לשלול את תחולת הפקודה על חייב בשל אי -חוקיות בניהול עסקו רק בנסיבות שמדובר בהן בפגיעה מהותית בתקנת הציבור ולא רק בשל עצם אי החוקיות של ניהול העסק. עוד נכתב כי יתכנו מקרים חריגים, בהם בית המשפט יתרשם כבר בשלב הדיון במתן צו הכינוס כי אין מקום לאפשר לחייב להיכנס ב 'שער' ההליך מפאת חוסר תום לב קיצוני בדרך יצירת החובות. המסקנה, לדברי השופט סרחאן, היא כי סירוב להכרזת חייב כפושט רגל והפטרו לאלתר או על תנאי הוא החריג לכלל.

במקרה זה, ולאחר איזון סביר ומידתי בין תכליות הליכי חדלות הפירעון ובין מכלול האינטרסים והזכויות של המבקש, הנושים והציבור הכללי, קבע השופט כי המקרה נמנה עם אותם המקרים החריגים המצדיקים עמידה איתנה על עקרון תום הלב בשלב הדיון בבקשה ואף שלילת תחולת הפקודה. צוין, כי מדובר בחוב יחיד שנוצר כתוצאה מהרשעת המבקש בעבירה פלילית חמורה ומכוערת עד מאד, שבוצעה אף בנסיבות מחמירות. לדברי השופט, מדובר ב"תת-תרבות הסכינאות" שאין להשלים עמה, יש להוקיע אותה ולהילחם בה עד חורמה. לפיכך, לדעת השופט סרחאן, מתן הסעד המבוקש יפגע מאד ושלא כדין בתקנת הציבור ובשלטון החוק במובנם הרחב.

עוד הוסיף השופט כי לשיטתו הבקשה הוגשה בחוסר בתום לב ובמטרה לנצל לרעה את הליך פשיטת הרגל. לדבריו, המבקש מנסה בבקשתו להתחמק שלא כדין מהנושים ולהפוך את הליך פשיטת הרגל ל"עיר מקלט" למשתמטי חובות כספיים כדין, ואין לעלות על הדעת כי חייב שחובו נוצר כתוצאה מהרשעתו בעבירה פלילית חמורה כמו הריגה, יחסה תחת כנפיה של הפקודה. בעניין זה הטעים השופט את המושג "ההרגת, וגם – הופטרת ?" על יסוד הציטוט המקראי "הרצחת, וגם – ירשת" וציין כי שני עקרונות אלה הטבולים כול כולם במוסר ובצדק הם יסוד במשפט.

עוד ציין השופט כי המבקש הוא אדם צעיר בגילו, בריא בגופו ונפשו העובד למחייתו בעבודה קבועה. לא זו אף זו, כושר השתכרותו אינו מוגבל ולפי נתוניו האישיים הוא אף יוכל להשיא את כושר השתכרותו בפועל, דבר המאפשר את קיומו בכבוד ופירעון החוב במלואו לנושים. בנוסף, בשים לב הן לטיב החוב ונסיבות יצירתו והן לשאר נסיבותיו האישיות של המבקש, סבר השופט כי גם במידה שהמבקש היה נכנס בגדר הליך פשיטת הרגל, לא היה חל ההפטר על החוב ולכן ממילא לא תצמח לו כל תועלת במתן הסעד המבוקש.

לסיכום - הבקשה נדחתה, המבקש ישלם לכנ"ר ולהורי המנוח הוצאות משפט ושכ"ט בגובה 5,000 שקל לכל אחד. המבקש יוצג בהליך ע"י עו"ד עמוס טיין, הכנ"ר יוצג ע"י עו"ד נחמה אבן-ספיר והנושים יוצגו ע"י עוה"ד אריאל יום טוב ואח'.

פש"ר 47669-06-16