חייב שהליך פשיטת הרגל בעניינו נמשך כ-18 שנה, והוגשו נגדו תביעות חוב במיליונים, לרבות ע"י רשות המסים, לא יזכה בהפטר. מחדליו תרמו להימשכות ההליכים שעה שפעל בחוסר תום לב ונימנע מלשלם את התשלום העיתי. בידי החייב נכס נוסף, כך שההליך טרם מיצה את עצמו והימשכותו עשויה להביא תועלת לנושים
עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתיק פש"ר בה נדחתה בקשת החייב לצו הפטר. בשנת 2015, ניתן כנגד החייב צו כינוס נכסים, מונה נאמן ובהמשך, בשנת 2017, מונה תחתיו המשיב 1. כנגד החייב הוגשו 16 תביעות חוב אשר נבדקו על-ידי הנאמן הקודם ואושרו על סך של 11,702,152 ₪. בין תביעות החוב הוגשה תביעת חוב של רשות המיסים - המשיבה 3, שהוכרעה בסך של 8,718,143 ₪ ו-1,173,500 ₪ בדין קדימה. כנגד הכרעה זו הוגש ערעור שטרם הוכרע. תביעות חוב נוספות הוגשו על-ידי עזבון אחיו של החייב - הוא המשיב 4, ועיריית ירושלים. על אף שהליך פשיטת הרגל מתנהל זה למעלה משמונה שנים, נושי החייב טרם קיבלו תשלום כלשהו בשל החובות שבגינם הוגשו תביעות החוב. בנוסף לתביעות החוב, נצבר לחובתו חוב פיגורים בהליך בסכום של למעלה מ-180,000 ₪. החייב ושני אחיו היו שותפים במאפיה אשר צברה חובות רבים למס הכנסה. בהמשך הושגה פשרה לתשלום שומה על סך של מיליון ₪. משלא שולם החוב, נפתח הליך פשיטת הרגל. בשנת 2020, הגיש החייב בקשה להפטר מוחלט, ולחילופין הפטר המחריג את זכויותיו בדירת המגורים. בקשה זו נדחתה ונקבע כי מחדליו הם רבים וכי הוא אינו עומד בצו התשלומים ואינו מגיש דו"חות חודשיים כסדרם, וכי חרף הזמן שחלף, אין בכך כדי לפטור אותו מלשתף פעולה בהליך וכדי להצדיק מתן הפטר. אף בקשתו להפחית את התשלום החודשי נדחתה. ביוני 2023, הגיש החייב, שוב, בקשת הפטר אשר נדחתה בשל שטרם סילק את מחדליו.
החייב טוען כי בית משפט קמא שגה כאשר לא קיים דיון פרונטלי בבקשה כמתחייב על פי דין, זאת על אחת כמה וכמה לנוכח הימשכות ההליכים. הליכי פשיטת הרגל נמשכים כ-18 שנה, ואין לנושים הנוספים - שאינם שלטונות המס כל עניין בהליכי פשיטת הרגל.
לטענת הנאמן, היעדר שיתוף הפעולה מצד החייב הוא הגורם העיקרי להימשכות ההליכים. החייב מתנהל באופן פסול ומגיש פעם אחר פעם אותה בקשה להפטר, מבלי שהוא מעלה כל טענה חדשה ומבלי שהשתנו הנסיבות המצדיקות את הגשתה. הוא אינו משתף פעולה בהליך באופן העומד בסתירה לעקרון-על בהליכי חדלות פירעון לפיו על החייב לשתף פעולה באופן מלא כדי לזכות בהפטר, אינו עומד בצו התשלומים, ואינו מגיש דוחות דו-חודשיים.
כב' השופטת ר' רונן פסקה כי יש לדחות את הבקשה. שיקול הדעת המסור לבית משפט של חדלות פירעון הוא רחב, בשל מומחיותו הייחודית, היכרותו המעמיקה את ההליך והתרשמותו הבלתי אמצעית מבעלי הדין ומנסיבות ההליך. לפיכך, ערכאת הערעור תתערב במקרים חריגים בלבד. הדבר נכון גם בהחלטות שעניינן תכנית פירעון ומתן הפטר. המשיבים טענו כי בקשתו הנוכחית של החייב למתן הפטר היא למעשה "גלגול" של בקשות קודמות שהגיש וכי אין לאפשר לו להשיג בדרך זו על החלטות חלוטות בהן נקבע שאין ליתן לו הפטר. מנגד, לעמדתו, מאז שניתנו אותן החלטות חל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בבקשתו. בין היתר טען החייב לשינוי נסיבות בשל מכירת נכס והחמרה במצבו הרפואי. כמו כן טען ביחס להימשכות ההליכים באופן המצדיק את מתן ההפטר, ולהיעדר עניין של הנושים בהליך, כמו גם לכשלים בניהול ההליך על-ידי הנאמן. נקבע כי כל טענות החייב הנוגעות לאופן ניהול ההליך ולתביעות החוב שהוגשו כנגדו אינן רלוונטיות בהליך דנן והוא מתייחס רק להחלטה שלא ליתן צו הפטר. החובה לקיים דיון נועדה בעיקרה כדי להגן על הנושים, אשר עשויים להיפגע ממתן ההפטר ולא על החייב. אם סבור בית המשפט כי הבקשה איננה מגלה תשתית ראייתית המצדיקה דיון או בירור נוסף בבקשה, רשאי הוא לדחות בקשת חייב להפטר ללא קיום דיון לגופו של עניין בנוכחות הצדדים.
זאת ועוד, נקבע כי שינוי הנסיבות הנטען אינו מצדיק עיון מחדש בהחלטה שלא ליתן הפטר. התנהלות החייב בהליך, והמסקנה לפיה עדיין קיימת אפשרות למצות את ההליכים באופן שיביא תועלת לנושים – הם הטעמים שהביאו את בית המשפט לדחות בקשות קודמות לקבלת הפטר, כמו גם את הבקשה הנוכחית. טעמים אלה עדיין עומדים בעינם – כאשר החייב לא שינה מהתנהלותו ולא סילק את מחדליו, וכאשר עדיין קיים נכס משמעותי שמצוי בהליכי מימוש במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ואשר עשוי להשיא ערך משמעותי לנושים. כך, חובו של החייב עומד על למעלה מ-8,600,000 ₪ ומנגד יש לו זכויות בנכס נוסף – דירת מגורים – ששווין למעלה מ-2,500,000 ₪. מכאן כי הליך פשיטת הרגל טרם מיצה את עצמו ובידי המבקש נכס ממנו יכולים להיפרע הנושים.
יתרה מזו, נקבע כי בהחלטה במתן ההפטר נדרש בית המשפט לאזן בין שתי תכליותיו העיקריות של הליכי פשיטת הרגל: כינוס נכסי החייב וחלוקתם בצורה יעילה ושווה לנושים, ומתן אפשרות לחייב להשתקם ולפתוח דף חדש בחייו. במתן ההפטר מקודמת בעיקר התכלית השנייה של הליכי פשיטת הרגל – מתן אפשרות לחייב להשתקם ולפתוח דף חדש בחייו. תכלית זו באה לעתים קרובות על חשבון אינטרס הנושים וזכות הקניין שלהם. זאת משום שבמקרים רבים, עם מתן ההפטר, חלק מחובות החייב כלפיהם – יימחקו. פגיעה זו נתפסת כבלתי מוצדקת כאשר פושט הרגל נוהג בחוסר הגינות או בחוסר יושר, ומשכך נקבע כי ההפטר מיועד רק לחייבים תמי-לב המשתפים פעולה עם ההליך ועומדים בהתחייבויות המוטלות עליהן במסגרתו. ככלל, הפטר יינתן במקרים בהם החייב אינו מסוגל לפרוע את חובותיו, וכאשר אין תועלת ממשית לנושים מהמשך הליך פשיטת הרגל. מתן ההפטר מותנה בדרישה להתנהגות בתום לב של החייב – הן בשלב יצירת החובות והן בשלב הליכי הכינוס ולאורך כל הליך פשיטת הרגל. כחלק מחובת תום-הלב, יש להביא בחשבון את שיתוף הפעולה של החייב במימוש נכסיו. אי ניצול מלוא היכולת הכלכלית שלו כדי לפרוע את חובותיו, עשוי להיחשב כשלעצמו כחוסר תום-לב. כן יש להביא בחשבון את עמידתו במגבלות שהוטלו עליו, ובכלל זה בתשלומים החודשיים. המבקש הפר שוב ושוב את חובותיו במסגרת ההליך, כאשר משך שנים הוא אינו מגיש דוחות כנדרש ואינו עומד בתשלומים העיתיים.
נוכח האמור, נקבע כי המבקש לא היה רשאי לעשות דין לעצמו ולהימנע מטעמיו מלשלם את התשלום העיתי עליו הורה בית המשפט. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם חובתו לפעול בתום-לב כדי ליהנות מפירות הליך פשיטת הרגל ומהאפשרות של מתן הפטר – אפשרות שנועדה כאמור לעשות עמו חסד. אכן, ההליך נמשך כמעט שני עשורים ומדובר בפרק זמן לא מבוטל, ואולם, אין בהימשכות ההליכים כדי לשנות וחלוף הזמן כשלעצמו אינו מצדיק מתן הפטר. חלוף הזמן נבע בין היתר מההליכים הרבים והמורכבים שנדרשו לצורך קידום ההליך. כמו כן, אין זה מן הנמנע כי גם מחדליו של המבקש וחוסר שיתוף הפעולה מצדו, תרמו להימשכות ההליכים. עוד הודגש כי ההליך טרם מיצה את עצמו והימשכותו עשויה להביא תועלת לנושים – אשר בניגוד לטענות המבקש, הם לא איבדו בו עניין.
לסיכום, בקשת רשות הערעור נדחית.
המבקש יוצג ע"י: עו"ד יצחק בורובסקי
המשיבים יוצגו ע"י: עו"ד שמואל מיכאל; עו"ד הודיה נקש; עו"ד אסף ברקוביץ'; עו"ד אלכסנדרה הודס; עו"ד גד טיכו; עו"ד אורית אלמוזלינו-רייז
