העליון קבע כי יש לממש ערבויות שניתנו להבטחת שובו לארץ של חייב בהליך חדל"פ וכי אין נפקות לסיבה בגינה לא חזר ארצה. הסיכון אותו נועדה לגדר הערבות, הוא סיכול ההליך המשפטי וקיפוח זכויות הנושים. בכל מקרה שבו סיכון זה מתממש, מן הדין לקבוע כי הנושים רשאים לממש את הערבות שבידם
עסקינן בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתיק חדל"ת, בגדרו הורה בית משפט קמא על הפעלת הערבויות שניתנו על-ידי המערערים 6-2 להבטחת שובו ארצה של המערער 1 - טילסון. נגד טילסון הוצאו צווי עיכוב יציאה מהארץ במסגרת הליכי חדלות פירעון שמתנהלים נגדו. טילסון פנה לבית משפט קמא בבקשה לביטול זמני של הצווים בכדי שיוכל לנסוע לארה"ב לשם פרידה מחותנו, שחלה במחלה סופנית. במסגרת בקשת הביטול ציין טילסון כי הוא מבקש לאפשר לו לצאת מן הארץ, לתקופה קצרה, כדי להעניק חסד אנושי אחרון לקרוב משפחתו. בשל נסיבותיה החריגות, הסכים מנהל ההסדר לבקשה בכפוף להעמדת ערבויות. מנהל ההסדר גם דרש, בין היתר, כי "במסגרת התצהיר יסכים בעל השליטה [טילסון – א.ש.] כי אי חזרתו ארצה במועד [...] תוביל למימוש מידי של כל הבטוחות הנזכרות לעיל [...]".הווה אומר: מנהל ההסדר הציב את מתן הערבויות שנדרשו כתנאי להסכמתו לבקשת הביטול, לצד הסכמת הערבים לכך שהערבויות תמומשנה במידה וטילסון לא ישוב ארצה במועד, תהא הסיבה לאי-חזרתו אשר תהא. בהמשך לכך, ובהסכמת מנהל ההסדר, ביקש טילסון מבית המשפט כי "יתן צו המורה על ביטול זמני של כלל צווי עיכוב היציאה מן הארץ [...] מיום 26.6.2023 ועד ליום 9.7.2023". הביטול נעשה כמבוקש. הערבויות אותן הציג טילסון כללו התחייבות מטעם רעייתו, להעמיד את זכויותיה בדירת המגורים המשותפת לה ולטילסון, בשיעור 50%, כבטוחה לטובת הבטחת חזרתו לישראל. בנוסף, כתבי התחייבות מטעם הוריו של טילסון שאם לא ישוב ארצה, יהיו הם אחראים לכל התחייבויותיו במסגרת ההליך, והתחייבות מטעם דודיו בה, הסכימו לרישומה של הערת אזהרה על זכויותיהם בדירת המגורים שבבעלותם וקיבלו על עצמם אחריות לכל חובותיו של טילסון. כמו כן, הפקדת סך של 100,000 ש"ח להבטחת שובו של טילסון במועד והתחייבותו שלא לבצע שום דיספוזיציה בנכסיו בעת שהותו בחו"ל. טילסון טס לחותנו בארה"ב, ונעצר בארה"ב כאשר ניסע לחזור לישראל, בחשד למעורבותו בהלבנת הון. אין חולק כי ההליכים הפליליים בעניינו מנעו ממנו מלשוב ארצה במועד בו התחייב לשוב, וכי צו שיפוטי אשר ניתן נגדו בארה"ב מונע את חזרתו לישראל עד עצם היום הזה. בשל הנסיבות, תוקפו של ביטול הצווים הוארך, אולם פקע בספטמבר 2023. בדצמבר 2023 פנה מנהל ההסדר לבית משפט וביקש להורות לממש את הערבויות. בקשתו התקבלה.
לטענת המערערים, לכל הפחות היה על בית משפט קמא להאריך את המועד לביטול הצווים עד לסיומו של ההליך הפלילי אשר מתנהל נגד טילסון בארה"ב.
כב' השופט א' שטיין פסק כי יש לדחות את הערעור. על פרשנותו של כתב-ערבות חלים כללי הפרשנות הרגילים של דיני החוזים. המערערים התחייבו לכך שטילסון ישוב ארצה במועד שבו התחייב לעשות כן, כמו כן הם נטלו על עצמם את האחריות לחובותיו במידה שלא ישוב ארצה במועד שנקבע מכל סיבה שהיא. דברים אלה עולים בצורה ברורה מהאמור בכתבי ההתחייבות עליהם חתמו, ומדובר בלשון ברורה שאינה משתמעת לשני פנים. כתבי ההתחייבות נוסחו על-ידי עורכי דין מקצועיים, בהתאם לדרישותיו של מנהל ההסדר, ועל-מנת לשמש ערבות פורמלית בגדרי הליך שיפוטי. יש לדחות את טענתם העיקרית של המערערים, לפיה ישנה נפקות לסיבה בגינה טילסון לא חזר ארצה, וכי יש משמעות לכך שהוא מעוניין לשוב ארצה, אולם נסיבות שאינן תלויות בו מונעות זאת ממנו. התחייבותו הברורה של טילסון, ממנה נגזרות התחייבויותיהם של שאר המערערים, היא כי הוא ישוב ארצה ביום 9.7.2023, או בהתאם להחלטה אחרת של בית המשפט. התחייבותו זו, שכאמור הובטחה בערבותם של שאר המערערים, אינה תלויה בדבר. כלומר, התחייבות זו היא בגדר חיוב תוצאה מובהק, וממילא אין יסוד לטענת טילסון לפיה אין לראות באי-חזרתו לישראל במועד הפרת התחייבות, מאחר שהדבר אינו תלוי בו.
יתרה מזו, נקבע כי גם תכליתם של כתבי ההתחייבות מובילה למסקנה ברורה כי יש להורות על מימוש הערבות. אין לקבל את טענת טילסון, כי תכליתם של כתבי ההתחייבות היא למנוע את ניסיונו לברוח מהארץ, ולא להבטיח את חזרתו במועד. החייב למעשה נוטל על עצמו שתי התחייבויות כאשר העיקרית הינה לשלם את חובותיו, והמשנית – לשוב ארצה במועד שנקבע לו. כפועל יוצא מכך, הערבים להתחייבויות של החייב מתחייבים לכך שאם החייב לא יעמוד בהתחייבותו המשנית לשוב ארצה במועד, הם יישאו בהתחייבותו העיקרית וישלמו את חובותיו. משמעות הדברים היא כי הסיכון אותו נועדה לגדר הערבות במקרה של חייב אשר מבקש לצאת מהארץ, הוא סיכול ההליך המשפטי שבמסגרתו מבקשים נושי החייב לבוא על זכויותיהם כנושים. בכל מקרה שבו סיכון זה מתממש, מן הדין לקבוע כי הנושים רשאים לממש את הערבות שבידם. מנהל ההסדר והנושים שלמענם הוא פועל לא לקחו על עצמם שום חלק בסיכון שהחייב – טילסון – לא יחזור לישראל במועד שהתחייב. סיכון זה חל כולו על הערבים של טילסון מכוח כתבי ההתחייבות עליהם הם חתמו על-מנת לאפשר לו לקבל מבית המשפט המחוזי החרגה מהצווים אשר הוצאו נגדו במסגרת הליכי חדלות פירעון ואשר אסרו עליו לצאת מהארץ. מסקנה זו עולה באופן חד-משמעי מלשונם ומתכליתם של כתבי ההתחייבות.
לסיכום, הערעור נדחה.
המערערים יוצגו ע"י: עו"ד מילר עידן; עו"ד ליאור דהן
