בג"ץ קיבל עתירה של בנות זוג לסביות וקבע כי כאשר מוצג צו הורות פסיקתי שתחולתו רטרואקטיבית מיום הלידה, יש להנפיק ליילוד תעודת לידה חדשה שכוללת גם את הורותו של ההורה הלא ביולוגי, ואין להדירו מתעודת הלידה. כאשר במישור הדין המהותי יש שוויון בין ההורים, אין להבחין ביניהם במישור הרישום בתעודת הלידה
העותרים, זוגות נשים לסביות וילדיהן, מבקשים כי יופקו להם תעודות לידה מתוקנות, אשר נושאות את שמותיהן של שתי האימהות של ילדיהן המשותפים. במרכזו של ההליך ניצבת שאלת רישומה בתעודת לידה של בת הזוג שאינה בעלת זיקה ביולוגית לילד, וזאת מקום שבו הורותה זכתה להכרה משפטית לאחר הלידה. מדובר בתשע זוגות של נשים שאחת מבנות הזוג הרתה מתרומת זרע אנונימית, ולפיכך היא בעלת זיקה ביולוגית לילד. מעמדה ההורי של בת הזוג שנעדרת זיקה ביולוגית לילד זכה להכרה משפטית לאחר הלידה באמצעות צו אימוץ או צו הורות פסיקתי. מעמד זה הוסדר לאחר הנפקתה של תעודת לידה.
לטענת הזוגות, יש לחייב את המשיבים להנפיק תעודות לידה מתוקנות אשר נושאות את שמות שתי האימהות של ילדיהן המשותפים. מדיניות המשיבים פוגעת בזכות לחיי משפחה ובזכות לשוויון, מאחר שהיא מפלה לרעה זוגות מאותו המין.
לעמדת המשיבים, תעודת הלידה היא מסמך שמשקף את ההורות הביולוגית בעת הלידה, ומשכך ככלל היא "קופאת בזמן".
כב' השופט ע' פוגלמן פסק כי יש לקבל את העתירה באופן חלקי, במובן זה שיקבע כי במקרים שבהם הוצג צו אימוץ או צו הורות פסיקתי שתחולתו רטרואקטיבית מיום הלידה, תונפק תעודת לידה מתוקנת שכוללת את שמות שתי האימהות. אין הגדרה סטטוטורית מפורשת לשאלה מיהו הורה. כיום, קיימים 4 אדנים שבאמצעותם אדם יכול להפוך להורה במשפט הישראלי: זיקה גנטית, זיקה פיזיולוגית, צו אימוץ, והורות מכוח "זיקה לזיקה". הזיקה הגנטית עניינה במי שהוא בעל המטען הגנטי ששימש להולדת היילוד ולעומת זאת, הזיקה הפיזיולוגית מתייחסת למי שנשאה את ההיריון. שני האדנים הנוספים מאפשרים להכיר בהורות הינו אימוץ בו ההורות מכוננת בצו אימוץ שניתן על ידי בית המשפט, ו"זיקה לזיקה" - המתמקד בקשר הזוגי שבין אדם לבין בעל זיקה ביולוגית לילד, שנוצר עובר ללידה. מקורו של מודל זה בחוק הפונדקאות, אשר מכיר בהורותו של ההורה המיועד ליילוד אף כאשר אין לו זיקה גנטית אליו, מכוח צו הורות סטטוטורי. אף כי ההכרה המשפטית בהורותו של ההורה הלא ביולוגי נעשית לאחר הלידה, הפסיקה הכירה בכך שפער הזמנים בין מועד הלידה לבין מועד ההכרה בהורות מעורר קשיים, ומשכך ניתן לקבוע מועד תחולה רטרואקטיבי של צו ההורות השיפוטי. בנסיבות שבהן מדובר בזוג נשים, שאחת מהן הרתה מתרומת זרע אנונימית, תחולתו הרטרואקטיבית תהיה ממועד הלידה. כאשר מדובר בהורותה של האם שנעדרת זיקה ביולוגית לילד, הורותה אינה נוצרת מאליה אלא נדרש צו שיפוטי לכינונה. בעוד שבעבר נדרשו האימהות הלא ביולוגיות לפנות להליך אימוץ לצורך הכרה משפטית בהורותן, כיום צו ההורות הפסיקתי הוא הדרך המקובלת לעשות כן. בנסיבות של שימוש בתרומת זרע אנונימית, הן כאשר מדובר בצו האימוץ, הן כאשר מדובר בצו ההורות הפסיקתי נתונה לבית המשפט האפשרות להכיר בתחולה רטרואקטיבית של הצווים האמורים, ולקבוע הורות החל מיום הלידה.
בנוסף לאמור, נקבע כי אכן כעמדת המשיבים, ולפי הוראת סעיף 30 לחוק המרשם, תעודת הלידה נועדה לשקף את מצב הדברים בעת הלידה, ואולם, אין לקבל את המדיניות שלפיה תעודת הלידה נועדה לשקף הורות ביולוגית בלבד. בעוד שמרשם האוכלוסין ותעודות ציבוריות אחרות אשר ניתנות מכוחו נועדו לתעד את המצב העדכני הנוגע לתושב הרשום ולפיכך הן כפופות מטבען לשינויים בהתאם להתפתחויות בחייו של אדם, תעודת הלידה היא תעודה ציבורית ייחודית, אשר מכוונת לספר את סיפור זהותו של היילוד בנקודת זמן מסוימת על ציר חייו - זהותו ביום לידתו. לשון תקנות מרשם האוכלוסין (צורתן של תעודות לידה ופטירה) -תקנות הצורה, מתייחסות באופן ניטרלי לאדן שעליו מושתתת ההורות. תעודת הלידה כוללת פרטים נוספים בעלי משמעות, הנדרשים לשם תיעוד מלא ושלם אודות זהותו של היילוד. אין חולק כי זהות הוריו של היילוד מהווה פרט מידע חשוב ומשמעותי, וזאת גם כאשר הקשר ההורי לא מבוסס על אדן ביולוגי. בהתאם, השמטה של אחד מההורים מתעודת הלידה, משמעותה הצגת תמונה חלקית ולא מלאה בדבר זהותו. לכך אף עשויה להיות נפקות במישור של טובת הילד.
יתרה מזו, נקבע כי ככל שבעת הלידה היו ליילוד שני הורים, הדרת ההורה הלא ביולוגי מתעודת הלידה משמעה העדפת מעמדה של ההורות הביולוגית על פני הורות שמבוססת על אדנים אחרים. אכן קיים שוני בין הורות ביולוגית לבין הורות שאינה ביולוגית לעניין אופן כינון ההורות, ואולם, לאחר הסדרת המעמד ההורי, במישור הדין המהותי הורותם של שני ההורים, הביולוגי והלא ביולוגי – שווה היא, והיא כוללת אותו סל זכויות וחובות הוריות. כאשר במישור הדין המהותי יש שוויון בין ההורים, אין מקום להבחין ביניהם במישור הרישום בתעודת הלידה. לכך עשוי להתלוות מסר פוגעני שלפיו מדובר בקשרים שונים בטיבם ובמהותם, וכי בעוד הורות ביולוגית היא הורות "אמיתית", הורות לא ביולוגית היא הורות נחותה וחשודה, מעין הורות "על-תנאי". כאשר מוצג צו הורות פסיקתי שתחולתו רטרואקטיבית מיום הלידה, על המשיבים להנפיק ליילוד תעודת לידה חדשה שכוללת גם את הורותו של ההורה הלא ביולוגי, שכן ממועד זה מוכרת ההורות על ידי הדין. אין מדובר בתיעוד של התפתחות מאוחרת בחייו של היילוד, אלא במצב הדברים המוכר על ידי הדין בעת לידתו. לעומת זאת, כאשר מדובר בצו הורות פסיקתי שתחולתו פרוספקטיבית לא חובה להוציא תעודת לידה מתוקנת. תכליתה של תעודת הלידה לשקף את פרטי זהותו של היילוד ביום הלידה. מקום שבו ניתן צו הורות פסיקתי שתחולתו פרוספקטיבית – משמעות הדבר היא כי ביום הלידה טרם הוסדר מעמדו ההורי של ההורה הלא ביולוגי. יש מקום להשוות בין העותרות שעשו שימוש בצו אימוץ לכינון הורותם לבין הורים שהורותם כוננה בשלב מאוחר יותר, באמצעות צו הורות פסיקתי שנקבע לו מועד רטרואקטיבי ליום הלידה. שילובם של שיקולים אלה, וזאת לצד התרומה של תיקון תעודת הלידה לטובת הילד, מוליכים למסקנה כי יש מקום להורות על תיקון תעודת הלידה גם במקרה של צו אימוץ.
לסיכום, העתירה התקבלה באופן חלקי.
העותרים יוצגו ע"י: עו"ד חגי קלעי; עו"ד אחינעם סגל-אורבך; עו"ד דניאלה יעקובי; עו"ד שרון סיראי
המשיבים יוצגו ע"י: עו"ד רן רוזנברג; עו"ד מוריה פרימן
