המחוזי דחה בקשת כונס להוסיף נכס שקיבל החייב בירושה לקופת הכינוס, תוך שקבע כי החייב מכר את חלקו לאחיו כעשר שנים קודם. נקבע כי מדובר בעסקת אמת, אף שלא הסתיימה ברישום, מה שמקים לאח זכות שביושר מעין קניינית, הגוברת על זכותם של הנושים בהליך פשיטת הרגל, וגורעת את הנכס ממסת נכסי החייב
עסקינן בבקשת המנהל המיוחד להורות על פירוק שיתוף בנכס שחלקו הועבר לחייב בירושה. החייב והיורשים האחרים מתנגדים לבקשה, בטענה שהחייב מכר זה מכבר את חלקו לאחיו. בסוף שנת 2018 ניתן צו כינוס לחייב לבקשתו. כנגד החייב הוגשו תביעות חוב שעיקרן לרשויות בסכום של 8,248,712 ₪ וזאת בשל עסק שניהל בשנות השמונים. החייב הצהיר בבקשתו שאין לו נכסים כלשהם ואין לו זכויות בעזבון, אף שפרט בחקירתו בפני המנהל המיוחד שהוריו נפטרו והייתה דירה בבעלותם. הנושה, עירית תל-אביב, טענה בפני המנהל המיוחד שלחייב זכויות בנכס מקרקעין שהיה בבעלות הוריו, אולם החייב הודיע שפדה את חלקו בנכס בהסכם משנת 2008 שנחתם עם אחיו. המנהל המיוחד הטיל ספק באמיתות העסקה, והתייחס לכך שהנכס רשום על שם הורי החייב וזכויות החייב לא הועברו ומכאן לטענתו לא הייתה עסקה בפועל. בית המשפט הנחה את המנהל המיוחד להגיש בקשה לפירוק שיתוף אליה יצורפו כל היורשים.
החייב והמשיבים טענו שהחייב פדה את זכותו בתום לב ובתמורה בת ערך ואין למנהל המיוחד יותר מזכויות החייב. לטענתם, המדובר בהסכם כשר שנערך בהתאם לחוק החוזים.
המנהל המיוחד שב וטען שמעיבוד חומר הראיות והגשת המסמכים עלתה תמונה ברורה וחד משמעית שלא הייתה עסקה, ומכל מקום שלא הושלמה עסקה, ומשכך חלקו של החייב מוקנה לקופת הכינוס. הכנ"ר הצטרף לטיעוני המנהל המיוחד.
כב' השופטת א' מור-אל פסקה כי העסקה בין החייב לאחיו, היא עסקת אמת, בגדרה שולם תשלום ריאלי ומלא על מלוא זכותו של החייב במקרקעין, מה שמקים לאח זכות שביושר מעין קניינית, הגוברת על זכותם של הנושים בהליך פשיטת הרגל ומשכך חלקו הרשום של החייב בדירה אינו חלק מנכסיו. התקשרות הצדדים הייתה לצורך ביצוע עסקה למכירת חלקו של החייב לאחיו. מדובר בעסקה שנעשתה בתום לב, תוך שבוצעה במלואה על ידי העברת מלוא התשלום. אמו ז"ל של החייב נפטרה בשנת 1996, ובשנת 1999, הוצא צו ירושה על פיו יורשים את עזבונה שמונת ילדיה, ביניהם החייב והמשיבים, כל אחד מן הילדים 1/8 מן הנכס. אביו ז"ל של החייב נפטר בשנת 1992, ובשנת 1999 הוצא צו ירושה על פיו יורשים את עזבונו שמונת ילדיו, ביניהם החייב והמשיבים, כל אחד מן הילדים 1/8 מן הנכס. הזכויות בטאבו לא הועברו על שם היורשים והן רשומות על שם הוריהם. בשנת 2008 חתמו החייב ואחיו, על הסכם לפיו החייב מוכר את חלקו בדירת העזבון לאח. ההסכם נכתב בכתב יד על גב חוות הדעת השמאית המעריכה את שווי הדירה. נקבע כי המדובר בהסכם אותנטי, תקף שבוצע במלואו, על פי מכר החייב את חלקו בדירת הוריו לאחיו, תמורת סכום ששולם במלואו על ידי האח. גם אם נותרו תמיהות שונות בנוגע לדרך התנהלות העסקה, יש לזכור שהמדובר בעסקה בין בני משפחה, קרובים בקרבה ראשונה, שהתנהלותם בעריכת ההסכם ביניהם אינה שגרתית וניתן להניח שלא יוקפד בה על כל דקדוקי הפורמליות, ולא יינקטו בהכרח אותם אמצעי זהירות המאפיינים עסקאות חוזיות בין אנשים זרים. ניכר שבין האח, לבין החייב שררו יחסי אמון ומשכך, הזכות של האח לא נרשמה והעסקה גם לא דווחה אך השניים הקפידו לתעד את קיומה של העסקה ואת העברת התשלומים ושניהם כאחד מאשרים את תוקפה. המסקנה היא שנחתם הסכם מכר מחייב בין הצדדים, לפיו החייב מכר את חלקו בדירה לאחיו, וקיבל תמורה מלאה בגין המכירה. העסקה לא דווחה לרשויות המס, לא נרשמה הערת אזהרה ולא נרשם שעבוד כלשהו וכמובן הדירה לא עברה על שם היורשים בכלל וחלקו של החייב לא הועבר על שם האח בפרט.
לאור האמור, נקבע כי יש להכריע האם ההסכם מהווה עסקה במקרקעין ומה תוקפה של עסקה זו במסגרת הליך כינוס. חוק המקרקעין קובע שעסקה במקרקעין טעונה רישום ועסקה שלא נגרמה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה. כמו כן, התחייבות לביצוע עסקה טעונה מסמך בכתב. ההלכה היא שעל מנת שמסמך ישתכלל לכדי הסכם מחייב עליו למלא אחר דרישות של מבחן כפול, ראשית עליו להעיד על גמירת דעת הצדדים להתקשר בקשר משפטי מחייב ושנית עליו להיות מסויים דיו. המבחן לגמירות דעתם של הצדדים, הינו מבחן אובייקטיבי הנלמד מאמות המידה החיצוניות, וכולל את התנהגות הצדדים ואמירותיהם לפני ואחרי כתיבת המסמך וכן את תוכן המסמך עצמו. לעניין יסוד המסויימות, כמו גם לעניין דרישת הכתב הכרוכה בעסקאות מקרקעין, נפסק שנדרש שהפרטים החיוניים והמהותיים בעסקה יהיו מוסכמים וכתובים. פרטים אלה כוללים דברים הכרחיים כמו שמות הצדדים, מהות הנכס, מהות העסקה, מחיר, זמני תשלום, הוצאות ומסים אם אין הוראה אחרת עליהם בחוק. עם השנים רוככה הדרישה בפסיקה אשר הכירה בהסכם כבעל מסויימות מספקת גם כאשר לא ניתן היה למצוא בו את התנאים החיוניים לעסקה, וזאת כאשר פרטים אלו ניתנים להשלמה לפי הוראות שבדין או לפי הנוהג המקובל. החייב ואחיו גמרו אומר בדעתם להתקשר בהסכם תקף ומחייב. השניים דאגו לבסס את שווי הנכס באמצעות שמאי, בין השניים נרשם מסמך בכתב, אשר כולל את כל הפרטים החיוניים והמהותיים בעסקה, זהות הנכס, זהות הצדדים, גובה התשלום, כאשר המדובר בתשלום ריאלי אשר הוערך על פי חוות דעת שמאי. השניים חתמו על ההסכם וכן חתמו עליו כעדים 3 אחים נוספים. השניים פעלו על פי ההסכם והתשלומים הועברו מה שמלמד על גמירת דעתם. אמנם במסמך אין התייחסות לתשלומי המיסים, שכן ניכר שהצדדים לא נתנו דעתם על יסוד זה, ואולם מדובר בפרטים הניתנים להשלמה נורמטיבית על פי דין או נוהג מקובל.
יחד עם זאת, נקבע כי בהתאם לחוק המקרקעין, שעה שהעסקה לא הסתיימה ברישום, המדובר בהתחייבות לעשיית עסקה במקרקעין ומשכך נדרש לבחון, מהי הזכות המגולמת בהתחייבות מעין זו והאם היא גוברת על זכותם של הנושים בהליך פשיטת רגל. נקבע כי הזכות שהתגבשה לאח בעקבות הסכם המכר, מהווה זכות שביושר "מעין קניינית", אשר בנסיבות שהוכחו, היא גוברת על זכותם של הנושים בהליך הכינוס. לאורך כל השנים הצדדים לא פעלו לרישום הנכס, על שמם של היורשים בכלל והאח בפרט. משכך, לכאורה, למרות שנחתם הסכם מכר בין הצדדים לא מומשה העסקה והנכס נשאר לכאורה בבעלות החייב מכוח צו הירושה. מאחר שהרישום הוא ראיה חותכת לתכנו, על האח והחייב מוטל הנטל לסתור את המרשם ולהוכיח את זכותם הנטענת. בהתאם לפסיקה, העדר הרישום, ככל שהוא נעשה במטרה ברורה להתחמק ממס, עלול להביא לקביעה שהמדובר בחוזה בלתי חוקי שנועד להונות את הרשויות דבר שעשוי להביא לבטלותו (ע"א 4305/10 בעניין אילן). בעלי התפקיד בעניין דנן לא טענו שהמדובר בעסקה לא חוקית או הסכם למראית עין שנועד להונות את הרשויות. המנהל המיוחד אמר מפורשות שהוא לא מטיל ספק בעניין העסקה, וכל שנטען הוא שהחייב והרוכש- האח- לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את זכותם הנטענת וכי זכות זו אינה גוברת על זכויותיהם של הנושים. נקבע שלא מדובר בחוזה שנועד להתחמק מתשלום מס או הסכם למראית עין. אכן העסקה לא דווחה לרשויות, ואולם ניתן לקבוע שההסכם הוא הסכם אותנטי מחייב.
יתרה מזו נקבע כי בהלכת אהרונוב (ע"א 189/95), קבע ביהמ"ש העליון כי יש להכיר בקיומה של "זכות שביושר תוצרת הארץ" של רוכש מקרקעין שהעסקה שעשה לא הסתיימה ברישום, כזכות "מעין קניינית" הגוברת על זכויותיהם של צדדים שלישיים. כתוצאה מכך פסק בית המשפט כי לנושה - בין נושה מכוח עיסקה נוגדת ובין נושה מכוח נשייה שאינה קשורה כלל לנכס - אין את הכוח לממש את זכותו כלפי החייב-המוכר באמצעות הנכס הנמכר. זכותו של רוכש מקרקעין גוברת על זכותו של מעקל אף אם העיקול נרשם והרוכש טרם רשם הערת אזהרה על נכס המקרקעין, וזאת כל עוד עסקת המכר נכרתה בטרם הוטל העיקול על נכס. כלומר, מקום שהתגבשה זכות שביושר מעין קניינית, הזכות שיכולה לגבור עליה הינה זכות קניין מן השורה שהתגבשה בתמורה ובתום לב ולא זכות פחותה ממנה- כשל הנאמן בפשיטת רגל. זכויות שביושר מסוג זה יפות גם כלפי הנאמן בפשיטת רגל, אשר גם לו כמי שמייצג בין היתר את זכויותיהם של נושי החייב, אין זכות מהותית בנכס מסויים אלא ככלי למימוש הזכויות המהותיות של הנושים מכוח חובותיו של החייב בעל הנכס כלפיהם (פש"ר (מחוזי י-ם) 5250/08 בעניין פרנקל). מקום שהועברה תמורה מלאה וממשית בעבור נכס, גוברת זכות שביושר על זכות נאמן בנכס וזכות זו גורעת את הנכס ממסת נכסי החייב (פש"ר 241/89 בעניין בילו ). נפסק כי בהינתן ההלכה המחייבת של בית המשפט העליון בנוגע למהות זכותו של האח, בנסיבות שהוכח תום ליבם של החייב והאח- בעסקה שנעשתה כעשר שנים לפני הליך הכינוס וללא קשר אליו, אין אלא לקבוע שזכותו של האח, שהיא זכות שביושר מעין קניינית, גוברת על זכותם של הנושים בהליך פשיטת הרגל. ההסכם נעשה בשנת 2008 כעשר שנים לפני כניסת החייב להליך הכינוס. מדובר בפרק זמן שאינו מאפשר להעלות טיעון של הענקה פסולה. הסכם המכר, מקים זכות שביושר שהיא מעין זכות קניינית לגבי חלקו של החייב. האח שילם את מלוא הסכום בגין חלקו של החייב והוא זכאי שחלקו של החייב ירשם על שמו. זכות זו תקפה גם בהליך הכינוס וגוברת על זכותם של הנושים, שעה שהמנהל המיוחד נכנס בנעליו של החייב ואין לו יותר ממה שלחייב יש ובוודאי שאין לנושים זכות קניינית שנרכשה בתום לב ובתמורה שיכולה לעמוד למול זכותו של הרוכש. זכותו של האח אינה זכות אובליגטורית בלבד, כפי שטען המנהל המיוחד, אלא זכות מעין קניינית שהושגה בתום לב ולאחר ששולמה מלוא התמורה, והיא גוברת על זכותם של הנושים. יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד לפירוק שיתוף, שכן לחייב אין זכות בדירת הוריו המנוחים.
לסיכום, בקשת המנהל המיוחד לפירוק שיתוף נדחית.
החייב יוצג ע"י: עו"ד דוד הוד ; המשיבים יוצגו ע"י: עו"ד משה שלום
