צעיר תושב טירה שנהג ברכב ללא ביטוח ופגע בילד בן 8 הורשע בגרימת מוות ברשלנות, ולאחר מכן נתבע על ידי קרנית להשיב את הפיצויים ששילמה למשפחתו של המנוח. ביהמ"ש: "שיקומו הכלכלי של חייב הוגן בהליך פשיטת רגל הוא מטרה נעלה בחברה מתוקנת, נאורה ובת-תרבות"
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל בקשת חייב להפטר מותנה מחובותיו שמקורם בתאונת דרכים שבעקבותיה הורשע בגרימת מוות ברשלנות של ילד בן 8. השופט שכיב סרחאן קבע כי אין קשר ישיר בין העבירה שבה הורשע לבין החוב לקרנית, שנוצר בשל נסיעתו ברכב ללא ביטוח, וכי אין למנוע ממנו את שיקומו הכלכלי אלא במקרה של פגיעה של ממש בתקנת הציבור, אשר לא מתקיימת במקרה זה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המבקש בן ה-34, תושב טירה ואב לשני ילדים קטינים, הוא פחח במקצועו העובד כשכיר ומשתכר סך של 8,500 שקל בחודש. מקורו של החוב הוא בתאונת דרכים שאירעה בשנת 2009, בעת שהמבקש נהג ברכב ללא ביטוח ובמהירות של 80 קמ"ש בקטע כביש שבו המהירות המקסימלית היא 50 קמ"ש. במקום בו אירעה התאונה לא היה מעבר חצייה להולכי רגל, וילד בן 8 שחצה את הכביש נפגע ונהרג.
המבקש הועמד לדין פלילי בעקבות התאונה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, הורשע ונידון ל-20 חודשי מאסר בפועל, למאסר על תנאי, לפסילת רישיון נהיגה למשך 15 שנים ולקנס.
יורשי המנוח הגישו נגד המבקש תביעת פיצויים שהתקבלה, וב-2010 שילמה קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים פיצויים לתובעים בסך של 630 אלף שקל. בהמשך הגישה קרנית תביעת חזרה לבית משפט השלום נגד המבקש והבעלים של הרכב שבו נהג. השניים לא התגוננו נגד התביעה, ובית המשפט חייב אותם לשלם לקרנית את סכום התביעה, הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דינה בסך כולל של 674 אלף שקל. החוב לא שולם, ופסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
ב-2015 ניתן צו כינוס לנכסיו של המבקש לבקשתו והוא הוכרז פושט רגל. תביעות החוב נגדו נבדקו והוכרעו והוא חויב בתשלומים חודשיים של 400 שקל, בעוד שסכום חובותיו הצטבר ל-751 אלף שקל. בבקשתו למתן הפטר טען המבקש כי הוא חדל פירעון וכי הוא קיים כדין את חיוביו וההגבלות שהוטלו עליו בהליך, התנהג בתום לב לאורך כל ההליך ושילם את חובו לבחרה בגין הרשעתו בפלילים. עוד ציין המבקש כי נעשתה סולחה עם משפחת הקורבן.
המנהל המיוחד לנכסיו של החייב תמך בבקשה נוכח נסיבותיו האישיות של המבקש, אופן התנהגותו והתנהלותו לרוך ההליך, והמליץ להיעתר לבקשה ולתת הפטר המותנה בכך שהמבקש יוסיף לקופת הכינוס 108 אלף שקל שישולמו ב-72 תשלומים, כך שהסכום הכולל שיצטבר בקופת הכינוס יעמוד על 120 אלף שקל. מאידך, קרנית התנגדה לבקשה וטענה כי לא ניתן להכריז על המבקש פושט רגל שעה שמקור החוב הוא התנהגות פלילית שתוצאתה הרשעה ומאסר בפועל. לטענתה, המבקש התנהג בחוסר תום לב ויכולתו הכלכלית לפרוע את מלוא חובותיו טרם נבדקה עד תום.
השופט שכיב סרחאן קיבל את הבקשה וציין כי תכליותיה של פקודת פשיטת הרגל, שעיקרן הגנה על הנושים ושיקום החייב, אין בהן כשלעצמן כדי ללמד שחובות שנוצרו בפעילות שאינה חוקית או אינה מוסרית ימנעו הכרזה על חייב פושט רגל. מכאן שמתן הפטר לחייב חדל פירעון מחובותיו בני תביעה בהליך פשיטת רגל הוא הכלל וסירוב לעשות כן הוא החריג.
השופט ציין כי בניגוד לגישות הנהוגות במשפט העברי, במשפט המוסלמי ובעולם העתיק, במדינה הקפיטליסטית המודרנית הגיעה העת להתבוננות מחודשת על חדלון פירעון. "חדלות פרעון היא למעשה 'תאונה כלכלית'", כתב השופט בפסק הדין. "היא יוצרת סכסוך חריף בין החייב לבין הנושה. תוצאותיו של סכסוך זה הן נזקים לחייב,לנושה ואף לחברה/הקהילה. יש לתקן נזקים אלה.יש לתתת מענה צודק לצרכים של כל הצדדים המושפעים מחדלות פרעון (חייב, נושה והחברה). לדידי, גישת 'הצדק המשקם', בשונה מ'הצדק המתקן', היא הגישה האופטימלית לתיקון הנזקים שיוצרת חדלות פרעון. החייב ההוגן, הזכאי להגנת דיני חדלות פרעון, נדרש לפעולות שיש בהן משום מתן מענה הולם על הצרכים של הנושה והחברה בעשיית צדק. וכן מוטלת עליו חובה מוגברת לפעול לשם שיקומו הכלכלי, יציאתו לדרך חדשה והשתלבותו מחדש בשוק העסקים/העבודה...על המחוקק לצמצם את רשימת החובות בדין קדימה והחובות המוחרגים מהפטר. רק במקרה וישנה פגיעה של ממש בתקנת הציבור (האני מאמין החברתי) או בשלטון החוק במובנם הרחב החוב לא יוחרג מההפטר... שיקומו הכלכלי של חייב הוגן בהליך פשיטת רגל הוא מטרה נעלה בחברה מתוקנת, נאורה ובת-תרבות".
במקרה זה, קבע השופט, איזון סביר ומידתי בין מכלול האינטרסים והזכויות של המבקש, הנושים והציבור כללי, יש לאפשר למבקש לחסות תחת כנפיה של פקודת פשיטת הרגל. השופט הבהיר כי המבקש לא הורשע בשימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, כך שאין קשר סיבתי ישיר בין החוב לבין העבירה הפלילית בה הורשע. המבקש נשא בעונשו, פרע את חובו לחברה ועשה סולחה עם משפחת המנוח. בנסיבות העניין, ציין השופט, חרף המחדלים שיצר המבקש לאורך ההליך, לא ניתן לראות בו חסר תום לב המנצל לרעה את ההליך, ושיקומו הכלכלי הוא כדין ומתחייב במקרה זה.
