מוזמנים שביצעו הזמנה למסעדה תל אביבית במסגרת פרויקט Round Tables קיבלו הודעה על ביטול הזמנתם "מסיבות אישיות", שנשלחה לכל 317 הנמענים, ואלו נחשפו לכתובות הדוא"ל של כולם. ביהמ"ש קבע כי חשיפת כתובת דוא"ל אינה מהווה פגיעה בפרטיות על פי החוק, וכי הנתונים שנאספו על ידי מפעילת הפרויקט אינם מהווים מאגר מידע
בית משפט השלום בתל אביב דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברה שארגנה פרויקט אירוח של שפים זרים במסעדות בישראל, בטענה כי פגעה בפרטיות אורחים שהזמינו שולחן באחת המסעדות בכך ששלחה להם הודעת דוא"ל כשכלל כתובות הנמענים גלויות. השופטת נועה גרוסמן קבעה כי בנסיבות העניין כתובת דואר אלקטרוני אינה מהווה "ענייניו הפרטיים של אדם" כמשמעם בחוק הגנת הפרטיות, וכי תובענה ייצוגית היא אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת היות שמספר התובעים הוא מוגדר וספציפי ומדובר בקבוצה קטנה של 317 איש, אשר כל חבריה ברי איתור.
לקראת חודש ספטמבר 2015 החליטה המשיבה, מפעילת פרויקט Round Tables, לארח שפים ממסעדות בחו"ל במסעדות בתל אביב. בין השפים הזרים הייתה גם השפית ננסי סילברטון ממסעדת "אוסטריה מוזה" בלוס אנג'לס, שהייתה אמורה להתארח במסעדת "קפה איטליה" בתל אביב. כל אחד מהמבקשים ביצע (בנפרד) הזמנה של שולחן לאירוע האמור. עם זאת, יומיים לפני האירוע קיבלו האורחים שהזמינו שולחן במסעדה הודעת דוא"ל על ביטול ההזמנה "מסיבות אישיות". הודעה זו נשלחה ל-317 נמענים, תוך שברשימת הנמענים הופיעו כל כתובות האי מייל של כל אותם לקוחות כך שכל נמען נחשף לכתובות הדואר האלקטרוני של היתר. נוכח האמור, הגישו המבקשים בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה בעילה של הפרת הזכות לפרטיות.
השופטת נועה גרוסמן דחתה את הבקשה וקבעה כי תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. בעניין זה ציינה השופטת כי כאשר מספר התובעים גדול וקשה לזהותם יש הצדקה להגשת תביעה ייצוגית שכן ללא מכשיר זה לא תתברר המחלוקת כלל. במקרה זה, לעומת זאת, מספר התובעים הוא מוגדר וספציפי ומדובר בקבוצה קטנה של 317 איש, אשר כל חבריה ברי איתור. השופטת העירה עוד כי בהתקיים נסיבות מסוימות ייתכן שתביעה ייצוגית תהיה הדרך הראויה להכרעה גם כאשר הקבוצה מונה מספר מועט של תובעים, אולם במקרה זה אין כל קושי לאתר את התובעים ואין כל חשש כי המשיבה תתנכל להם או תטיל עליהם עלויות שונות. אף בבחינת היתרונות והחסרונות שבניהול התובענה הייצוגית בהשוואה לניהולן של תביעות אישיות, סברה השופטת כי לא נראה שיש תועלת רבה במנגנון הרחב והמיוחד של תובענה ייצוגית, וככל שמי מחברי הקבוצה חש כי פרטיותו נפגעה בעקבות האירועים המתוארים היה באפשרותו לפעול להגשת תביעה אישית.
למעלה מן הצורך, קבעה השופט גרוסמן כי אין ממש בטענת המבקשים כי חשיפת כתובת הדואר האלקטרוני שלהם מהווה פגיעה בפרטיות. זאת, שכן סעיפים 2(8) ו- 2(9) לחוק הגנת הפרטיות מתייחסים למושג "ענייניו הפרטיים של אדם", ואף שמונח זה לא הוגדר בחוק, הפסיקה קבעה במספר פסקי דין כי מדובר בביטוי מסגרת שאת תוכנו יש לצקת בהתאם לנסיבות הדברים ולהקשרם. לדעת השופטת, בנסיבות המקרה, כתובת דואר אלקטרוני אינה מהווה "ענייניו הפרטיים של אדם". המבקשים הם חלק מקבוצה שנרשמה לפרויקט להתארח במסעדה לארוחת טעימות מיוחדת, ובמסגרת רישומם לפרויקט מילאו את פרטיהם האישיים, לרבות את כתובת הדואר האלקטרוני שלהם, וסימנו כי קראו את תקנון החברה והם מסכימים לאמור בו. באחד הסעיפים בתקנון, נקבע כי ידוע ללקוח שבהזינו את פרטיו האישיים ניתנת הסכמתו כלפי החברה להעברת שמו, כתובתו ופרטי ההתקשרות עמו לצדדים שלישיים, לרבות לגופים עסקיים ולרבות לצורך דיוור ישיר. עם זאת, במקרה זה לא דובר בהעברת הפרטים לגופים עסקיים לשימושם לשליחת דברי פרסום וכיו"ב, אלא אך בחשיפת כתובות הדוא"ל של חברי הקבוצה בינם לבין עצמם.
עוד דחתה השופטת את טענת המבקשים כי חשיפת כתובות הדואר האלקטרוני חשפה אינספור פרטים אישיים על כל אחד מחברי הקבוצה. השופטת קבעה כי מעיון בכתובות הדואר האלקטרוני של המבקשים עולה כי לא ניתן לדעת שמדובר בהם, וככל שאדם ירצה לגלות פרטים נוספים על בעלי כתובות הדוא"ל, יהיה עליו לבצע חיפוש אקטיבי כלשהו. בנוסף, נדחתה טענת המבקשים כי מסירת המידע מהווה הפרת חובת הסודיות הקבועה בסעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות, היות שהנתונים שנאספו ונשמרו על ידי המשיבה אינם עונים להגדרת "מאגר מידע", שכן הם כוללים רק שם ודרך התקשרות (כתובת דואר אלקטרוני). כמו כן, לפי הגדרות החוק אין חשיפת כתובות דואר אלקטרוני מהווה חשיפת "מידע" לפי חוק הגנת הפרטיות.
