בג"ץ ביטל את החלטת השרים להדיח את יו"ר דירקטוריון חברת הדואר מתפקידו. ההליך התנהל באופן לא כשר, תוך הפרה של חובת היוועצות סטטוטורית וחובת השימוע, שנעשו למראית עין בלבד. חובת האמונים של יו"ר דירקטוריון חברה ממשלתית אינה כלפי השר אלא כלפי החברה ועליו להפעיל שיקול דעת עצמאי לטובתה
עסקינן בעתירה נגד החלטת שר התקשורת והשר לשיתוף פעולה אזורי לפטר את מישאל וקנין מתפקידו כיו"ר דירקטוריון חברת דואר ישראל. מכתב השימוע שנשלח לוקנין והיה חתום על ידי שר התקשורת, נשא את הכותרת: "אי מילוי תפקידך כיושב ראש דירקטוריון בחברת דואר ישראל בע"מ כראוי".
לעמדת העותרים, ההדחה נעשתה בחוסר סמכות, ללא כל סיבה עניינית, בניגוד מוחלט לעקרונות יסוד במשפט המנהלי והיא רצופה פגמים מהותיים היורדים לשורש העניין. ההחלטה היא החלטה פוליטית מובהקת המבוססת על שיקולים זרים. רשות החברות הממשלתיות וכן היועצת המשפטית לממשלה הצטרפו לעמדת העותרים כי בהחלטה נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין והמחייבים את ביטול ההחלטה.
מנגד, שר התקשורת והשר לשיתוף פעולה אזורי טענו כי ההחלטה המתבססת על התשתית העובדתית והמקצועית שהוצגה לשרים על ידי גורמי המקצוע, נטועה עמוק בטווח שיקול הדעת המינהלי שהחוק הקנה להם, והיא נועדה לקדם את טובת הציבור והחברה. מדובר בסוגיות המצויות בלב הפררוגטיבה הניהולית שעליה מופקדים השרים מכוח תפקידם.
כב' השופט ד' מינץ פסק כי יש לקבל את העתירה. סעיף 22(א) לחוק החברות הממשלתיות מגדיר את רשימת המצבים שבהם יחדל דירקטור בחברה ממשלתית לכהן, לפני תום התקופה שלה נתמנה. העברת דירקטור מתפקידו מוגבלת למצבים המפורטים בחוק, וביניהם מצב שבו הדירקטור "אינו ממלא את תפקידו כראוי". היא אינה יכולה להיעשות לפי רצון השרים או הרשות, מבלי להתבסס על אחת מהעילות המפורטות בדין. קביעת רשימה המפרטת עילות קונקרטיות שבהתקיימותן ניתן להעביר דירקטור מתפקידו, מתכתבת עם החשש מפגיעה בשיקול דעתם העצמאי של דירקטורים. שמירה על עצמאות הדירקטורים וחובתם המקצועית לפעול לטובת החברה בא לידי ביטוי גם בהליך העברת דירקטור מתפקידו. הפעלת הסמכות להעברת דירקטור מתפקידו אינה כפופה רק לחובות כלליות מתחום המשפט המינהלי, כגון החובה להימנע משקילת שיקולים זרים ומן החובה לפעול לטובת הציבור. ההוראות המפורטות בדבר הנסיבות המצדיקות העברה מתפקיד של דירקטור מכתיבות טווח מצבים ושיקולים מגודר שבו ניתן להפעיל סמכות זו. אחד המצבים הינו בקביעה של רשות החברות הממשלתיות או השרים כי הדירקטור "אינו ממלא את תפקידו כראוי".
יחד עם זאת, נקבע כי לצורך הפעלת הסמכות להעברת דירקטור מתפקידו בשל כך שהוא אינו ממלא את תפקידו כראוי, נדרשת הנחת תשתית מוצקה, מבוססת וברורה בדבר סטייה מההתנהלות המצופה מדירקטור. העובדה שמדובר בסמכות הנתונה במקביל הן לרשות והן לשרים, וכי לצורך הפעלתה על ידי השרים נדרשת התייעצות עם הרשות, מדגישה כי נדרשת תשתית עובדתית הנסמכת על תפקודו המקצועי של הדירקטור לצורך העברתו מתפקידו לפי עילה זו. ככל החלטה מינהלית, גם החלטה זו צריכה להתבסס על תשתית עובדתית ראויה ובדוקה, בהתייחס לכלל הנתונים המרכזיים והדרושים לשם קבלתה. עוד נדרשת על פי הסעיף גם היוועצות עם רשות החברות הממשלתיות. על היוועצות סטטוטורית להיות כנה, ממשית, בלב פתוח ובנפש חפצה, ואין די בהיוועצות מן השפה לחוץ כדי "לצאת ידי חובה". גם את חובת השימוע, יש לקיים תוך נכונות לשמוע, ליתן הזדמנות אפקטיבית לנסות ולהשפיע על ההחלטה ולא על מנת לצאת ידי חובה, זאת במיוחד בהינתן חומרת הפגיעה הישירה בזכויותיו של מי שנקבע שאינו ממלא את תפקידו כראוי.
מהלכה למעשה, נקבע כי הפגמים המשמעותיים שנפלו בהליך מחייבים להביא לבטלות החלטת השרים. שר התקשורת עצמו כתב במכתבו כי הודיע לעותר כבר בחודש מרץ 2023 כי הוא סבור שעליו לסיים את תפקידו. לא בכדי ביקשו השרים "להתנער" מאותה שיחה, שכן, לא רק שלא קדם לה הליך היוועצות כדין, אלא שהם התקשו לבאר על בסיס איזו תשתית עובדתית נסמכה הערכת השר בדבר האופן בו מילא העותר את תפקידיו. המילים "אין לי אמון ביכולותיך", המסיימות את מכתב השימוע, מבטאות פן של הערכה אישית של יכולות העותר, להבדיל מהערכה המתבססת על תשתית מקצועית. מהצטברות נתונים עולה כי ההחלטה על העברת וקנין מתפקידו התנהלה באופן לא כשר, תוך הפרה משמעותית של חובת היוועצות סטטוטורית וחובת השימוע, אשר עולה כי נעשו למראית עין בלבד. מדובר בתמונה חריגה וברורה שאינה משתמעת לשני פנים, שאין בחזקת התקינות עליה ביקשו השרים להישען, כדי ליישרה. השרים טענו כי לא מדובר ב"מסע טיהור" כי אם ב"פיטורים נקודתיים,. אולם גם העברה "נקודתית" של אדם מתפקידו צריכה להיעשות בהתאם להוראות הדין ולפי כללי המנהל התקין.
כב' השופט י' עמית הוסיף כי מדובר בהדחה חריגה ביותר, בלתי סבירה באופן קיצוני. להודעתו של השר לעותר לא קדמה התייעצות עם רשות החברות הממשלתיות, שהתנגדה לכל אורך הדרך למהלך ההדחה. חוק החברות הממשלתיות קובע כי לצורך הדחה של יו"ר דירקטוריון חברה ממשלתית יש צורך בהסכמה של שני שרים. שר האוצר התנגד בשעתו למהלך שיזם שר התקשורת, וסבר כי אין מקום להחליף את העותר בעיתוי הנוכחי על סף הפרטת החברה. רק בהמשך הועברו הסמכויות הנתונות לשר האוצר לפי החוק אל השר לשיתוף פעולה אזורי, וכך הושגה הסכמה של שני השרים. הפרקטיקה של אי שימוש בסעיף 22(א)(6) לחוק מלמדת כי הצעד של העברת דירקטור מתפקידו נתפס כצעד מרחיק לכת. וקנין נכנס לתפקידו בפברואר 2022, שנה וחודש בלבד בטרם נמסרה ההודעה על הכוונה להדיחו. ההתדרדרות ברמת השירות לציבור ובמצב הפיננסי של חברת הדואר, לא החלה עם כניסתו לתפקיד, נהפוך הוא, הוא נכנס לתפקידו במיוחד על מנת להחזיר את דואר ישראל למסלול השיקום לקראת ההפרטה. אף הנתונים האובייקטיביים מלמדים את ההיפך. לאחר כניסתו של וקנין לתפקיד נמחקה הערת "עסק חי", והוא הצליח תוך זמן קצר להגיע להסכם הבראה עם העובדים, מה שלא עלה בידי קודמיו. המחוקק מגלה רגישות מיוחדת לפגיעה אפשרית בהליכי הפרטה של חברה ממשלתית. הדחת העותר נעשתה בעיתוי רגיש ביותר, שעה שהדואר עמד ביישורת האחרונה לפני הפרטתו. הדחת וקנין הייתה עלולה לחבל, ושמא אף חיבלה, בעצם הליכי ההפרטה או שהייתה עלולה לגרום, ושמא אף גרמה, לכך שלא יתקבל המחיר המכסימלי האפשרי במסגרת ההפרטה. תמוה כיצד ננקטה לראשונה בתולדות החוק סנקציה של הדחת יו"ר דירקטוריון מכהן, כצעד ראשון, מבלי שננקטו לפני כן צעדים מתונים יותר. חובת האמונים של יו"ר דירקטוריון חברה ממשלתית אינה כלפי השר אלא כלפי החברה, ועליו להפעיל שיקול דעת עצמאי לטובת החברה בפעילותה העסקית השוטפת. המחוקק לא ביקש לאפשר מצב שבו חרב הפיטורין תרחף מעל ראשו של דירקטור כל אימת שהלה יקבל החלטות שאינן תואמות את רצונו של השר.
לסיכום, העתירה מתקבלת.
העותרים יוצגו ע"י: עו"ד גיורא ארדינסט; עו"ד עמיחי וסרטיל; עו"ד אוהד מייזליק; עו"ד סער ענבר בן זאב
המשיבים יוצגו ע"י: עו"ד הלל ברק; עו"ד מאור קייקוב; עו"ד אפרים דמרי; עו"ד ערין ספדי-עטילה; עו"ד מתניה רוזין.
