חדשות

המחוזי החמיר בענישתם של שב"חים ששהו בישראל שלא כדין תוך שקבע כי אירועי ה – 7 באוקטובר אינם מאפשרים להמשיך במדיניות האכיפה המתירנית. יש לנקוט במדיניות קשיחה ומחמירה, הנותנת מענה הולם לסיכונים הטבועים בתופעת השהייה הבלתי חוקית בישראל. מדינה חפצת-חיים חייבת להגן על אזרחיה וביטחונה

עסקינן בערעור המדינה על קולת העונש שגזר השלום על הנאשמים - מאסר בפועל לתקופה של חודש ויום אחד, בשל עבירת כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל. המשיבים 1-2 נמצאו בטמרה, כשאין ברשותם אישור כניסה לישראל או שהייה בה. המשיב 1 נכנס לשטחי מדינת ישראל ושהה בה כחודש שלא כדין. המשיב 2, נכנס לשטחי מדינת ישראל כשבידו אישור כניסה כדין לצורך עבודה, אך חרף פקיעת האישור, המשיך לשהות בישראל למשך חודש שלא כדין. המשיב 3 נמצא בכביש בדיר חנא, כשאין ברשותו כל אישור לכך. בהמשך הוברר, כי שהה בישראל שלא כחוק כ- 3 חודשים. בית-המשפט קמא עמד בגזר-דינם של המשיבים 1 ו -2, על הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיהם. עם זאת ציין, כי עסקינן במשיבים ללא הרשעות קודמות, נשואים עם ילדים, ששהו בישראל נוכח קשיים כלכליים. באשר למשיב 3, צויין, כי הינו בן 51, נשוי ואב לשבעה ילדים, ללא הרשעות קודמות. הודגש, כי בעבר קיבל מספר רב של אישורי כניסה לישראל.

לעמדת המדינה, גזר הדין מתעלם מן המלחמה הקשה בה מצויה מדינת ישראל. מידת החומרה של עבירת השב"ח צריכה להיגזר מן המצב הביטחוני השורר, משמע, זו עשויה להשתנות עם שינוי העתים. יש להחמיר בעונשם של המשיבים, כך שייגזרו להם עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופה שלא תפחת מחודשיים ביחס למשיבים 1 ו-2, ושלא תפחת משלושה חודשים ביחס למשיב 3.

המשיבים טענו כי אין למצוא כל קשר רציונלי בין ההחמרה במצב הביטחוני לבין החרפת הענישה כלפי שוהים בלתי חוקיים מאיו"ש. כל אחד מהמשיבים קיבל היתר כניסה לישראל בעבר, מה שמלמד שמסוכנותם נבחנה ונמצאה כנמוכה או לא קיימת.

כב' השופטים פסקו כי יש לקבל את הערעור. בגזר דינו של בית המשפט קמא נפלה שגגה, אשר הובילה אותו בסופו של יום לתוצאה עונשית שאיננה משקפת כדבעי את מדיניות הענישה הראויה בעבירות של שהייה שלא כחוק לישראל. האירועים הקשים שהתרחשו ביום ה-7 באוקטובר 2023 חייבים לשמש תמרור אזהרה ברור וחד לכל העוסקים במלאכת ההגנה על בטחון המדינה ואזרחיה. אם מדינת ישראל נקטה מדיניות "סלחנית" ו"מכילה" כלפי שוהים בלתי חוקיים תושבי איו"ש ועזה עד יום ה -7 באוקטובר הרי שלאחריו, חובתה כלפי בטחון אזרחיה איננה מתירה לה להמשיך ולנהוג כך. אכן, רבים מהשוהים הבלתי חוקיים מגיעים ארצה בתום לב על מנת לפרנס את בני משפחתם המתגוררים באזורים מוכי אבטלה. עם זאת, די במפגעים בודדים, על מנת להמיט אסון רב נפגעים על תושבי הארץ. עם תרחיש שכזה, אין שום עם חפץ-חיים אשר יכול להשלים. בתשובה לשאלה מדוע על תמי הדרך לשלם מחיר בענישה עודפת, בגין מעשיהם ותכניותיהם הזדוניות של אחרים, הרי שהתשובה היא שככל שתופעת השהייה הבלתי חוקית היא נרחבת ומפושטת יותר ומדיניות הטיפול בה ספורדית יותר, אקראית יותר, "מכילה" יותר ומקילה יותר, כך יקשה על כוחות הביטחון לאתר את אותם מסתננים זדוניים המבקשים לפגֵע.

זאת ועוד, נקבע כי מערכת הביטחון משקיעה מיליארדי שקלים בהקמה ובתחזוקתה של גדר ביטחונית, שמטרתה למנוע כניסה של בלתי מורשים, באבחון האוכלוסייה המבקשת היתרי כניסה לישראל ובהוצאת היתרים למי שממנו אין נשקף סיכון ביטחוני לאזרחי המדינה. כמו כן, בהצבת גדודים שתפקידם ללכוד מסתננים, ובפריסת כוחות שיטור האמונים על מעצרם לאחר כניסתם. עת מדיניות האכיפה איננה נוקשה, איננה מרתיעה ואיננה מונעת, היקף התופעה רחב והתפשטותה צפויה. במצב זה, סיכוייהם של כוחות הביטחון להצליח במשימת סיכול ההסתננות פוחתים משמעותית בבחינת איתור מחט בערימת שחת. לעומת זאת, הפחתת התופעה מקילה על כוחות הביטחון לבצע את מלאכתם ומגבירה, את רמת הביטחון, שממנה נהנים אזרחי המדינה. הדבר נכון בשעת רגיעה, ונכון שבעתיים בשעת מלחמה.  הסיכון הנשקף משוהה בלתי חוקי איננו בהכרח פרי של מחשבות זדון המקננות בו ביום כניסתו ארצה שלא כחוק. בהחלט ייתכנו "טריגרים" שונים העלולים להביאו לכלל "שינוי לבבות" תוך כדי השהות בישראל. היו מקרים בהם שוהים בלתי חוקיים החליטו לפגוע באזרחי המדינה על רקע סכסוך עבודה עם מעסיק, על רקע אירועים בעלי גוון לאומני כגון הריסת בתי מחבלים, התפרעות של מתיישבים ישראליים בשטחים, ולנוכח פיגועי טרור אשר בוצעו בישראל.

יתרה מזו, נקבע כי עד אירועי ה – 7 באוקטובר שלט בכיפה מתחם הענישה שנקבע בהלכת אלהרוש (רע"פ 3677/13), שהתהוותה על רקע מדיניות אכיפה מתירנית וליברלית מאד, שלפיה אין מענישים שוהה בלתי חוקי כלל אלא לאחר שנתפס בפעם השלישית על ידי הרשויות. המדיניות האכיפתית והשיפוטית, אשר נהגה עובר ל – 7 אוקטובר חטאה למטרות ההלימה, האכיפה וההרתעה. היא אף יצרה תמריץ לתושבי השטחים להימנע מלפנות למסלול המפרך של הוצאת אישור שהייה, עבודה או לינה בישראל. אמנם, היה בה כדי לאפשר לעשרות אלפי שב"חים לאייש את מקומות העבודה הפנויים בענפי משק אשר שיוועו לכך ובפרט ענף הבנייה, אולם, היא עודדה פעילות בלתי חוקית כתוצאה מענישה מתונה, שלא לומר העדר ענישה אפקטיבית. ראוי לאמץ מדיניות ענישה נוקשה וחד משמעית אשר יהא בה כדי להרתיע וכך להפחית את תופעת השהייה הבלתי חוקית ולהכווין את המעוניינים לעבוד בישראל לפנות כחוק ולעבור תהליך מסודר של אבחון וקבלת היתר, כדי להקל על כוחות הביטחון למנוע פיגועים שמקורם בתושבי השטחים. אין מנוס מהפעלת מדיניות קשיחה ומחמירה, הנותנת מענה הולם לסיכונים הטבועים בתופעת השהייה הבלתי חוקית בישראל. מדינה חפצת-חיים חייבת להגן על אזרחיה מפני תופעת השוהים הבלתי חוקיים גם באמצעות ענישה מרתיעה. מדינה ריבונית איננה יכולה להתייחס כעניין של מה בכך  לתופעה זו. עבירות אלו פוגעות בעצם ריבונותה, בסדר הציבורי וחותרות תחת שלומם וביטחונם של אזרחיה.

בנוסף לאמור, נקבע כי מעבר לזכותה וחובתה של המדינה לנטר ולפקח על המצויים בתוכה בהיבטי המשילות הריבונות והביטחון, כניסה בלתי מפוקחת סיטונית של שוהים בלתי חוקיים פוגעת פגיעה קשה ביכולתם של גורמי הביטחון לאתר מפגעים פוטנציאליים המבקשים להסתנן ארצה על מנת לסכן את ביטחון תושביה. אכן, מחבלים ומפגעים אינם מורתעים מהחמרת ענישת מחפשי העבודה, אלא שגורמי הביטחון יתקשו לאתרם ככל שיותר שב"חים מסתובבים בארץ. לא ניתן להתעלם ממספר פיגועי הטרור אשר בוצעו בידי תושבי איו"ש ואשר גבו מחיר דמים מאזרחי ישראל, תושביה ואף מתיירים אשר באו לבקר בה. כניסה שלא כדין לתוך שטחי מדינה ריבונית היא מעשה בלתי מוסרי ובלתי חוקי כאחד. היא מהווה פגיעה בזכותה של המדינה לריבונות ולשמירה על גבולותיה, ומהווה פגיעה בזכות אזרחיה לקבוע מי ישהה בתוכה ומי לא. נוכח האמור, העונשים שהוטלו על המשיבים אינם נותנים תשובה מתאימה לצורכי ההרתעה והמניעה לאור המצב הביטחוני. על הענישה להלום את החומרה שבפגיעה בריבונות המדינה ובביטחונה, ולהבטיח מניעת כניסה המונית של שוהים בלתי חוקיים מהדלת האחורית, בדרך המקילה על מפגעים להסתנן בחסות ההמון. תחתית מתחם העונש בגין עבירה של שהייה בלתי חוקית בימים אלה חייבת לעמוד, על שלושה חודשים בפועל. עונשם של המשיבים 1 ו -2 יעמוד, על חודשיים מאסר בפועל, עונשו של המשיב 3 יעמוד על שלושה חודשי מאסר.

לסיכום, הערעור מתקבל.

ב"כ צדדים: לא צוין

עפ"ג 38304-01-24