בג"ץ קבע כי חוק הבנקאות מתיר לבנקים ליתן שירותי מסחר במטבעות דיגיטליים. מאז נחקק, חלו שינויים בתחומי הפעילות הפיננסית, כך שנוספו לה מוצרים ושירותים שונים. כוונת המחוקק הייתה לכלול נכסים מן הסוג של המטבעות הדיגיטליים בתוך תחומי פעילותם של הבנקים, בהיותם נכס מהתחום הפיננסי
ההליך דנן עוסק במסגרת החוקית המסדירה מתן שירותי מסחר במטבעות דיגיטליים. המקרה דנן הוא אחד מני רבים שבהם מתעוררת השאלה האם החוק הקיים מסדיר תופעות טכנולוגיות וכלכליות חדשות, ששינויי העתים מביאים עמם, או שהן מחייבות חקיקה חדשה. השאלה שמתעוררת היא האם החקיקה העיקרית החלה על פעילותם של הבנקים בישראל – חוק הבנקאות – מסמיך את הבנקים לבצע פעולות של מכירה וקנייה של מטבעות כאלה. ככל שהתשובה על כך שלילית, האם פעילות מסוג זה מחייבת עדכון של החקיקה הקיימת, או למצער מתן רישיון מיוחד לשם כך במסגרתה. העותרת היא חברה פרטית העוסקת במסחר במטבעות דיגיטליים. לצדה, הגיש את העתירה גם איגוד הביטקוין הישראלי, שהוא עמותה ללא מטרת רווח הפועלת לקידום סחר במטבעות דיגיטליים. העותרת מחזיקה רישיון המתיר לה לעסוק במסחר במטבעות דיגיטליים, שניתן לה מכוח חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים). חובת הרישוי לצורך עיסוק במסחר במטבעות דיגיטליים הקבועה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים אינה חלה על תאגידים בנקאיים לפי סעיף 13(א)(11) לאותו חוק. לקראת סוף שנת 2022, קיבל בנק לאומי אישור מבנק ישראל, להתחיל להציע ללקוחותיו שירותי מסחר במטבעות דיגיטליים. בנק לאומי עושה כן, לשיטת המשיבים, מכוח ההרשאה הכללית שיש לו להציע שירותים בנקאיים לפי סעיף 10 לחוק הבנקאות. יש לציין, כי הסעיף אינו מתייחס באופן ישיר למטבעות הדיגיטליים, שטרם באו לעולם במועד חקיקתו.
לטענת החברה, פרשנות לשונית ותכליתית של סעיף 10 לחוק הבנקאות מלמדת שבנק ישראל לא הוסמך לתת אישור לתאגידים בנקאיים לעסוק באופן ישיר במסחר במטבעות דיגיטליים. כניסה של הבנקים לתחום המטבעות הדיגיטליים עלולה לפגוע בתחרות בשל פגיעתה בגורמים קטנים יותר הפועלים בתחום זה.
לעמדת המשיבים, יש לפרש את הפעולות המותרות לבנקים לפי סעיף 10 ככוללות גם הרשאה לפעול בתחום של רכישה ומכירה של מטבעות דיגיטליים. הסדרת העיסוק במסחר במטבעות דיגיטליים בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים אינה מלמדת על כוונתו של המחוקק לייחד את העיסוק בתחום, אלא על כוונה לאפשר בו תחרות.
כב' השופטת, ד' ברק-ארז פסקה כי יש לדחות את העתירה. חוק הבנקאות גודר את תחומי העיסוק המותרים לבנקים, והטעמים לכך רבים: מחד גיסא, הדבר נועד למנוע מבנקים לפעול בתחומים בעלי רמת סיכון גבוהה, על מנת לשמור על יציבותם ולהגביל סיכונים לציבור. מאידך גיסא ישנם שיקולים של מניעת תחרות לא הוגנת וריכוז כוח כלכלי עודף. ליבת ההסדרה של פעילות הבנקים מצויה בסעיף 10 לחוק זה. סעיף זה מגדיר את העיסוקים המותרים לתאגיד בנקאי, שאינם מצריכים הרשאה נוספת. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם ניתן לפרש את סעיף 10(7) כך שהוא מתיר לבנקים ליתן שירותי מסחר במטבעות דיגיטליים. וכך מצויין בסעיף: " (7) שמירה וניהול של מסמכים סחירים, ניירות ערך, זכויות ונכסים אחרים למען הזולת, כשלוח, כשומר, כסוכן או כנאמן....". השאלות הדורשות מענה הינן האם בנק המספק שירותים במטבעות דיגיטליים מבצע פעולה של "ניהול", האם "נכסים אחרים" כוללים מטבעות דיגיטליים, והאם הבנק המספק שירותים אלו עושה זאת "כשלוח". נקבע כי המילה "ניהול" כוללת בתוכה גם פעולות של קנייה ומכירה כשלוח עבור הזולת. ובנוסף, המונח "נכסים אחרים", במשמעותו המילולית הפשוטה, הוא רחב וכללי דיו על מנת לכלול בתוכו גם מטבעות דיגיטליים. חוק הבנקאות אמנם אינו מגדיר את המילה "נכסים", אך בסעיף 1 לחוק לצמצום השימוש במזומן, מוגדר המונח "נכסים" כך: "מיטלטלין, מקרקעין וזכויות, לרבות נכסים בלתי מוחשיים". בסעיף 1 לחוק שירותי תשלום, מוגדר המונח "נכסים" ככולל "מיטלטלין, מקרקעין או זכויות", כלומר כמתייחס לסוגים שונים של קניין בעל ערך חומרי באופן רחב. המסקנה הנלמדת מכך היא שהמונח "נכסים אחרים" בסעיף 10(7) לחוק הבנקאות יכול להתפרש ככולל גם מטבעות דיגיטליים. עוד נקבע כי הבנק אכן פועל כשלוח. סעיף 1(א) לחוק השליחות, מגדיר: "שליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי". בנק לאומי פועל כשלוח במובן זה שהשירות המוצע על-ידו מותיר את שיקול הדעת אצל הלקוחות, בעוד הבנק מספק את ה"פלטפורמה" המאפשרת ללקוחות לבצע את הפעולות המבוקשות.
יתר על כן, נקבע כי באשר לתכלית החקיקה, חוק הבנקאות נועד להגדיר באופן פונקציונלי את הפעילות המותרת לבנקים, באופן שיתאים לצרכים השוטפים והעדכניים של המערכת הבנקאית. על כן, יש להיזהר מפרשנות טכנית וצרה של רשימת העיסוקים המותרים על-פי דין המנויים בסעיף 10 לחוק. אין להתעלם מכך שסעיף זה, שכולל אמנם רשימה סגורה, נועד לתת מסגרת "נושמת" לפעילויות שמטבע הדברים משקפות את הפרקטיקות הכלכליות המתפתחות, ובכלל זה בתחום הטכנולוגי. נדמה על כן כי פרשנות מצמצמת של סעיף 10 חוטאת למטרתו, בהתחשב בכך שלאורך השנים מאז חקיקתו חלו שינויים בתחומי הפעילות הפיננסית, כך שנוספו לה מוצרים ושירותים שונים. הסעיף נועד לאפשר עיסוק מגוון בתחומים כספיים בהתאם למציאות הנוהגת, ובהתאם, נבחר המונח "נכסים אחרים", שהוא מונח גמיש שיכול להכיל מגוון רחב של נכסים כספיים בהתאם למציאות החיים המשתנה, ובכללם מטבעות דיגיטליים. כוונת המחוקק הייתה לכלול נכסים מן הסוג של המטבעות הדיגיטליים בתוך תחומי פעילותם של הבנקים, בהיותם נכס מהתחום הפיננסי. עוד הודגש כי אין לייחס משמעות לכך שחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים שמזכיר עיסוק ב"מטבעות דיגיטליים" אינו חל על בנקים. תחומי הפעילות של הבנקים אינם מושפעים, לא לחיוב ולא לשלילה מחוק זה, אשר נועד לאפשר את פעילותם של "שחקנים" נוספים בפעילויות פיננסיות מסוימות. בהתחשב במועד חקיקתו, חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים מתייחס באופן מפורש ל"מטבעות דיגיטליים", בשונה מחוק הבנקאות שקדם לו בשנים רבות. משכך, הפרשנות שלפיה בנקים רשאים לעסוק גם בפעילות הקשורה במטבעות דיגיטליים עולה בקנה אחד עם פרשנותו הלשונית ומתיישבת עם תכליתו של סעיף 10 לחוק הבנקאות.
לסיכום, העתירה נדחית.
העותרים יוצגו ע"י: עו"ד שאול ציוני; עו"ד רעות זייטלבך; עו"ד חן נאמן
המשיבים יוצגו ע"י: עו"ד ערין ספדי עטילה; עו"ד מתניה רוזין; עו"ד חיים מכלוף; עו"ד יוסי אשכנזי; עו"ד ספי זינגר
