בית המשפט אישרר את החלטת משרד הבריאות לשלול את רשיונו של פסיכולוג שפגע מינית ונפשית במטופלות. הפסיכולוג השתמש במניפולציות ליצירת קשר תלותי ולחץ על חלק מהמטופלות לספק את צרכיו המיניים. בזמן ניתוק היחסים העלה איומים כי יגרום להרס חייהן באמצעות פרטים חסויים מהטיפול
עתירה התוקפת את החלטת משרד הבריאות לבטל את רישיון תואר המומחה בפסיכולוגיה קלינית ותואר מומחה מדריך באבחון ובטיפול, בהם מחזיק העותר. העותר משמש כפסיכולוג קליני במשך למעלה מארבעים שנה, והוא מוכר בתחומו. במהלך השנה האחרונה הגיעו אל מנכ"ל משרד הבריאות, מכתבים בדבר קיום תלונות על פגיעה מינית ונפשית של העותר במטופלות. מדובר במקרה חריג, מקום בו המתלוננות כנגד העותר ביקשו להישאר אנונימיות, זאת לטענתן, בשל איומים שהפנה אליהם. כפועל יוצא מכך לא נחשפו בפני העותר ואף לא בפני מועצת הפסיכולוגים, אשר קיבלה את ההחלטה - מכתבי המתלוננות עצמן, אלא מעין פרפרזה על אותן תלונות, מעין סיכום של הדברים והקשיים העולים מהתלונות. עוד עסקינן במקרה חריג, עת שהמתלוננות בחרו מאותו טעם, להימנע מהגשת תלונה במשטרה וכן לא התקיים הליך משמעתי. בנסיבות בהן לא היה ניתן לקדם את אותן חלופות אחרות, לנוכח עמדת המתלוננות - בוטלו תארי המומחה, באמצעות החלופה הקיימת בס' 28 לתקנות הפסיכולוגים (אישור תואר מומחה). על רקע דברים אלה, הרי שמטבע הדברים נפגעה גם יכולת העותר לפעול להדיפת הנטען כנגדו.
לטענת העותר, ההחלטה מתבססת על שמועות לא מבוססות. העובדה שהמתלוננות הן אנונימיות ואף פרטי התלונות לא הונחו בפניו, מעלה קושי להגיב לדברים. קבלת ההחלטה בנסיבות אלה נוגדת את שיטת המשפט ופוגעת בכללי הצדק הטבעי ובחזקת חפותו. לא ניתן משקל לעובדה שהוא בעל שם בתחום והוא עוסק בו למעלה מארבעים שנה. קיימת איבה אישית ופוליטית בינו ובין פרופ' גבי שפלר - באמצעותו הועברו חלק מהתלונות, וזאת על רקע העובדה שהעותר תמך ברפורמת משרד הבריאות. משרד הבריאות פעל בשרירותיות וההליך התקיים בצורה שאינה תקינה ואינה הוגנת. הוא המפרנס העיקרי במשפחתו והחלטה לבטל את רישיונותיו פוגעת ביכולתו לעשות כן וכן בחופש העיסוק שלו ובכבודו וחירותו.
לעמדת משרד הבריאות והמנכ"ל, תכלית חוק הפסיכולוגים והתקנות מכוחו היא להבטיח כי במקצוע יעסקו בעלי כישורים מתאימים וזאת כדי לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית של המטופלים וכן על כבודם. חובתם הציבורית, המוסרית והמקצועית היא לבחון תלונות המגיעות אליהם, גם אם התלונה מגיעה באמצעות אחרים ובמיוחד עת עולה מתוכנה כי מדובר בדיני נפשות. הודגש כי במקרה דנן, לפי הנטען על ידי המתלוננות, הפעיל העותר מסכת איומים כדי לסכל הגשת תלונות כנגדו. אין מקום לדחות על הסף תלונה אנונימית במקרה ממין זה והדבר ייצור את הרושם כאילו החיסיון בו חב המטפל נתון בידיו לרצונו הטוב והוא מונע אף פניה של הזקוקים לטיפול למטפלים בעתיד.
כב' השופטת ע' זינגר פסקה כי יש לדחות את העתירה, ובדין בוטלו תארי המומחה, זאת לאחר שבוצע הליך סדור, התואם את המגבלות החריגות שהתקיימו במקרה זה. נערך איזון ראוי בין זכות העותר להגיב ולהתייחס לנטען כנגדו מחד גיסא - וחובת משרד הבריאות לבחון את התלונות לעומק ולהגן על הציבור מאידך גיסא. נמצא כי הייתה זו חובתו של מנכ"ל משרד הבריאות לפעול כפי שפעל עת קיבל את המלצת מועצת הפסיכולוגים וכי אין מקום להתערב בהחלטה מושא העתירה. אכן עת שהמתלוננות בוחרות להישאר אנונימיות, מדובר במקרה ייחודי ויש לבוחנו בזהירות רבה. ברם, בד בבד, יש לזכור כי עמדת המתלוננות, יסודה, לדבריהן, באיומים שהשמיע בפניהן העותר. זאת, לרבות איומים בדבר חשיפת חומרים חסויים אשר נחשפו בפניו בעת הטיפול ואשר פרסומם עשוי לגרום לפגיעה קשה בהן. אין מקום בהקשר זה כי "חוטא יצא נשכר" וכי הדברים לא יבדקו כלל. יש לזכור כי עצם הטחת איום בדבר שימוש בחומר חסוי מהטיפול, ייתכן ודי אף בו לקביעה כי ראוי לשלול את התואר מהעותר. אין חולק כי לו היה ניתן לחשוף את פרטי התלונות בפני המועצה ובפני העותר, היה ניתן להגיע לאותה הכרעה בקלות רבה יותר, ברם אין פסול בדרך שנבחרה.
בהמשך לאמור, נקבע כי יש לתת את הדעת לכך שלא מדובר בתלונה בודדת אלא לכל הפחות בחמש תלונות ובהתאם לדברי פרופ' שפלר אף בשבע. אין טענה לקשר בין המתלוננות והעובדה שמספר לא מבוטל של מטופלות מעלה תלונה, היא כשלעצמה יותר ממטרידה ותומכת בקיום ליקוי בדרך הטיפול של העותר. זאת ועוד, גם אם התלונות עצמן לא הוצגו בפני חברי המועצה והעותר, הרי שגורמים אשר אין פקפוק במקצועיותם - ראו את פרטי הדברים ומסקנתם הייתה כי ניכרים דברי אמת. מסקנה זו נסמכה על קווי דפוס משותפים שעלו בין התלונות, אף אם המקרים עצמם שונים בתכלית. בכל המקרים עלה דפוס פעולה דומה במספר היבטים. האחד - שימוש במניפולציות ליצירת קשר תלותי, אשר בהמשכו גם חשיפת רגשות העותר בפני המטופלת, לרבות תחושותיו כלפיה; האחר - ניצול הקשר התלותי שנבנה כך ואז סחיטה רגשית המגיעה עד כדי הטרדה מינית. בכלל האמור הופעל לחץ על חלק מהמטופלות לספק את צרכיו המיניים של העותר על מנת שיהא פנוי לספק להן את הטיפול הרגשי והנפשי לו הן זקוקות ואשר בו פיתחו תלות. דפוס פעולה משותף אף עולה בזמן ניתוק היחסים עם המטופלת - עת שהעותר העלה איומים בפעילות שתגרום להרס חייהן באמצעות פרטים חסויים מהטיפול. עצם קיום דפוס פעולה עקבי במספר תלונות של מטופלות אשר אין ביניהן קשר, מהווה נדבך נוסף באמינות הדברים. יש לזכור כי אף שהתלונות לגופן לא הוצגו בפני העותר ואף לא בפני חברי המועצה - הרי שהמועצה נסמכה על גורמים מתווכים להם ניתנה ההזדמנות לעשות כן ואשר על ממצאיהם, נמצא לסמוך. לא רק שקבוצת פסיכואתיקה התרשמה מהתלונות, אלא כאמור לעיל ניתנה אפשרות גם ליו"ר ועדת האתיקה ויו"ר המועצה להתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מאחת מן המתלוננות והתרשמותן הייתה כי מדובר בתלונת אמת. אף פרופ' שפלר התרשם כאמור, וגם כאן מדובר בגורם מקצועי בעל ידע בתחום הרלוונטי.
זאת ועוד, נקבע כי העותר מטעמיו בחר שלא להתייצב בפני המועצה. כך ממילא הוא התחמק ממתן מענה ישיר ובלתי אמצעי לדברים אשר היה ניתן להטיח בפניו. בבחירתו שלא להתייצב הוא מנע את האפשרות להתרשם ממנו ומתגובותיו לחשדות. התרשמות אשר יש מקום להנחה כי חשש ממנה. ככל שהיה מדובר בטענות חסרות כל יסוד ובסיס - מצופה היה כי העותר יתייצב ויכריז באופן נחרץ וחד משמעי - להד"ם. לא רק שהעותר בחר שלא לחשוף את עצמו להתרשמות ישירה ובלתי אמצעית כאמור בפני גורמי מקצוע, אלא שגם טענות שהועלו בשמו היו כלליות, חסרות פירוט ולא משכנעות. כך לדוגמא -לא הובהר באופן מספק מדוע פרופ' שפלר כביכול ירדוף אותו רדיפה אישית. וכן לא הובהר כיצד טענה לרדיפה אישית מטעם הנ"ל יש בה ליתן מענה ביחס לתלונות שלא התקבלו באמצעות אותו גורם. לא ניתן מענה לשאלה המתבקשת מדוע מספר מטופלות יפנו באופן עצמאי עם תלונות כלפיו, ומדוע בכולן יעלה אותו דפוס פעולה אף בהעדר קשר בין המתלוננות. מדוע גם תספרנה כולן על החרדה שבה הן נמצאות אם תיחשף זהותן וזאת לאור איומים שהעלה העותר- לכל אלה לא נתן העותר מענה. לא די באמירה כי אין הוא יודע זהותה של כל אחת מן המתלוננות - כדי להימנע מלתת מענה לאמור.
יתרה מכך, נקבע כי אין לקבל את טענת העותר באשר לשיהוי לנוכח המועד אשר נטען כי בו אירעו המעשים. ידועות ההלכות בדבר הקושי של נפגעי עבירות מין לחשוף את הדברים ובמקרה דנן הצטרף לכך קושי נוספת באשר לדרך הפעולה המתאימה עת שלנוכח איומי העותר ומידע חסוי בו החזיק - היו המתלוננות, ואף נותרו, מפוחדות. אין בעובדה שבסופו של יום, התקבלה ההחלטה על בסיס מעשים שאירעו לפני מספר שנים לא מבוטל - כדי להצדיק התעלמות מהתלונות, מחומרת הדברים ומהצורך להגן על הציבור ולמנוע פגיעות במטופלות נוספות. יש לתת את הדעת לפחד העצום שנותר אצל המתלוננות מחמת איומי העותר וזאת חרף מספר השנים שחלף מאז האירועים בגינם הוגשו התלונות. לעובדה שאף חלוף הזמן אינו מקהה את התחושות יש לתת משקל. כך גם אין יסוד לטענה כאילו לא עומד גורם אנושי ממשי מאחורי התלונות. גם אם לא נחשפו פרטי המתלוננות ובפני המועצה אף לא נחשפו פרטי התלונות של הנ"ל ותוכנן - הרי שזהות המתלוננות כמו גם דרך ליצירת קשר עימן ידועה. משרד הבריאות והמנכ"ל הבהירו באופן משכנע את שיקוליהם ואת העומד ביסוד החלטתם ודרך הילוכם - הכול בהתחשב בנסיבות הייחודיות של המקרה. החלטה ממין זה מתקבלת על בסיס ראיות ממנהליות ובמאזן שונה מזה הנוהג במשפט פלילי. ההמלצה ניתנה ע"י המועצה בה אנשי מקצוע ויש מקום לזהירות יתרה עת מתבקשת התערבות בהחלטה הנסמכת על המלצת גורם מקצועי.
לקראת סיום, נקבע כי אכן תיגרם לעותר פגיעה הן בשמו והן בפרנסתו. על מנת שלא תצא שגגה – בית המשפט עיין, בהסכמת הצדדים, גם בחומר שלא היה בפני המועצה בעת מתן המלצתה. הדברים שעלו מהתלונות לגופן מאיין גם אפשרות לכך שנפלה שגגה במסקנת בית המשפט. לאחר עיון באותו חומר אין אלא לומר כי הגורמים אשר שטחו התלונות (קבוצת פסיכואתיקה וועדת האתיקה), עשו חסד עם העותר. מדובר במעשים חמורים מאוד וכפי שנאמר לעיל, לאחר קריאתם - אכן ניכרים כי הם דברי אמת. אף שמדובר באירועים שונים בתכלית - בולט הדפוס החוזר, התומך באמינות הדברים. כך גם חוזרת סוגיית האיומים שהוטחו בתום המערכת הטיפולית והפחד שאלו הותירו. לו היו המתלוננות מצליחות להשתחרר מפחדן כי המתלונן יחשוף מידע מהטיפול וינצלו כדי לנסות ולפגוע בהן - יש בפרטי המקרים, אף להצדיק שקילת הגשת אישום פלילי ביחס למעשים חמורים. חומר חסוי זה מועבר במעטפה חתומה לכספת בית המשפט למקרה בו יוגש ערעור ואף ערכאת הערעור תידרש לעיין בו. יתכן כי פרישת הדברים תגרום למתלוננות נוספות לפנות לקבלת עזרה או להגשת תלונה - ככל שקיימות מתלוננות שכאלה. ייתכן גם כי האמור יסייע למתלוננות הקיימות לאגור כוחות להגיש תלונה סדורה ולא אנונימית, או לכל הפחות, הדבר יביא למי מהן תחושה כי נעשה עימן צדק ויאפשר להן להשתחרר מחששותיהן ולפנות לטיפול אצל גורם אחר באמצעותו יוכלו למצוא מזור. מכל מקום, יש לקוות כי פסק דין זה יעביר מסר ברור כי נמצא שהטיפול שניתן להן אכן לא היה ראוי וכי העותר אינו ראוי להוסיף ולשאת בתואר המומחה בו נשא עד כה.
העתירה נדחית.
העותר יוצג ע"י: עו"ד עדי כרמלי ; המשיבים יוצגו ע"י: עו"ד בינה צמח מאונר
