שילוב נשים בספורט, הפרדה מגדרית בקורסים מטעם המדינה ויצירת סביבת עבודה המהווה הטרדה מינית הם רק חלק מהנושאים שנידונו השנה בפסיקה ועסקו בשורת היבטים קריטיים הנוגעים לזכויות נשים ומעמדן. לרגל יום האישה הבינ"ל, בחרנו 10 פסיקות שניתנו בשנה האחרונה בתחום זה – האם הן מטיבות עם ציבור הנשים או להיפך?
השנה היא 2019, ולמרות התמורות והקדמה שחלו בנושא במהלך השנים, נשים בישראל וברחבי העולם עדיין מתמודדות עם אתגרים לא פשוטים בכל תחומי החיים. על פי נתוני אגף הכלכלה באיגוד לשכות המסחר, חלה עליה בשנה החולפת במספר הנשים המועסקות וכן במספר הנשים העובדות כעצמאיות, אך מנגד מספר הנשים המועסקות בתפקידי ניהול דווקא ירד ב-3.4 אחוז. בנוסף, לפי הנראה מספרן של הנשים בכנסת ה-21 שעתידה להיבחר בחודש הבא צפוי להיות נמוך במיוחד ויעמוד על שפל של כרבע בלבד מבין חברי הכנסת.
מחר יצוין ברחבי העולם יום האישה הבינלאומי, שנועד להגדיל את המודעות לנושא זכויות נשים תוך שימת דגש על האתגרים, הבעיות וההישגים של נשים בכלכלה, בתעסוקה ובחברה. הפסיקה הישראלית לתולדותיה רצופה משפטים מפורסמים בתחום מעמד האישה, ובכלל זאת שירות נשים בתפקידי לחימה, המאבק לשכר שווה, זכויות נשים בהריון, העדפה מתקנת ועוד פסיקות שפרצו דרך בתחום. לרגל יום האישה, בחרנו 10 פסיקות שניתנו בשנה האחרונה ועסקו בשורת נושאים קריטיים הנוגעים לנשים ובכללם הדרת נשים במרחב הציבורי, ייצוג הולם בגופים ציבוריים, שילוב נשים בספורט, דיני משפחה, דיני עבודה ועוד. האם מדובר בפסיקות המטיבות עם ציבור הנשים או להיפך? אתם תשפטו.
1. עמותת רומח אבירים סיוף עכו נ' איגוד הסיוף בישראל – שילוב נשים בספורט. דלילה חתואל היא סייפת אולימפית שייצגה את ישראל באולימפיאדת בייג'ינג ב-2008 ובתחרויות שונות. בשנת 2017 ילדה חתואל את ילדה הראשון בניתוח קיסרי, שלאחריו נאסר עליה לבצע פעילות גופנית. לאחר שקיבלה אישור לשוב להתחרות, ביקשה חתואל, באמצעות אגודת הספורט בה היא חברה, להירשם לאליפות ישראל ובהמשך לאליפות אירופה, אולם איגוד הסיוף סירב לרשמה בנימוק שהיא אינה עומדת בקריטריונים הקבועים בתקנון המשנה שלו. עתירה שהגישה האגודה לבית הדין העליון של ההתאחדות לספורט נדחתה, ועל כן הגישה המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בת"א בטענה שאי עמידתה של חתואל בתקנון נובעת מהעובדה שילדה את בנה בשנה שעברה וכי קיים פער משמעותי בין האמור בתקנון האיגוד לבין זכויות היסוד שלה כספורטאית וכאישה יולדת.
בפסק הדין שניתן ביולי האחרון, דחה בית המשפט את העתירה בנימוק שחתואל הייתה יכולה לעמוד בהוראות התקנון מבלי שההיריון, הלידה או ההחלמה מנעו זאת ממנה. לצד זאת, סקר בית המשפט בהרחבה את מעמדן של הנשים בספורט והשונות הרלוונטית הנובעת מהסוגיה. "בישראל נחוצה פעילות שתוביל לשינוי מדיניות הספורט כלפי נשים לצורך הגשמת שוויון זכויות מהותי בדומה לחובה המוטלת על גופים המחויבים בייצוג הולם של נשים לפעול באופן אקטיבי על מנת לאתר נשים לתפקידים רלוונטיים", כתב השופט רחמים כהן. "כך, ועל מנת להבטיח ייצוג הולם ושוויון הזדמנויות אמיתי לספורטאיות, מן הראוי להטיל על הגורמים הרלוונטיים לפעול באופן אקטיבי ובכלל זה לתקן את תקנונים המותאמים לספורטאיות. היעדר התייחסות למאפיינים נשיים היא היוצרת אפליה. התעלמות והיעדר התייחסות למאפיינים של נשים בהיריון חוטאים להגשמת עקרון שוויון הזדמנויות לנשים בספורט".
2. נשים קוראות ללדת ואח' נ' מדינת ישראל – ביוני האחרון פסק בג"ץ בעתירה נגד החלטת משרד הבריאות לאסור על לידות בית ב"מרכזי לידה טבעית", קרי מקומות ייעודיים המופעלים כעסק לצורך פעילות מיילדוּתית. העתירה, שהוגשה ע"י נשים הרות שביקשו ללדת במרכזים כאלו, מיילדות שייסדו מרכז לידה טבעית ועמותת "נשים קוראות ללדת" הפועלת לקידום והגנה על זכויות נשים בלידה, עוררה את שאלת האיזון הראוי בין זכותן של יולדות לחירות ולפרטיות, לבין הצורך בהגנה על חייהם, בריאותם ושלמות גופם של היולדת והיילוד במקרים שבהם מתבצעת לידה מחוץ לכותלי בית החולים. בדעת רוב קבעו השופטים כי פרטיות היולדת, יכולתה לנוע בחופשיות מבלי שתהא מחוברת למכשירים שונים ושליטתה על חווית הלידה הם אמנם אינטרסים חשובים וכבדי משקל, אולם באיזון בינם לבין הרצון להגן על חייהם, בריאותם ושלמות גופם של היולדות והיילוד - החלטת משרד הבריאות לאסור על לידות כאלה היא מידתית. בדעת מיעוט סבר השופט עופר גרוסקופף כי פרשנות של פקודת בריאות העם אינה תומכת בעמדתו המקצועית של משרד הבריאות לפיה לידות צריכות להתבצע בבתי חולים בלבד. יש לציין, שלפני כחודש הורתה הנשיאה חיות בצעד נדיר על קיומו של דיון נוסף בעתירה, שיערך בפני הרכב של 7 שופטים.
3. שדולת הנשים נ' נציבות שירות המדינה – באוגוסט 2017 פרסמה נציבות שירות המדינה מכרז פומבי לתכנית "משפיעים/ות - חרדים לשירות הציבורי", שנועדה לגייס עתודת אקדמאים ואקדמאיות מצטיינים מקרב האוכלוסייה החרדית במטרה לשלבם בעבודה בשירות הציבורי. שדולת הנשים, ששמה לה למטרה לפעול לקידום מעמד האישה בישראל, הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בה ביקשה להצהיר כי מדובר במכרז בלתי חוקי כיוון שהוא כולל תניה הקובעת את מין המועמד כתנאי לקבלתו לעבודה, וכן כי הוא כולל הפרדה על בסיס מין במסגרת העבודה ואף בהליך ההכשרה לקראת השתלבות במשרה בשירות המדינה. לצד זאת עתרה השדולה לסעד זמני שיקפיא את הליך ההכשרה. בית הדין האזורי קבע כי נוכח הפגיעה הקשה בזכות השוויון יש להקפיא את ההכשרה, אלא אם תצרף המדינה לפחות 10 נשים לקורס שבו נטלו אותו רגע חלק גברים בלבד. בית הדין הארצי ביטל את הסעד שניתן, ובג"ץ דחה את העתירה שהוגשה נגד פסיקת הארצי בנימוק להיעדר עילה להתערבות. בסופו של יום, נסגרה התביעה העיקרית שהוגשה לבית הדין האזורי בפשרה, שבה התחייבה המדינה לקיים את תכנית "משפיעים" במכרז אחד לנשים ולגברים וכי לא תפתח עוד תוכנית שבה מתקיימת הפרדה מגדרית אלא לאחר בחינה מפורטת האם קיים בה צורך.
4. עו"ד תמר בן-פורת נ' הסתדרות אגודת ישראל בארץ ישראל – חברות נשים במפלגות חרדיות. מדובר בשתי פסיקות טריות ופורצות דרך מהחודשים האחרונים שהתקבלו בזכות נשים חרדיות שלא ויתרו על זכותן להיות מיוצגות בכנסת כשוות בין שווים. העתירה הראשונה עסקה בהוראות בתקנון מפלגת "אגודת ישראל" החרדית הקובעות כי חבר במפלגה יכול שיהיה "כל איש יהודי" שומר תורה ומצוות, וכי אישה תהיה זכאית להצטרף לתנועת "נשי אגודת ישראל" אשר תהווה גוף נפרד. העתירה השנייה, שהגישה רות קוליאן, ביקשה לפסול הוראה דומה בתקנון מפלגת ש"ס לפיה "למפלגה יתקבל כחבר כל יהודי, אזרח ישראל, שומר תורה ומצוות'". בסופו של יום, נתן בג"ץ, שדן בנושא בהרכב מורחב, תוקף של פסק דין להתחייבותה של אגודת ישראל להסיר את המילה "איש" מהסעיף בתקנון והצהרתה כי התקנון אינו מונע מאישה חברות בה. גם בעניין תנועת ש"ס, הצהירה המפלגה כי התקנון אינו מפלה בין איש לאישה וכי מקובלת עליה הפרשנות כי המונח "יהודי" כולל איש ואישה כאחד, ולכן העתירה נגדה נדחתה בשל מיצוי.
5. עמותת "קולך" נגד רדיו קול ברמה – אחד מפסקי הדין הבולטים ביותר בתחום המאבק בהדרת נשים בישראל. תחנת הרדיו האזורית "קול ברמה" פועלת משנת 2009 מכוח זיכיון שניתן לה ע"י הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, וקהל היעד שלה הוא ציבור "תורני-מסורתי-ספרדי" באזור מרכז הארץ ודרומה. מיום הקמתה נקטה התחנה מדיניות מוצהרת של אי השמעת נשים בשידוריה, אשר הגיעה לקיצה בנובמבר 2011 בעקבות התערבות רגולטורית של הרשות השנייה. בעקבות האמור, הגישה עמותת "קולך" בקשה לאשר תביעה יצוגית נגד התחנה, בטענה כי מדובר בהפליה אסורה מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, שירותים ובכניסה למקומות בידור ציבוריים. בית המשפט המחוזי אישר את הבקשה וקבע כי מדובר בהפליה מגדרית בוטה שפגעה בציבור בכללותו. בהמשך, דחה בית המשפט העליון את הערעור שהגישה התחנה על ההחלטה תוך שהביע שאט נפש מהתופעה הפסולה של הדרת נשים וקבע כי במישור העקרוני ניתן להשתמש במכשיר התובענה הייצוגית לצורך טיפול בתופעה הכללית של הפליה לפי חוק איסור ההפליה. בספטמבר האחרון ניתן פסק דין בתביעה בו חויבה התחנה בפיצוי בסך מיליון שקלים, שלדעת בית המשפט מבטא את הסלידה כלפי התופעה של הפליית נשים ויצור הרתעה מפני התנהלות דומה בעתיד. הפיצוי, כך נקבע, ייועד לתכניות להעצמת נשים מסורתיות, דתיות וחרדיות.
6. האגודה למען הגאולה האמיתית והשלמה נ' עיריית תל אביב – הליך נוסף שעסק במקומן של נשים במרחב הציבורי. בחודש יוני סערה המדינה לאור אירוע פומבי שתוכנן להתקיים בכיכר רבין בת"א תחת הכותרת "משיח בכיכר". האירוע, של ארגון המזוהה עם חסידות חב"ד, היה אמור להתקיים תוך הפרדה מגדרית, אולם לאחר שעיריית ת"א סירבה לקיימו בשל התנגדותה להפרדה, עתרה המארגנת לבית המשפט לעניינים מנהליים. בהמלצתו של סגן נשיא בית המשפט, השופט קובי ורדי, ביטלה העירייה את התנגדותה לקיום האירוע, ולכן אישר בית המשפט את קיומו אך זאת תוך שהדגיש כי מדובר בהחלטה קונקרטית ולא בפסיקה עקרונית.
7. פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה – פסק הדין, שניתן בנובמבר, נכנס בקלות לרשימת פסקי הדין הבולטים ביותר שניתנו השנה בכל תחומי המשפט, והסערה שהוא עורר טרם שכחה לגמרי. מה שכונה "בג"ץ הבוגדת" למעשה עסק בסוגיה של שיתוף ספציפי בדירת מגורים בין בני זוג בהליכי גירושין והאם יש מקום לתת משקל לבגידה נטענת של אחד מבני הזוג. בית הדין הרבני האזורי קבע כי יש להכיר בשיתוף ספציפי בבית ועל כן זכאית האישה למחצית משווי הזכויות הרשום על שם הבעל בבית, אולם ערעור שהגיש הבעל לבית הדין הרבני הגדול התקבל ונקבע כי לאישה לא מגיע כל חלק בבית, תוך שניתן משקל לבגידה הנטענת שלה. נוכח האמור, הגישה האישה עתירה לבג"ץ, בה טענה כי יישום הדין הדתי על הסוגיה של שיתוף ספציפי בבית המגורים היוותה חריגה מסמכותו של בית הדין הרבני הגדול ומכאן שיש מקום להתערבות בפסיקתו. שופטי בג"ץ דחו את העתירה ברוב דעות לאחר שקבעו כי אין בנסיבות העניין הצדקה להתערב בפסיקת בית הדין הרבני, אולם הבהירו כי אין בכוחה של בגידה לבטל שיתוף נכסים שהתגבש לפניה. פסק הדין זכה לכותרות רבות וביקורות שטענו כי בג"ץ העדיף את הדין הדתי על פני זכויות האישה, וכי מדובר בפסיקה פרימיטיבית שתסלול את הדרך להכנסת שיקול הבגידה גם בנושאים אחרים. עוד עלו קולות שקראו לקיים דיון נוסף בפסיקה, אולם נכון לכתיבת שורות אלו החלטה כזו טרם התקבלה.
8. רונן מירב נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ – תביעה ייצוגית יוצאת דופן שבמרכזה דווקא גבר שתבע על הפליה מגדרית. עניינה של התביעה ב"הטבה" שהעניקה חברת הביטוח "איי די איי" (בעלת המותגים "ביטוח ישיר" ו-"9 מיליון") בדמות שירות החלפת גלגל בחינם לנשים, בעוד שלגברים עלה שירות זה 80 שקלים. בית המשפט המחוזי אישר את הגשת התביעה הייצוגית בעילה של הפרת חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים, תוך שקבע כי יצירת הבדל במתן השירות של החלפת גלגל בין נשים לבין גברים אינה אבחנה מותרת אלא הפליה, שכן מדובר בתפיסה פטרונית המתבססת על הנחות מופרכות ומספר רב של סטראוטיפים ודעות קדומות ביחס לנשים, ואשר מרעה את מצבן של נשים ומנציחה סטראוטיפים פוגעניים ביחס ליכולותיהן. באוגוסט האחרון התקבלה התביעה ייצוגית לגופה, כאשר השופט עופר גרוסקופף, שבינתיים מונה לבית המשפט העליון, חייב את החברה בפיצוי של 1.1 מיליון שקל שיועברו לקרן שתייעד את הכספים לשימושים המקדמים שוויון מגדרי בישראל והעצמת נשים. "גם אם נניח כי מחמת הבדלים פיזיולוגיים יש שוני סטטיסטי בין נשים לבין גברים בהיזקקות לשירות של החלפת גלגל, עדיין לא יהיה בכך די כדי להצדיק יצירת הבחנה בתנאי הביטוח שכל פועלה הוא כגימיק שיווקי", כתב השופט והוסיף כי גם אם ניתן לייחס לחברה כוונה טובה, משמעותה הלכה למעשה היא הדרה של נשים מביצוע פעולת החלפת גלגל, בניגוד להעדפה מתקנת אשר נועדה לקדם נשים להשתתף בפרקטיקה הנדונה.
9. זמיר נ' פלונית – פסק הדין הזה, שניתן בחודש אוגוסט, לא מדבר אמנם ספציפית על נשים, אולם הוא רלוונטי בעבור נשים רבות. מדובר בערעור שהגיש מנהל מחלקה בבית חולים ממשלתי שכיהן בתקופה הרלוונטית כמנהל מחלקה, על פסיקה שקבעה כי הטריד מינית את המזכירה הרפואית שעבדה בכפיפות אליו במשך שנים רבות. במסגרת הדיון דן בית הדין הארצי לראשונה בשאלה אם הטרדה מינית מסוג "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו" הן רק כאלה המופנות באופן ישיר למיניותה של מושא ההטרדה או גם כאלה היוצרות אווירה סביבתית כתוצאה מאמירות בסביבת המוטרדת. חשיבותו של פסק הדין בהדגישו כי יצירת סביבת עבודה רווית תכנים מיניים מצד ממונה מהווה הטרדה מינית אסורה והעמידה על חומרתה. "אנו רואים בחומרה את ההטרדות המיניות מצדו של המערער", כתבו השופטים. "התבטאויותיו הרבות של המערער אשר נפרשו על פני שנות עבודה רבות הטרידו את המשיבה ופגעו בכבודה כאדם¬, כאשה וכעובדת ולכן מצדיקות חיוב בפיצוי משמעותי".
10. מרכז רקמן לקידום מעמד האישה נ' הרבנים הראשיים לישראל – פסיקה נוספת מתחום הייצוג ההולם לנשים, הפעם באסיפה הבוחרת את הרבנים הראשיים לישראל ואת חברי מועצת הרבנות. העותרים טענו כי בהרכב האסיפה קיים ייצוג זניח לנשים, בין היתר, אך לא רק, בשל המאפיין הגברי של המשרות הרבניות המקנות למכהנים בהן חברות באסיפה. עם זאת, בג"ץ דחה את העתירה על הסף בשל שיהוי, לא לפני שהעיר כי היא מעוררת סוגיה משמעותית, חשובה וראויה לבירור מעמיק וכי הרכבה הנוכחי של האסיפה הבוחרת מעורר קושי. לדעת השופטים, קשה לראות במספר של פחות מ-10% נשים בהרכב הוועדה כייצוג הולם, בייחוד על רקע חשיבותה של הרבנות הראשית לישראל, שתפקידיה נוגעים במובהק לציבור הישראלי כולו – גברים ונשים כאחד. בכך, נקבע, יש כדי להעצים את הצורך במתן ייצוג הולם לנשים בגופים הבוחרים את מועצת הרבנות.
