שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > יום האישה בראי הפסיקה: 10 משפטי נשים שעשו שינוי

חדשות

יום האישה בראי הפסיקה: 10 משפטי נשים שעשו שינוי
יום האישה בראי הפסיקה: 10 משפטי נשים שעשו שינוי
08/03/2018, עו"ד לילך דניאל

שירות נשים בתפקידי לחימה, ייצוג הולם בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות ושכר שווה לעובדות? היום מדובר בדברים שהם מובנים מאליהם (לפחות בתיאוריה), אבל הם התחילו במאבקים משפטיים פורצי דרך למען השוויון בין המינים בחברה. לכבוד יום האישה הבינ"ל בחרנו 10 משפטים בולטים שעשו שינוי עבור זכויות הנשים בתחומים שונים

אליס מילר, שרונה ארביב ואורית גורן הן רק חלק מהנשים שעמדו במרכזם של מאבקים משפטיים פורצי דרך שנוהלו במהלך השנים למען זכויות נשים בחברה. על אף שהדרך לשוויון מגדרי עדיין ארוכה, בחרנו לרגל יום האישה הבינלאומי להיזכר ב-10 משפטים שחוללו שינוי בתחום זכויות הנשים במישורים שונים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

1. אליס מילר נגד שר הביטחון – אולי פסק הדין המפורסם ביותר ברשימה. אליס מילר הייתה צעירה מהוד השרון שהתגייסה לצה"ל במסגרת העתודה האקדמית וסיימה לימודי הנדסת אווירונאוטיקה בטכניון. טרם התייצבותה לשירות פעיל, פנתה מילר בבקשה לעבור את המיון הראשוני לקורס טיס אך בקשתה נדחתה בטענה שעל פי הוראות הפיקוד העליון אין לשלב נשים במקצועות לחימה. מילר ערערה על ההחלטה וזומנה לפגישה עם מפקד חיל האוויר, אך גם לאחר פגישה זו לא שינה הצבא את עמדתו. לפיכך, עתרה מילר לבג"ץ בסיוע האגודה לזכויות האזרח ושדולת הנשים. העתירה נידונה בפני חמישה שופטים, שקבעו ברוב דעות כי מדיניות הצבא שלא לגייס נשים למקצועות הטיס אך ורק בשל מינן היא מדיניות מפלה ופסולה. בעקבות בג"ץ מילר החל הצבא לקבל נשים לקורסי טיס ומקצתן מסיימות אותו בהצלחה מדי מחזור. במקביל, נפתחו בפני נשים תפקידים שונים שעד אז היו סגורים עבורן, כגון קורס חובלים, שירות במשמר הגבול וביחידות שדה ועוד. מילר עצמה, אגב, לא עברה את שלב המיונים לקורס ובסופו של דבר שירתה כקצינה בחיל האוויר, אולם אין ספק שהבג"ץ על שמה ייזכר לעד כאחד מפסקי הדין התקדימיים והחשובים ביותר בתולדות המדינה העוסקים באפליה מגדרית ובמקומן של נשים בחברה, ובפרט במערכת הצבאית הנתפסת כמאד "גברית".

2. אורית גורן נגד הום סנטר ואח' – פסק הדין הראשון של בג"ץ שעסק בהפליית נשים בשכר העבודה. אורית גורן עבדה כיועצת במחלקת כלי עבודה בסניף הום סנטר בקניון איילון. יחד עמה עבד עובד נוסף, ששכרו השעתי היה גבוה משכרה בלמעלה ממחצית. לאחר שגורן גילתה על כך, פנתה למנהל הסניף בבקשה להשוות את שכרה לשכרו של אותו עובד ומשלא נענתה הודיעה על התפטרותה והגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה. ביה"ד קבע כי גורן הוכיחה את קיומה של הפלייה בשכר העבודה בינה לבין העובד האחר והוסיף כי אין בכך ששכרה נקבע בעקבות משא ומתן שנוהל בינה לבין מנהל הסניף כדי להצדיק את פערי השכר המשמעותיים בין שני העובדים. בערעור, לעומת זאת, קבע בית הדין הארצי בדעת רוב כי לא מדובר באפליה מגדרית וכי גם אם גורן הרוויחה כשליש פחות בעבור אותה עבודה, הרי שהיא לא הצליחה להוכיח כי מדובר במדיניות של הפליה שיטתית ומכוונת מצד המעסיק. עוד ייחסה דעת הרוב חשיבות לחופש ההתקשרות והמשא ומתן בין הצדדים, ולעובדה כי השכר שקיבלה גורן הוא השכר שביקשה עם קבלתה לעבודה. בצעד חריג קיבל בג"ץ, מפי הנשיאה דאז דורית ביניש, את העתירה נגד פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה וקבע כי בתביעה לפי חוק שכר שווה די להצביע על פערים בשכר בין אישה לגבר המבצעים אותה עבודה שהמעביד לא הצליח להוכיח כי קיימת להם הצדקה עניינית, כדי לגבש את עילת התביעה. עוד נדחתה עמדת המעסיקה לפיה הייתה רשאית לשלם לעובדת שכר נמוך מזה של עמיתה הגבר רק בשל חופש החוזים ונקבע כי חופש זה מביא למעשה להנצחת התוצאה הלא שוויונית של פערי שכר מגדריים בשוק העבודה. פסק הדין של אורית גורן פרץ דלת לעובדות רבות ובעקבותיו הגישו נשים נוספות תביעות דומות וניתנו מספר פסקי דין שהכירו בזכותן לשכר שווה.

3. עמותת "קולך" נגד רדיו קול ברמה – אחד מפסקי הדין הבולטים ביותר בתחום המאבק בהדרת נשים בישראל. מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רדיו "קול ברמה", הפועל מכוח זיכיון שניתן לו ע"י הרשות השנייה ומיועד לציבור "תורני-מסורתי-ספרדי" באזור מרכז הארץ ודרומה. הבקשה הוגשה בעקבות מדיניות מוצהרת של אי השמעת נשים בשידורי התחנה שהייתה בתוקף עד שנת 2011, בטענה כי מדובר בהפליה אסורה מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, שירותים ובכניסה למקומות בידור ציבוריים. בית המשפט המחוזי אישר את הבקשה וקבע כי מדובר בהפליה מגדרית בוטה שפגעה בציבור בכללותו. בהמשך, דחה בית המשפט העליון את הערעור שהגישה התחנה על ההחלטה תוך שהביע שאט נפש מהתופעה הפסולה של הדרת נשים וקבע כי במישור העקרוני ניתן להשתמש במכשיר התובענה הייצוגית לצורך טיפול בתופעה הכללית של הפליה לפי חוק איסור ההפליה.

4. פלונית נגד פלוני - בשנת 2013 ניתן בבית משפט השלום בת"א פסק דין תקדימי שבו חויבה אישה לפצות את אבי בנה בסך של למעלה מ-100 אלף ₪ על "גניבת זרע". בית המשפט קבע כי האם הציגה בפני האב מצג כוזב לפיו היא עקרה ואינה יכולה להרות למרות שידעה כי אינה כזו, ולכן הוא הוטעה וקיים עמה יחסי מין ללא אמצעי מניעה שכתוצאה מהם נולד הילד. דובר במקרה הראשון בישראל (ואף אחד היחידים בעולם) שבו התקבלה טענה לגניבת זרע בהקשר של תרמית. כשלוש שנים מאוחר יותר, ביטל בית המשפט את פסיקתו לאחר שהתיק הוחזר אליו ע"י בית המשפט המחוזי. בין היתר נקבע כי יש לבחון בזהירות רבה תביעות שבהן נתבע פיצוי בגין נזק כלכלי או נפשי שנגרם לאדם בעקבות הבאת ילדו לעולם, בפרט במקרים שבהם ההיריון נוצר בדרך הטבע, וכי אין לקבל תביעות כאלה בגין הולדתו של ילד אשר מוגשות בטענה למצג שווא של אחד השותפים ליחסי המין לגבי יכולת להפרות או להרות. הלכה למעשה, פסק הדין צמצם באופן ניכר את עילת התביעה של "גניבת זרע".

5. שדולת הנשים נגד מדינת ישראל – פסק דין פורץ דרך בתחום ההעדפה המתקנת בישראל ומתן ייצוג הולם לנשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות. סעיף 18א לחוק החברות הממשלתיות שקבע כי בהרכב דירקטוריון של חברה ממשלתית יינתן ביטוי הולם לייצוגם של בני שני המינים, וכי עד להשגת ביטוי הולם ימנו השרים, ככל שניתן בנסיבות העניין, דירקטורים בני המין שאינו מיוצג באופן הולם באותה עת בדירקטריון החברה. העתירות הופנו נגד החלטות למינוי של שלושה גברים כדירקטורים במועצת רשות הנמלים והרכבות ולדירקטוריון של בתי הזיקוק. ברוב דעות ביטלו שופטי בג"ץ את שלושת המינויים וקבעו כי אלו נעשו תוך הפרת סעיף 18א לחוק החברות הממשלתיות. השופט אליהו מצא קבע בין היתר כי את חידושו של סעיף 18א ראוי וצריך לפרש על רקע הקשרו הענייני של צורך חברתי רחב, קרי הצורך לחזק את חלקן של נשים במערכות התעסוקה בכלל, וברמות הניהול בפרט, של כל מגזרי הפעילות המשקית לענפיה. עוד הוסיף כי גישה זו מתחייבת גם מההכרה שעם חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו הועלה עקרון השוויון למדרגה נורמטיבית חוקתית, על-חוקית, וכי הואיל והפלייתן של נשים בחברה המודרנית היא בעיקרה תופעה המושרשת בתפיסות סמויות, חוסנה המוסרי של חברה שוחרת שוויון יכול להיבחן בהיקף האמצעים והמאמצים החיוביים שנכונה היא לנקוט ולהשקיע בשבירת הסטאטוס-קוו וביצירת מציאות חדשה ושוויונית כאשר להעדפה המתקנת נודעת בהקשר זה חשיבות רבה ואף מכרעת.

6. שרונה ארביב נגד פואמיקס בע"מ – אחד מפסקי הדין התקדימיים שניתנו בתחום זכויות נשים בהיריון בעולם העבודה. שרונה ארביב התקבלה לעבודה כמזכירה בחברת "פואמיקס". באותה עת הייתה ארביב בחודשי היריון ראשונים אולם נמנעה מלגלות זאת בראיון העבודה שקיים עמה אחד ממנהלי החברה. כעבור כחודשיים הודיעה ארביב למנהל כי היא בחודש החמישי להריונה, וזה מצדו הביע תרעומת קשה על כך שלא גילתה לו את הדבר בראיון העבודה שקיים עמה. יומיים לאחר השיחה, קיבלה ארביב מכתב פיטורים. בית הדין הארצי פסק בין היתר כי האיסור על הפליית אישה בהיריון חל גם במקום בו לא חל חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, כי מדובר בקיום חוזה העבודה בחוסר תום לב וכי עובדת או מועמדת לעבודה אינה מחויבת לגלות למעסיקה את דבר הריונה קודם לחודש החמישי, אלא אם דבר ההיריון הוא רלוונטי לתפקיד שאליו היא מועמדת.

7. לאה שקדיאל נגד השר לענייני דתות – פסק הדין שעסק בנושא חברותן של נשים במועצות דתיות. בינואר 1986 נבחרה לאה שקדיאל לכהן כחברה במועצה הדתית של ירוחם אולם חברותה בוטלה על ידי שר הדתות בטענה שנשים אינן יכולות לכהן בתפקיד זה. וועדת השרים שנתמנתה לפי חוק שירותי הדת היהודיים סירבה גם היא לאשר את המינוי של שקדיאל בשל היותה אישה, והועלה גם חשש כי חברותה במועצה תגרום לשיבושים מקצועיים בעבודת המועצה. השופטים מרים בן-פורת, מנחם אלון ואהרן ברק פסלו את החלטת הוועדה פה אחד וקבעו כי התכלית של פסילת אישה מלכהן במועצה דתית אינה ראויה ואינה מצדיקה פגיעה בשוויון המגדרי. המשנה לנשיא אלון עמד בין היתר על כך שלפי ההלכה אין מניעה שאישה תהיה חברה במועצה דתית שתפקידה הוא מנהלי גרידא והשופט ברק הוסיף כי יש לפרש את חוק שירותי הדת באופן המבטיח שוויון בין המינים, שהוא מעקרונות היסוד של משטרנו החוקתי. בג"ץ שקדיאל פתח את שערי המועצות הדתיות לנשים והוא מהווה סמל לזכותן של נשים להיכנס לתפקידים שבאופן מסורתי היו שמורים רק לגברים. ימים ספורים לאחר מתן פסק הדין ניתן גם פסק הדין בעניין פורז, שקבע כי אישה יכולה לכהן כנציגה באסיפה לבחירת רב עיר ושנים אחר כך נבחרה אישה לראשונה לעמוד בראש מועצה דתית.

8. כ.ש נגד כ.פ – פסק דין זה עניינו בתביעת אישה לפיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מסירוב בעלה לתת לה גט מזה כ 12 שנים, למרות עמדת רבנים רבים ופסק דין של בית הדין הרבני בו הוטל על הבעל חרם דרבינו תם. בסופו של יום חויב הבעל בפיצוי עתק של 425 אלף שקלים, תוך שבית המשפט קבע כי הוא גזר על האישה בדידות, העדר זוגיות, אינטימיות וחיי אישות עם בן המין השני. "הנתבע פגע קשות באוטונומיה של התובעת, בזכותה לממש את עצמה, ופגע בכבודה, בחירותה, תוך שגרם לה נזק נפשי גדול", נכתב. לא מדובר אמנם בפסק הדין היחיד שעסק בתופעת סרבנות הגט, שכן במהלך השנים פסקו בתי המשפט בהיבטים נוספים של הבעיה, אולם אלו התמקדו בעיקר בסנקציות שיש להטיל על הבעלים הסרבנים. כך לדוגמה, אישר בית המשפט העליון לפני כשנה כי בתי הדין הרבניים מוסמכים לנקוט סנקציות נגד סרבני גט מכוח הרחקות דרבנו תם, אף שאלו אינן מעוגנות בחקיקה. במקרה אחר נקבע כי ניתן לאסור סרבני גט ללא הגבלת זמן. עם זאת, המקרה של כ.ש הוא אחד המקרים הראשונים בו בית המשפט עסק בהשלכות של סרבנות הגט על הצד המסורב, והכיר בכך כעוולה נזיקית הגורמת נזק רגשי, קושי, השפלה ופגיעה ניכרת בחיים. אולם יש לציין שבמהלך השנים היו גם נשים שחויבו לפצות את בעליהן על סרבנות גט מצדן.

9. הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן נגד ערן ירושלמי ואח' – האם עסקי מין ובכללם מועדוני חשפנות הם מקומות "בידור" לגיטימיים? פסק דינה של השופטת מיכל אגמון גונן מבית המשפט המחוזי בת"א עסק בפעילותם של עסקי מין במתחם הבורסה ברמת-גן, והתאמתם לשימושים המותרים לפי תכנית בנין-עיר שחלה במקום. השופטת אגמון-גונן קיבלה באותו מקרה את עתירת הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת-גן, אליה הצטרף ארגון ויצ"ו כידיד בית המשפט, וקבעה כי יש לפרש את התוכניות החלות במקום על פי עקרונות היסוד כפי שהם עולים מהחקיקה. בהקשר זה סקרה השופטת גונן את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, האיסור על סחר בנשים, החוק למניעת הטרדה מינית, חוק התקשורת האוסר על שידור פרסומות בהם יש התייחסות לאדם כחפץ, ואף את הצעת החוק לעניין הפללת צרכני זנות, וקבעה כי מהחקיקה עולה מגמה השוללת ביזוי, השפלה והחפצת נשים. "החקיקה הישראלית פועלת לאסור ולמנוע החפצת נשים ופגיעה בכבודן כנשים, כבנות אנוש, ביזוין והשפלתן... על בית המשפט לעמוד על המשמר כדי למנוע מערוב מציאות בה מתקיים בידור מיני, בערכים לפיהם חשפנות לשם גירוי מיני בו מוצגת האישה כחפץ, מהווה החפצת נשים ואינה "בידור" כלל ועיקר", סיכמה. פסק הדין אמנם גרר הרבה תגובות שנויות במחלוקת, אולם אין ספק שהוא כולל אמירה נורמטיבית נחרצת מאד נגד המלחמה בזנות, סחר בנשים והחפצה.

10. עינת ששון נגד טמפו משקאות בע"מ – כולנו נתקלים מדי פעם בקמפיין או במודעה פרסומית שמציגה נשים באופן לא מחמיא, אבל עינת ששון, מורה לפילטיס, עשתה מעשה. ששון הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בסך 20 מיליון שקל נגד חברת המשקאות "טמפו", שעסקה בקמפיין הפרסום לבירה גולדסטאר שסיסמתו "תגיד תודה שאתה גבר ותשתה משהו". מדובר בקמפיין שרץ בטלוויזיה, בשלטי חוצות ובאינטרנט החל משנת 2004 וכלל עשרות פרסומות שעיקר תוכנן חוזר על עצמו. בבקשה טענה ששון כי מסע הפרסום פונה לגברים כקהל היעד הבלעדי של הבירה, ומנסה לבנות "אחווה גברית" המתבססת על לעג לנשים תוך הצגתן כשונות ונחותות, פוגע בכבודם של הנשים והגברים ואף יוצר הבניה חברתית של דעות קדומות וסטריאוטיפיות. יצוין כי מסע הפרסום זכה למחאה ציבורית נרחבת והוא אף "זכה" בשנות קיומו במיקומים שונים ב"אות הקלון למפרסם הסקסיסטי". עם זאת, על אף תלונות רבות שהוגשו בגינו לרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו בחרה זו להותיר את הפרסומת על כנה ולא לפסול אותה, לא מראש ולא בדיעבד. תוצאת פסק הדין אמנם לא הייתה חיובית מאחר שנקבע שחוק איסור ההפליה במקומות ושירותים אינו חל על הסיטואציה הזו, אולם השופטת התקשתה להסתיר את סלידתה מהקמפיין וכתבה כי "עיקר התוכן השחוק של הסיטואציות המוצגות בפרסומות חוזר על עצמו לעייפה, ונסמך על מה שנחזה להיראות כהומור ירוד, בנאלי וניאנדרטלי". בנוסף, על אף דחיית הבקשה לא נפסקו הוצאות לטובת טמפו, בשים לב לחשיבות קיומו של שיח בסוגיה החשובה שהעלתה ששון לדיון. עד כה תקיפת פרסומות פוגעניות נעשתה על דרך של עתירה לבג"ץ נגד החלטתה של הרשות השניה לאפשר את שידורן, אולם הפניה למישור האזרחי מהווה חידוש ומסמלת יותר מכל את חוסר ההשלמה עם המצב הנוכחי.

בנוסף אולי יעניין אותך
הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
עורכי דין/בעלי מקצוע עוד
153 | S:150