ביום ראשון האחרון נכנסו לתוקף התקנות המחייבות בתשלום אגרה על בקשות ביניים המוגשות בהליכים אזרחיים. עורכי הדין מצדם מתקשים להשלים עם הגזירה: "תקנה אומללה שהקשר בינה לבין המטרה שלשמה היא נועדה רחוק כמזרח ממערב". עו"ד נוסף: "דבר כזה צריך להוציא אנשים לרחוב"
ביום ראשון האחרון (4.3) נכנסו לתוקף תקנות בתי המשפט (אגרות) (הוראת שעה), המטילות אגרה בסך 35 שקלים על בקשות בכתב. התקנות הותקנו ע"י שרת המשפטים כהוראת שעה לחמש שנים ומדובר בבקשות המוגשות בהליכים אזרחיים בלבד, למעט רשימת בקשות המנויות בסעיף 20 לתקנות ובכללן בקשות בבתי משפט לתביעות קטנות, בקשות לשינוי מועדי דיון מסיבות מסוימות, בקשות למתן פסק דין, גילוי מסמכים, בקשת רשות להתגונן ועוד.
מטבע הדברים, צפויות התקנות החדשות ליצור שלל מצבים בלתי צפויים ואולי אף אבסורדיים שיעלו את השאלה מי יישא באגרה האמורה ומדוע כלל מחייבים בה. מכל מקום, מאז כניסת התקנות לתוקף מוצפות קבוצות עורכי הדין בפוסטים של עורכי דין הזועמים על המהלך וקוראים לבטלו בהקדם. "מדובר בתקנה אומללה שהקשר בינה לבין המטרה שלשמה היא נועדה, מניעת הגשת בקשות סרק ובזבוז זמן שיפוטי, רחוק כמזרח ממערב", אמר ל"תקדין" עו"ד פיני רובינשטיין. "מתדיינים שהציפו את המערכת בבקשות סרק ונקטו בטקטיקת התשה של הצד שכנגד, כגון בנקים, חברות ביטוח, עיריות ותאגידים חזקים, ימשיכו בשלהם כיוון שלהם האגרה כלל לא מדגדגת. מאידך, מתדיינים שהגישו בקשות ענייניות והכרחיות ימשיכו להגישן למרות האגרה. הפתרון הנכון והראוי - פסיקת הוצאות, היה ועדיין מצוי בידי השופטים, אבל בהימנעותם מלהשתמש בכלי הזה הם אלו שעודדו מתדיינים להגיש בקשות סרק".
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
"למה לדוגמה צריך לשלם אגרה על בקשה מוסכמת לדחיית מועד דיון בשל הליכי מו"מ בין הצדדים, שכל מטרתה למנוע בזבוז זמן שיפוטי?", ממשיך עו"ד רובינשטיין. "הרי אם לא נגיש את הבקשה נגיע לדיון ושני עורכי דין ושופט יבזבזו את זמנם רק כדי להבין שהדיון מיותר. ברור שלשכת עורכי הדין צריכה להתערב, מדובר בעניין שמכביד על עבודת עורכי הדין וכמובן מכביד על מתדיינים, ובעיקר על מתדיינים חלשים".
"לטעמי מדובר בפגיעה בזכות חוקתית לנהל הליך משפטי", אומר עו"ד גולן אשטון. "הדבר יגרום לאלו בעלי יכולת כלכלית טובה לסרבל הליכים ולגרום לצד השני לשלם אגרות, דבר שיפגע בחקר האמת ובעשיית משפט צדק. בעיני החוק הכל שווים וקביעת תשלום על כל בקשה בתיק חותרת תחת השוויון בין האזרחים ומגדילה פערים ונותרת יתרון לבעלי ההון".
עו"ד אדיר בנימיני: "כידוע, דלתות בית המשפט אמורות להיות פתוחות בפני כל אדם במדינת ישראל; הגדלת ההוצאות הנלוות לניהול הליך משפטי נותנת יתרון ברור ומובהק לבעלי הדין האמידים, ששום סכום בעבור אגרה לא ירתיע אותם. ברור על פניו, שמי שתפגע יכולתם לממש את כל הזכויות שלהם מבחינה פרוצדורלית ומהותית, יהיו בעלי הדין החלשים יותר מבחינה כלכלית, דבר שקורה באופן מעשי כבר היום. אמנם נכון שאין להדר דל בריבו, אך יחד עם זאת אין להשריש מצב בו יהיה בעמדת נחיתות ביחס לבעל דין אמיד יותר ובעל אמצעים. עם כל המגבלות האובייקטיביות שקיימות גם כך, צריך לשאוף לכך שבמישור הזה לפחות הזירה המשפטית תהיה שוויונית ככל שניתן".
בעמדה דומה מחזיק גם עורך הדין אלון קראוס. "דבר כזה צריך להוציא אנשים לרחוב", הוא אומר, "אבל הוא טכני מדי ולא מבינים את זה עד שלא מגישים תביעה ורואים כמה קשה להזיז שופט ולהציף את האמת. תיק משפטי ממוצע בישראל בכל ערכאה דורש תשלום אגרה שיכולה להגיע לאלפי ועשרות אלפי שקלים או יותר אולם ידה של המדינה קפוצה בכל הקשור לבקשות פטור מאגרה. החקיקה החדשה נועדה למטרה אחת, והיא למנוע הליכי ביניים ממתיידנים בשכבות הנמוכות ובינוניות שלא זכאים או מכירים את האפשרות להיות מיוצגים ע"י הלשכה לסיוע משפטי, שאז אין אגרות. בתיק ממוצע בבית משפט שלום ומחוזי נדרשים בין 30-40 בקשות חלקן טכניות וחלקן מהותיות שכן עו"ד נדרש להגיש מאות ואלפי מסמכים, ראיות, להזמין עדים, תצהירים, לתקן כתבי טענות, למנוע זיופים ומעשים מנוגדים לדין של הצד שכנגד, לבקש צווים ובקשות ביניים במאות צמתים בכל משפט. לא יתכן שאדם שנדרש להתגונן במשפט שבו הוא נתבע או אדם שנעשק או נעשה לו עוול אחר ולכן הגיש תביעה - "יענש" ויאלץ לכלכל את צעדיו בכל צומת ולחשוב איזה בקשת ביניים "שווה" את האגרה ואיזו לא". עוד סבור עו"ד קראוס כי "החקיקה החדשה תגרום למאבקים בין לקוחות ובאי כוחם ואף תוליד תביעות רשלנות למי שלא יעץ נכון ללקוח לשלם אגרה עבור בקשה כזאת או אחרת. נדרש לבטל מיד את החקיקה שכן היא אינה מידתית ואינה חוקתית ומפלה בין עשיר ועני ובין עני ואנשים במעמד ביניים".
יש לציין כי התקנות נתקלו בהתנגדות עוד בהליכי חקיקתן, בין היתר מצד לשכת עורכי הדין והאגודה לזכויות האזרח. במהלך הדיון בוועדת החוקה של הכנסת שנערך ביוני האחרון, שבו אושרו התקנות לקריאה שניה ושלישית, אמר עו"ד פנחס מיכאלי מטעם הלשכה: "הלשכה מתנגדת לעצם הטלת האגרות שלא תייעל ורק תפגע בהליכים. רשימת הפטורים ארוכה אך רשימת הבקשות עליהן מוטלת אגרה ארוכה הרבה יותר. נכון יותר שהחוק יעניק פטור גורף למעט בקשות שיפורטו ועליהן תוטל אגרה. בנוסף, עברנו על רשימת הפטורים ולא הצלחנו למצוא רציונל והרשימה נראית אקראית". עו"ד דבי גילד-חיו מהאגודה לזכויות האזרח אמרה בדיון: "אל תאשרו את התקנות שהוועדה סירבה לאשר פעמיים כי הן פוגעות באנשים הכי חלשים במדינה. אין דרך לבדוק עוד חמש שנים מי בכלל לא הגיעו לבימ"ש. מה יגידו 900,000 בקשות במקום מיליון. אף אחד מהיושבים פה לא ניהל ליטיגציה בחייו. היחידים שיכולים לטרטר את הצד השני סתם הם בנקים, חברות ביטוח ותאגידי הענק. מי שינצל לרעה הוא מי שעשיר. תייצרו מדרג של הוצאות גבוהות למי ששופט יקבע שההליך טורדני או שתשיתו אגרות רק מבקשה שישית או משהו דומה ותדרשו לפחות סקר לבדיקת הנתונים".
האגודה לזכויות האזרח אף הגישה עתירה לבג"ץ נגד התקנות החדשות, בה טענה בין השאר כי הטלת אגרה אינה אמצעי מידתי להפחתת בקשות סרק, כי לא הוכח קשר סיבתי בין הטלת האגרה להפחתת בקשות סרק וכי ההכבדה של הטלת האגרה על מתדיינים חלשים תהיה משמעותית לאין ערוך מאשר על מתדיינים חזקים, שספק אם האגרה תכווין את התנהלותם ולו באופן מינימאלי. עם זאת, נכון להיום לא נקבע תאריך לדיון בעתירה וגם הבקשה לצו ביניים שהגישה האגודה, לעכב את גביית האגרה – נדחתה לאחרונה ע"י השופט עוזי פוגלמן ללא מתן נימוקים.
מדוברות מערכת בתי המשפט נמסר: "מדובר בנושא הצפוי להידון במסגרת עתירה התלויה ועומדת בפני בג"צ ובנסיבות אלו אנו מנועים מלהגיב".
