העליון דן בקושי שמתעורר כיום בעידן הטכנולוגי, כאשר איסור פרסום חל רק על חלק מהחשודים אך מותר לפרסם את הפרשה בכללותה. הדבר עלול לפגוע במטרה שלשמה הוצא צו איסור הפרסום, וראוי שהמחוקק ייתן את דעתו לקשיים שמעוררים ההסדרים הארכאיים החלים על צווי איסור פרסום בעידן הרשתות החברתיות
עסקינן בבקשת רשות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בגדרו התקבל ערעור המדינה על החלטת בית משפט השלום, כך שהוסר צו איסור הפרסום שהטיל על שמם של המבקשים, נושאי משרה במשיבה 5- החברה, החשודים יחד עם החברה ומשיבים 3-2 - פלוני ו-פלונית בביצוע עבירות מס שונות. המבקשים עבדו כשכירים בחברה, כאשר מבקש 2 אף שימש כמנכ"ל וכבעל שליטה בה. במסגרת קשרי עבודה אלו, העניקה החברה למבקשים אופציות במשיבה 4, חברת החזקות המחזיקה במניות החברה. בשנים האחרונות מבקש 1 שימש בתפקידים ניהוליים בכירים בתעשיית ההיי-טק, שירותי הענן ו-Cyber Security. כמו כן, לגבי מבקש 2 נטען, כי נשא במשרות בכירות בחברות טכנולוגיה גדולות ולאחרונה החל להשקיע את מירב מרצו והונו במיזם חדשני. פלוני נמנה על מייסדי החברה והוא מחזיק גם ב-50% ממניות חברת ההחזקות. פלונית היא גרושתו של פלוני והיא מחזיקה במניות החברה כחלק מהסכם הגירושין בין השניים. לשניים בת קטינה. החברה עוסקת בתחום ההיי-טק, ובפרט בפיתוח תוכנה לניהול רישיונות ויישומים וכן בביצוע אופטימיזציה של שירותי ענן. עיקר החשדות הם כי פלוני רכש מהמבקשים את המניות שהומרו מאופציות בחברת ההחזקות, וזאת קודם למועד ההבשלה הקבוע בסעיף 102 לפקודת מס הכנסה – לפיו אלו מבשילות בתום שנתיים מיום מימוש האופציות. על פי החשד, הדבר נעשה תוך הסתרת מועד העסקאות האמיתי באמצעות הצגת הסכמים כוזבים לרשויות המס. כמו כן, חשדות בגין עבירות מס נוספות מיוחסות גם לחברה ולפלונית. חברת ההחזקות אינה חשודה בפרשה. לאור בקשתם, ניתן צו האוסר את פרסום שמם של כלל החשודים בפרשה. בערעור קבע המחוזי כי פלוני ופלונית, הניחו תשתית ראייתית להוכחת נזק חמור, בהתבסס על חוות הדעת הפסיכיאטרית, שכן נקבע כי הפרסום "עלול להוביל לסיכון ממשי לקטינה". משכך, למרות האינטרס של הציבור כולו לקבל מידע על אודות החשדות לגבי גורמים עסקיים ואנשי עסקים, כדוגמת פלוני ופלונית –יש לדחות את הערעור בנוגע אליהם. אשר למבקשים נקבע, כי אלו לא עמדו בנטל להוכיח את החשש מגרימתו של נזק חמור.
כב' השופט ח' כבוב פסק כי יש לדחות את הבקשה. איסור פרסום שמו של חשוד, הינו חריג, מצומצם, לעקרון החוקתי בדבר פומביות הדיון. לעקרון זה חשיבות רבה לתקינותו של ההליך המשפטי, לחופש הביטוי והעיתונות ולחיזוק האמון במערכת המשפט. אחת מתכליותיו החשובות של עקרון פומביות הדיון היא להתריע בפני הציבור על מסוכנות הנשקפת מנאשמים ומחשודים מסוימים, בין היתר כאשר מדובר בחברה העוסקת בתחומים כלכליים או פיננסיים. ברע"פ 4898/17 בעניין פלוני, ציין בית המשפט כי האינטרס הציבורי מצדיק את פרסום שמו של המבקש, אשר נחשד בביצוע עבירות מס באמצעות חברה שבבעלותו, זאת על מנת "[ש]ציבור לקוחותיהם הפוטנציאליים של המבקש והחברה, כמו גם גורמים בנקאיים, יהיו מודעים לחשדות נגדה". פומביות המידע והחשדות על אודות נושאי משרה בחברות, חיונית גם לשם הבטחת תקינות פעילותו של המשק הישראלי. על המבקש להוכיח, תחילה כי פרסום שמו עלול להסב לו נזק חמור. מדובר בנזק יוצא דופן – שאינו בגדר הנזקים הטפלים, באופן טבעי, לניהול חקירה או כתב אישום נגד אדם. בפסיקה הובהר כי נזקים כלכליים או נזקים הנוגעים לעיסוקו ועסקיו של החשוד, אף אם זה נושא במשרה בעלת 'ייחוד' מסוים – אינם עולים ברגיל כדי נזק חמור. לצד זאת, נפסק בעבר כי מטבען של חקירות בעבירות מס כי הן עלולות לגרום לנזקים לעסקים או לאנשי עסקים הנחשדים בהן, אך כי אין המדובר בנזק חמור. רק אם הוכיח המבקש כי הפרסום עלול לגרום לו נזק חמור, על בית המשפט לבדוק אם יש להעדיף את מניעת הנזק על פני העניין הציבורי שבפרסום.
מן הכלל אל הפרט נקבע כי לא הוכח כי הפרסום יגרום למבקשים נזק חמור. דווקא משום טענת המבקשים לפיה לבאים עימם בעסקים יש עניין בחשדות נגדם –ישנו עניין ציבורי מוגבר בפרסום, לא כל שכן כאשר מדובר בחשד לביצוע עבירות כלכליות אגב עיסוקם. כמו כן, פומביות הדיון, ובפרט פרסום שמם של נושאי משרה בכירים בתחום העסקי, חשובה לא רק לשם הגנה על מי שבא במגע עימם, אלא גם לשם הבטחת תקינות המסחר בשוק. אין מקום להפחית בחומרתן של החשדות בעניין דנן, שכן עבירות מס "גורמות נזק לתפקוד הכלכלי התקין של המשק, מקטינות את הכנסות הממשלה, ומכרסמות תחת הערכים החשובים של גביית מס אמת ונשיאה שוויונית בנטל" (ע"פ 5529/12 בעניין אוהב ציון). לצד העניין הציבורי שבפרסום, אף לא נמצא כי למבקשים עלול להיגרם נזק חמור, החורג מגדרי הנזקים הנלווים באופן טבעי לחקירה פלילית. טבען של עבירות מס המבוצעות, על פי החשד, במסגרת עבודתו של החשוד – כי הן גורמות לנזקים כלכליים לעיסוקו ולעסקיו.
יתרה מזו, נקבע כי בעידן הטכנולוגי בו אנו מצויים, תחקיר עיתונאי בסיסי ביותר עשוי, ככל הנראה, להוביל לאיתור שמם של פלוני, פלונית והחברה – מקום בו מותר לפרסם את הפרשה בכללותה, כמו גם את שמם של המבקשים. אכן, הדבר עלול, הלכה למעשה, לפגוע במטרה שלשמה הוציא בית משפט קמא את צו איסור הפרסום, דהיינו – לפגוע בהגנה על הקטינה, שלגביה הוכח כאמור, חשש מפני נזק חמור. הוכח לפני בית משפט קמא כי פרסום שמם של פלוני ופלונית עלול לגרום נזק חמור לקטינה, אך דבר דומה לא הוכח בעניינם של המבקשים. אשר על כן, ישנו שוני רלוונטי בין עניינם של המבקשים ובין עניינם של פלוני ופלונית, שוני אשר, מן הדין מצדיק מתן יחס משפטי שונה. מקובלת מסקנת בית משפט קמא לפיה נוכח העובדה שהפרשה בכללותה מותרת בפרסום, לרבות חלקו היחסי של כל חשוד בה, החשש האמור, שמא ייוחס למבקשים חלק גדול מדי בפרשה, מצטמצם עד מאוד, וזאת – בבחינת 'יראה הציבור וישפוט'. הקושי המעשי שהתעורר בעניין דנן מדגים פעם נוספת את ההתמודדות המורכבת והיומיומית של בתי המשפט – שעה שהם נדרשים להחיל הסדרים ארכאיים על עולם טכנולוגי-מתקדם, ובמיוחד כאשר שמם של חלק מהמעורבים בפרשה מותר בפרסום. בית המשפט העיר כי ראוי שהמחוקק יתן את דעתו לקשיים המעשיים שמעוררים הדינים החלים על צווי איסור פרסום או הסרת פרסומים, בעולם הטכנולוגי ובעידן הרשתות החברתיות, זאת, על מנת לאפשר לבית המשפט ליישם את התוצאה המעשית ההולמת ביותר, באופן המגשים באופן מיטבי את תכליות הדין. דין בקשת רשות הערעור ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע – להידחות. יחד עם זאת, הצו הארעי שניתן ביום 01.01.2024 יפקע רק ביום 07.02.2024, ועד אותו היום שמם של המבקשים יהא אסור בפרסום.
לסיכום, בקשת רשות הערעור ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע, נדחות.
המבקשים יוצגו ע"י: עו"ד רון דרור; עו"ד שלומי כהן; עו"ד קרין ויינשטיין
המשיבים יוצגו ע"י: עו"ד יורם הירשברג; עו"ד אסף קליין; עו"ד אורי סטנסקו; עו"ד עדי פרמדר; עו"ד אוריאל רוזנברג.
