המנהל המיוחד לנכסיה של החייבת בהליך פשיטת הרגל טען כי הוצאותיה חורגות בהרבה מהצרכים הבסיסיים המאפשרים קיום בכבוד. ביהמ"ש: חייבת שנכונה ויכולה להוציא 750 שקל לחודש עבור טיפול בחיית בית אינה יכולה לטעון בו זמנית למצוקה אמיתית המונעת ממנה תשלום ריאלי לנושיה
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את בקשת המנהל המיוחד לנכסיה של חייבת בפשיטת רגל להגדיל את צו התשלומים ב-1,000 שקל לחודש, נוכח הוצאות חריגות רבות, ובכלל זה הוצאה של 1,500 שקל לחודשיים בגין כלבת המחמד.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המנהל המיוחד בתיק עתר להגדיל את צו התשלומים מסך של 700 שקל בחודש ל-1,900 שקל בחודש, בטענה כי מהדוחות המוגשים על ידי החייבת עולה תמונה של הוצאות רבות החורגות מרמת ההוצאות הנדרשת לצורך קיום בכבוד במסגרת הליך הפש"ר. בין היתר נטען כי החייבת הוציאה סכום של 1,500 שקל לחודשיים בגין כלבת המחמד שלה וכן דיווחה על הוצאות מזון בסך של 3,100 שקל לשתי נפשות, והכל ללא אסמכתאות מספקות.
המנהל המיוחד טען כי מהדוח לחודשים יוני-יולי 2017 עולה כי החייבת מתגוררת עם אחיה ומנהלת עמו "תא משפחתי", ושם מצוינות הוצאות כלכלה של החייבת ואחיה בסך של 8,000 שקל לחודשיים.
בא כוחה של החייבת טען כי הוצאותיה סבירות וכי הכנסתה עומדת בסך הכל על 5,000 שקל, שמהם היא משלמת לאחיה דמי שכירות בסך של 1,400 שקל עבור חדר בדירתו. עוד נטען כי החייבת אכן מחזיקה כלבה, אך מדובר בכלבה המצויה עמה במשך עשר שנים ומהווה עבורה מקור של נחמה וסיפוק בהיותה ערירית.
השופט שמואל מנדלבום קיבל את הבקשה להעלאת צו התשלומים וציין כי מטרתו מוסד התשלומים החודשי המושת על חייבים חדלי פירעון היא לסייע למלא את קופת הנשייה, אך גם למנוע מהחייב לעשות ככל העולה על רוחו ולהפוך את פשיטת הרגל למצב המאפשר לו להמשיך ולחיות ברמת חיים גבוהה ומנקרת עיניים. זאת, באמצעות הקפדה על כך שמלוא הכנסותיו יועברו לרשות נושיו, לאחר ניכוי הוצאותיו ההכרחיות.
במקרה זה, ציין השופט, ההוצאות המדווחות על ידי החייבת עולות בהרבה על הצרכים הבסיסיים והחיוניים המאפשרים קיום בכבוד. כך הם פני הדברים גם ביחס להוצאות השכירות המדווחות של החייבת המשולמת לאחיה, אשר אינה נתמכת באסמכתא כלשהי ואינה מדווחת בדוח כהכנסה של אחיה, ובכך נוצר עיוות של הכנסות והוצאות "התא המשפחתי" שעליו דיווחה.
עוד הבהיר השופט כי החייבת המגדלת חיית בית אינה נדרשת לוותר עליה במסגרת הליך הפש"ר, בניגוד לטענותיה נגד המנהל המיוחד, אולם החייבת אשר נכונה ויכולה להוציא סך של 750 שקל לחודש עבור טיפול בחיית בית, אינה יכולה לטעון בו זמנית למצוקה אמיתית המונעת ממנה תשלום ריאלי לנושיה במסגרת צו התשלומים.
בסיכומו של דבר, בשים לב לרמת הכנסות התא המשפחתי הכולל את החייבת ואחיה, ולאחר התאמת ההוצאות לסכום ריאלי, קבע השופט כי אין קושי להעלות את צו התשלומים בשלב זה בסך של 1,000 שקל, כך שצו התשלומים יעמוד על 1,700 שקל לחודש.
