נשיאת ביהמ"ש העליון מרים נאור, הפורשת היום לאחר 37 שנות שיפוט, האמינה כי יש לנהוג בריסון בביקורת חוקתית, תוך "דיאלוג חוקתי" עם הכנסת, נמנעה מלחשוף את השקפותיה הפרטיות ופעלה בנחישות לשמירת עיקרון השוויון בפני החוק ולהגנה על עצמאותה של הרשות השופטת
נשיאת בית המשפט העליון השופטת מרים נאור פורשת היום מתפקידה לאחר 37 שנות שיפוט ומפנה את המקום לשופטת אסתר חיות, שתתמנה לנשיאה. נאור נחשבת לשופטת עניינית, קפדנית ויסודית, שאינה אוחזת באג'נדה מסוימת ברצף בין אקטיביזם לשמרנות.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
נאור נולדה בירושלים ולמדה בגימנסיה העברית. בשנת 1971 סיימה את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, שם גם לימדה מקצועות שונים. לאחר שהוסמכה כעורכת דין עבדה בפרקליטות המדינה עד למינויה לשופטת בית משפט השלום בירושלים בשנת 1980. כשמונה שנים לאחר מכן החלה לכהן כשופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים, שם עסקה בכל תחומי המשפט. בין היתר, כיהנה בתפקיד אב בית הדין להגבלים עסקיים ובתפקיד אב בית הדין לחוזים אחידים.
בשנת 1994 ניתן על ידה, בדן יחיד, פסק הדין ב"משפט הבנקאים", במסגרתו הורשעו בנקים ובנקאים מרכזיים במדינה שהיו אחראים לוויסות מניות הבנקים בשנים שקדמו למשבר בענף הבנקאות בשנת 1983. בשנת 1999 הייתה אחת מהרכב השופטים שהרשיע את השר אריה דרעי בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים.
בשנת 2001 מונתה לשופטת בבית המשפט העליון, בו היא מכהנת כנשיאה החל מינואר 2015. במרוצת קרוב לארבעים שנות שפיטה, מהן כ-16 שנים בבית המשפט העליון, דנה השופטת נאור במאות תיקים, בכל ענף משפטי.
משפט חוקתי ומנהלי
השופטת נאור קבעה הלכות חשובות ותקדימיות רבות בתחומי המשפט החוקתי והמינהלי ונושאים אלה תפסו נפח נכבד בפסיקתה לאורך השנים. בפסיקתה הדגישה השופטת נאור כי נקודת המוצא לביקורת חוקתית על חקיקת הכנסת היא כי על בית המשפט לנהוג בריסון, תוך "דיאלוג חוקתי" עם הרשות המחוקקת. כך, חוק שנמצא בלתי חוקתי על ידי בית המשפט עשוי לחזור לכנסת שמחוקקת אותו מחדש, וגם החוק החדש כפוף לביקורת חוקתית. גישה זו באה לידי ביטוי באופן בולט במסגרת העתירות נגד התיקונים לחוק למניעת הסתננות, שם קבעה השופטת נאור כי התיקון לחוק שאפשר החזקת מסתננים במשמורת לתקופה של שלוש שנים אינו חוקתי. לאחר תיקונו של החוק הוגשה עתירה נוספת נגדו, ובה הצטרפה נאור פעם נוספת לדעת הרוב שקבעה כי אף לאחר תיקונו של החוק, הוא אינו עומד במבחנים החוקתיים. הכנסת שבה ותיקנה את החוק וזה הובא לפתחו של בית המשפט בשלישית, שם קבעה השופטת נאור כי אף שחלק מהוראות התיקון צולחות עתה את הבחינה החוקתית, ההוראה לפיה ניתן להחזיק מסתנן במרכז שהייה לפרק זמן של עד 20 חודשים איננה מידתית, והורתה על ביטולה.
בפרשת גביש (בג"ץ 9134/12) דחתה נאור עתירה חוקתית נגד חוק גיל פרישה, המחייב עובד לפרוש מעבודתו בהגיעו לגיל 67, לאחר שקבעה כי הפגיעה בזכויות החוקתיות עומדת בתנאי פסקת ההגבלה. בפרשה אחרת, דחתה נאור עתירות חוקתיות נגד החוק אשר קבע הגבלות על הוצאות השכר המשולם לעובדים בכירים בבנקים ובחברות הביטוח (בג"ץ 4406/16), והעירה כי כשבית המשפט מפעיל ביקורת שיפוטית, הוא בוחן את חוקתיות החוק ולא את תבונתו.
במקרים אחרים, לעומת זאת, הגיעה השופטת נאור לכלל מסקנה כי פגיעתו של החוק הנבחן בזכויות חוקתיות אינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה. היא נמנתה עם דעת הרוב במספר של פסקי דין שבהם הורה בית המשפט העליון על ביטול של חקיקה ראשית. כך, לדוגמה, לאחרונה בפסק הדין בעניין הסדר הגיוס החדש של תלמידי הישיבות ש"תורתם אומנותם" (בג"ץ 1877/14), בפרשת הפרטת בתי הסוהר, בה נדונה חוקתיותו של חוק המתיר הפעלת בתי סוהר פרטיים (בג"ץ 2605/05) ובפסק הדין שניתן לאחרונה בעניין מיסוי דירה שלישית, שם הצטרפה לדעת הרוב לפיה יש להורות על בטלותו של החוק.
קו בולט בפסיקתה של נאור הוא חשיבות ההגנה על זכויות היסוד ועל העקרונות הדמוקרטיים, ובפסיקתה הענפה עסקה לא פעם בפיתוח הזכויות החוקתיות. בפרשת מרזל (א"ב 1095/15) קבעה השופטת נאור כי אין לאשר את החלטת ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20 לפסול את מועמדותם לכנסת של חנין זועבי וברוך מרזל. היא עמדה על האיזון הנדרש בין הזכות החוקתית לבחור ולהיבחר ובין זכותה של הדמוקרטיה להגן על עצמה מפני מי שמבקשים להשתמש בכלים שהיא מאפשרת כדי לשלול את קיום המדינה או לפגוע בעקרונות היסוד שלה.
בדיון הנוסף בפרשת גלוטן (דנג"ץ 1007/09) קבעה השופטת נאור בדעת המיעוט כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה חלות על עובדי סיעוד.
השופטת נאור הרבתה לעסוק בתחומים הנוגעים ליחסי דת ומדינה, אך הבהירה כי בשבתו של השופט לדין אין הוא מבקש (וממילא אסור לו) להנחיל את ערכיו או השקפתו הפרטית בעניין הנדון אלא עוסק בפרשנותו של החוק וביישומו על המקרה הקונקרטי. בשאלת פרשנותו של חוק השבות הצטרפה נאור לדעת הרוב שקבעה כי התנאי להכרה בגיור שנערך בחו"ל הוא שהגיור נערך בקהילה יהודית מוכרת על ידי האורגנים הדתיים המוסמכים לכך באותה קהילה, ואין חובת הצטרפות לקהילה המגיירת (בג"ץ 2859/99).
בפרשת דיזיין 22 (בג"ץ 5026/04), שעסקה בשאלת חוקתיות איסור העבודה בשבת, הצטרפה השופטת נאור להכרעה לפיה פגיעתו של האיסור בחופש העיסוק עומדת בתנאי פסקת ההגבלה. בפרשת ברמר (עע"מ 2469/12) קבעה נאור כי משאין מחלוקת על כך שפתיחת עסקים בשבת מפרה את חוק העזר לתל אביב יפו, מחויבת העירייה לפעול לסגירת עסקים אלה בשבת. "עניין זה אינו נובע מהשקפה 'דתית' או 'חילונית'", ציינה נאור, "אלא מההשקפה כי את החוק יש לקיים".
בפסיקותיה הדגישה השופטת נאור את חשיבותו של עיקרון שלטון החוק ואת הצורך להבטיח את טוהר השירות הציבורי. עמדתה הנחרצת בעניין זה השתקפה בצורה בולטת, למשל, בפרשת רוכברגר (בג"ץ 4921/13), שם קבעה כי גם אם הגשת כתב אישום נגד ראש העירייה אינה פוסלת באופן אוטומטי את כהונתו מכוח החוק, עדיין קיימת חובה על מועצת העירייה לשקול האם יש להעבירו מתפקידו.
משפט פלילי
בפסיקותיה הרבות במשפט הפלילי הדגישה השופטת נאור את תפקידו של המשפט הפלילי בהגנה על החברה ועל ערכיה, ואת החשיבות הטמונה ביישומו הצודק והבטחת ההגנה על זכויות נאשמים בפלילים.
נאור דחתה את ערעורו של הנשיא לשעבר משה קצב על הרשעתו בעבירות מין ובשיבוש הליכי משפט, וקבעה כי "כולם שווים בפני החוק. כל בני האדם שווים בפני המשפט ובפני השופט. גדול כקטן. עשיר כעני. מכובד כפשוט. עת עומדים הם בפני השופט, עירומים הם כביום היוולדם. כולם שווים בין שווים".
בפרשת לזרובסקי (מ"ח 9054/03) הורתה השופטת נאור על קיום ההליך הנדיר ויוצא הדופן של משפט חוזר. באותו מקרה המבקש הורשע בעבירות מין, והראיה המרכזית כנגדו הייתה עדותו של המתלונן. בד בבד, הועמד לדין אדם נוסף שהואשם גם הוא בעבירות דומות כלפי אותו מתלונן. גם בעניינו של הנאשם הנוסף הייתה עדותו של המתלונן הראייה המרכזית. בהליך בעניינו של המבקש ובהליך בעניינו של הנאשם הנוסף נקבעו ממצאי מהימנות ועובדה שונים ביחס לעדותו של המתלונן. כפועל יוצא מכך, המבקש הורשע בעבירות בעוד שהנאשם הנוסף זוכה מהן. השופטת נאור עמדה על כך ש"דיבור בשני קולות" של המערכת השיפוטית עלול ליצור תחושה של שרירות בדין, ושמוסד המשפט החוזר מבטא, בראש ובראשונה, את הכרתה של המערכת המשפטית כי אין היא חסינה מטעויות.
משפט אזרחי
פסקי דין רבים של השופטת נאור עסקו בסוגיות עקרוניות בתחומי המשפט האזרחי על ענפיו השונים.
1. דיני נזיקין
בפרשת מלול (ע"א 7375/02), שדן בסוגיה של "סיבתיות עמומה", קבעה השופטת נאור כי במקרים של עמימות בנוגע לקשר הסיבתי כאשר קיימים כמה גורמים אפשריים שהיו יכולים להיות קשורים לנזק, אך לא ניתן להוכיח קשר סיבתי של אף אחד מהם לפי מאזן ההסתברויות – ניתן לפסוק פיצוי לפי הסתברות. פסק דין זה בוטל בדיון הנוסף. השופטים היו תמימי דעים כי הכלל בנזיקין היה ונותר זה של הוכחה לפי מאזן ההסתברויות, אולם רוב השופטים, בהם נאור, מצאו כי במקרים מסוימים של עמימות סיבתית ייתכנו חריגים לכלל זה שבהם ייעשה שימוש בפיצוי לפי הסתברות. בניגוד לדעת הרוב, שקבעה כי יש מקום להכיר בחריג מצומצם רק במקרים של הטייה נשנית, הייתה דעתה של השופטת נאור, שנותרה במיעוט, כי קיימת הצדקה לפיצוי לפי הסתברות גם ביחס לתובע בודד, מבלי שיהיה צורך להוכיח כי קיימת קבוצה רחבה של תובעים בעלי מאפיינים דומים לשלו.
בפרשת הסיליקון בחלב תנובה (ע"א 1338/97) עמדה השופטת נאור על כך שנזק בר פיצוי אינו מוגבל לנזק ממוני, וכולל גם נזק לא ממוני מסוג של "תחושות שליליות ותחושות של גועל". השופטת נאור הדגישה כי אמנם לא נגרם נזק פיזי עקב צריכת הסיליקון בחלב, אך ההטעיה בדבר תכולת החלב היא בגדר פגיעה באוטונומיה של הצרכנים.
2. דיני חוזים ועשיית עושר ולא במשפט
במספר פסקי דין עמדה השופטת נאור בהרחבה על ההשבה ועל מיקומה בתפר שבין דיני החוזים לבין דיני עשיית עושר. כך היה, למשל, בפרשת בית הרכב (6705/04), שבה נדון חוזר שהוכרז על בטלותו בשל אי קיום דרישת ה
צורה המהותית הקבועה בחוק. השופטת נאור עמדה על כך שמהוראות דיני החוזים והמשפט המינהלי גם יחד מתחייבת בחינה של תוצאת הבטלות במטרה להימנע מתוצאה בלתי צודקת, במסגרתה יש לשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים, ובהם תום הלב של הצדדים לחוזה, האינטרס הציבורי ודרגת הביצוע של החוזה הבלתי חוקי. בנסיבות המקרה, כך נקבע, שמירה על העיקרון של השבה הדדית תביא לתוצאה הצודקת ביותר.
בפרשת בייזמן (דנ"א 10901/08) נדון הסכם מכירת נכס בין קונה למוכר. הקונה שילם חלק מדמי המכר לבנק על מנת לסלק משכנתא שרבצה על הנכס, ובדיעבד התברר כי למוכר (ממנו לא ניתן היה להיפרע) לא היו כלל זכויות בנכס. התעוררה, אפוא, השאלה האם זכאי הקונה להשבת הכספים שהעביר לבנק. השופטת נאור קבעה כי כאשר לא ניתן להיפרע מן המוכר, יש לחלק את ההשבה שווה בשווה בין הקונה לבין הבנק.
3. דיני קניין
בפרשת עזבון ארידור (דנ"א 1595/06) נדונה שאלת התיישנותה של תביעת פיצויים בגין הפקעה. בניגוד לדעת הרוב, שקבעה כי פיצויי הפקעה כפופים למשטר ההתיישנות שבחוק ההתיישנות וכי עילת התביעה נולדת לכל המאוחר במועד בו תפסה הרשות חזקה בקרקע, עמדת השופטת נאור, בדעת מיעוט, הייתה כי תביעות אלה אינן כפופות למשטר ההתיישנות הכללי אלא להסדר ההתיישנות הספציפי הקיים בפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), לפיו אם לא הושלשו פיצויי ההפקעה, הם אינם מתיישנים. השופטת נאור קבעה כי פיצויי הפקעה אינם סעד כספי מן המניין, אלא הם נושאים אופי ציבורי וכן אופי קנייני, והם חלק מ"דיני קניין ציבורי". על אף האמור, כך הבהירה, תביעה לפיצויי הפקעה עודנה נתונה לשיהוי.
4. דיני משפחה
בפרשת הילד האתיופי שהוצא ממשפחת אומנה (דנ"א 6211/13) נדרש בית המשפט להכריע בידי מי יאומץ ילד בן שלוש ממוצא אתיופי – בידי דודתו ובעלה או בידי בני זוג שאינם בני העדה האתיופית, אצלם שהה מזה כשנתיים באומנה עם כוונת אימוץ. בדיון הנוסף נקבע כי הילד יאומץ בידי בני הזוג המיועדים לאמץ, ובכך נהפך פסק הדין מושא הדיון הנוסף. השופטת נאור, שנמנתה עם דעת הרוב, עמדה על קשיי ההכרעה במקרה זה בו שתי המשפחות המבקשות לאמץ את הילד הן כשירות וראויות. לדבריה, בענייני אימוץ ישנה עדיפות טבעית ל"קשר הדם" ולמשפחה המורחבת, אך אפשרות גידולו של הקטין אצל קרוביו כפופה תמיד לטובתו. השופטת נאור קבעה כי שימור זהותו המשפחתית של ילד כרוך לעיתים בשימור זהותו התרבותית והעדתית ויש ליתן לכך משקל. אולם, לדידה עם כל חשיבותו, שיקול זה אינו גובר על הנזק הנפשי העתיד להיגרם לקטין אם ינותק מבני הזוג המועמדים לאמץ. לשיטתה, בנסיבות העניין, לאור חוות הדעת המקצועיות שהוגשו, לא ניתן עוד להחזיר את הגלגל אחורנית ולקרוע את הילד מהמשפחה היחידה שהייתה לו – בני הזוג המועמדים להיות המאמצים.
בשנים האחרונות דנה השופטת נאור במספר פרשות שעסקו בנושא הזכות להורות, וזאת בין השאר לנוכח התפתחויות חדשות בתחום טכנולוגיות הפריון וההולדה. למשל, בפרשת ממט-מגד (בג"ץ 566/11), שעסקה ברישום הורות של בני זוג מאותו מין, קבעה השופטת נאור כי אם הוכח קשר גנטי בין היילוד לבין אחד מהוריו, אזי יש לרשום את ההורה השני ככזה במרשם האוכלוסין, מבלי לחייבו בקבלת צו אימוץ או צו הורות מבית המשפט לענייני משפחה. לאחרונה אף העירה השופטת נאור כי דומה שיש קושי בחוק הפונדקאות בישראל, המאפשר רק לבני זוג שהם גבר ואישה להביא ילדים לעולם באמצעות פונדקאות. עם זאת, מאחר שבעת ההכרעה בפרשה האמורה הייתה תלויה ועומדת הצעת חוק בנושא, לא קבעה השופטת נאור בכך מסמרות. לעומת זאת, בפרשה אחרת קבעה השופטת נאור כי אין להכיר בהורות שנוצרה כתוצאה מהסכם, מבלי שלהורה המיועד יש קשר גנטי או ביולוגי ליילוד (בע"מ 1118/14). כמו כן נמנתה השופטת נאור על דעת הרוב בפסק הדין בפרשת משה (בג"ץ 5771/12), שקבע כי אין אפשרות בדין להתיר לאישה לתרום ביצית לבת זוגה מבלי שלבת הזוג יש צורך רפואי בתרומה.
התחום הניהולי
במהלך כהונתה כנשיאת בית המשפט העליון, קידמה ויזמה נאור – בשיתוף פעולה עם שרת המשפטים, ח"כ איילת שקד ובסיועו של מנהל בתי המשפט, השופט מיכאל שפיצר – מהלכים שונים שנועדו לשיפור השירות הניתן לציבור המתדיינים ולחיזוק תשתית העבודה של השופטים והרשמים. לצד זאת, פעלה הנשיאה רבות להגנה על עצמאותה ואי תלותה של הרשות השופטת.
במסגרת הרפורמות הניהוליות שהובילה, קידמה נאור מהלך לשיפור תיעוד הדיונים המתקיימים בבתי המשפט, שעיקרו מעבר להקלטה במקום הקלדה ידנית של מהלך הדיון באולם. כחלק מרפורמה זו, יתחיל בתקופה הקרובה פיילוט בבתי המשפט במחוז חיפה.
במהלך שנות כהונתה פעלה נאור רבות להגנה על אי תלותה של הרשות השופטת, בין היתר בהגנה על שיטת הסניוריטי הנהוגה כיום, לפיה ככלל נבחר כנשיא השופט הוותיק ביותר מבין שופטי בית המשפט העליון, וכן בפעולות שנקטה כדי למנוע את היוזמה לשנות את הרוב הדרוש לבחירתם של שופטי בית המשפט העליון או הניסיונות להשפיע על פסיקותיו.
בנוסף, פעלה נאור לקידום השקיפות של מהלכי הרשות השופטת לציבור, ובכלל זה הרחבת הפלטפורמות למתן מידע לציבור על פעילות הרשות השופטת (פתיחת חשבון טוויטר המופעל על ידי דוברות בתי המשפט, השקת אתר אינטרנט חדש לרשות ולבית המשפט העליון), העברת שידורים ישירים מדיונים ופרסום ההנחיות לשיבוץ שופטים בהרכבים המתנהלים בבית המשפט העליון. פרסום ההנחיות לימד שהנשיאה קובעת בעצמה את הרכב השופטים לעתים נדירות בלבד, דבר שהפריך את הטענה לפיה קביעת ההרכבים נעשית מתוך רצון להגיע לתוצאה מסוימת.
כנשיאים שקדמו לה, גם הנשיאה נאור הכירה בחשיבות קיומו של שיתוף פעולה עם לשכת עורכי הדין. דוגמה מרכזית לכך היא הסכמתה של הנשיאה להתחיל בפיילוט לבחינת האפשרות לשיתוף נציגים של לשכת עורכי הדין בצוות המנחים בקורס מועמדים לכהונת שופט, המהווה חלק חשוב מתהליך איתורם של מועמדים מתאימים לתפקיד זה. בהתאם לכך, שולבו עורכי דין בכירים בצוותי הקורסים השונים.
במהלך כהונתה המשיכה נאור את הפעילות לשיפור התשתיות הפיזיות של הרשות השופטת. מערכת בתי המשפט השקיעה משאבים רבים בבינוי ובשדרוג היכלות המשפט, תוך שימוש בשיטות בנייה "ירוקות". עשרות מיליוני שקלים הושקעו בשנתיים האחרונות בשדרוג מבנים קיימים, בתחזוקתם ובתוספת אולמות משפט ושטחי מזכירות. לצד זאת השקיעה המערכת גם משאבים גדולים בכל הקשור להנגשת מבנים ושירות לאוכלוסייה בעלת מוגבלות, ולשיפור בטיחות מבנים והתקנת מערכות מצילות חיים (דוגמת מערכות כיבוי אש).
