חדשות

רגע לפני שהיא מעבירה את השרביט לאסתר חיות, העניקה נשיאת בית המשפט העליון היוצאת ריאיון פרידה מיוחד לכתב העת "עורך הדין" ודיברה בין היתר על עמדתה ביחס להפגנות מול ביתה, למעמדו של ביהמ"ש העליון, סיפקה הצצה ליחסיה עם איילת שקד וחשפה: "איני יודעת האם הייתי בוחרת שוב בלימוד מקצוע המשפטים"

"בית המשפט העליון היה בית משפט חזק, הוא עדיין חזק והוא יהיה חזק. הוא בית משפט שלא ניתן לאיים עליו ולא ניתן להפחיד אותו". זו האמירה הנחרצת שעולה מהריאיון המיוחד שהעניקה נשיאת בית המשפט העליון היוצאת מרים נאור לביטאון לשכת עורכי הדין, ימים ספורים בלבד לפני פרישתה מכס השיפוט בתום 38 שנות כהונה בערכאות השפיטה השונות במדינה. בריאיון, אותו ערך דובר מחוזות הלשכה שחר שחר ושמתפרסם בימים אלו בכתב העת "עורך הדין", מדברת נאור בין היתר על ה"אני מאמין" שלה בעולם השפיטה, על עמדתה ביחס להתבטאויות נגד בית המשפט ולהפגנות מול ביתה, מספרת על מערכת היחסים שלה עם שרת המשפטים איילת שקד וחושפת את תכניותיה ליום בו תפשוט את הגלימה: "אני קודם כל רוצה חופש, והרבה".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

"אחרי שניתן פסק הדין במשפט הבנקאים, פסק דין בערעור על החלטה שנתתי במחוזי, אמרתי לעצמי שמי שרוצה באמת להשפיע, צריך להגיע לבית המשפט העליון. המשפט הזה העניק לי דרגה מסוימת של ביטחון לבוא ולומר לעצמי – yes you can". כך מתארת נאור בריאיון את הרגע בו החל לקנן בה החלום להגיע לערכאה השיפוטית הגבוהה במדינה, לאחר שמונתה לשופטת שלום בגיל 32 בלבד. למרות זאת היא חושפת כי כלל לא התכוונה ללמוד משפטים ואף טוענת כי במבט לאחור ייתכן שלא הייתה עושה זאת שוב: "הייתי אמורה ללמוד היסטוריה או פסיכולוגיה. לא התכוונתי בכלל ללמוד משפטים וזה לא היה חלום חיי בילדות, אבל משכבר בחרתי במקצוע המשפטים אני חושבת שמקצוע השפיטה הוא המקצוע הכי יפה שיש".

עוד היא מספרת בריאיון על העצה שקיבלה בתחילת דרכה מכבוד השופט משה לנדוי, אותו היא מחשיבה כ"מורה לחיים" וכאחת הדמויות שהשפיעו עליה ביותר בעולם המשפט: "השופט לנדוי השמיע באוזניי דברים ששמע הוא עצמו מאביו המנוח כמה עשרות שנים קודם לכן, בעת שמונה לשופט בית משפט השלום, וכך אמר לי – 'השופט עוסק מדי יום ביומו בתיקים רבים אך עליו לזכור כי לגבי המתדיין כל תיק הוא המשפט האחד והיחיד שיש לו. אל לו, לשופט, בגלל מספרם הגדול של התיקים, להקל ראש בעניין מן העניינים הנדונים לפניו. עליו לראות כל תיק וכל עניין כעולם ומלואו, כפי שרואה אותו המתדיין'. זאת הייתה עצה בודדת שהייתה ועדיין חקוקה על ליבי כמצפן וכמורה דרך. לא תמיד הצלחתי לקיימה מאחר שזה בלתי אפשרי בים התיקים הנוראי, אבל לפחות כמצפן וכמורה דרך, אני בהחלט יכולה לומר שהיא ליוותה אותי לאורך כל שנות השיפוט".

"אנחנו לא עוסקים בכיפוף ידיים"

בהמשך, מתייחסת הנשיאה היוצאת להתבטאויות שתוקפות חדשות לבקרים את בית המשפט העליון ושופטיו: "בית המשפט העליון היה בית משפט חזק, הוא עדיין חזק והוא יהיה חזק. הוא בית משפט שלא ניתן לאיים עליו ולא ניתן להפחיד אותו". עוד היא מוסיפה "לשופטים אין כל אופציה אחרת – הם חייבים להחליט את מה שנכון להחליט. הידיעה לפיה אתה חייב להחליט את מה שנכון ואין לך אופציה להחליט אחרת בגלל איומים או שיימינג, היא זו שלדעתי משרה שלווה על כל אחת ואחד מהשופטים. הם יודעים שהם צריכים להחליט את מה שצריך להחליט. אני, לא בשבתי בבית משפט השלום, לא בבית המשפט המחוזי וגם לא בבית המשפט העליון, מעולם לא חששתי מלפסוק, אין אופציה כזו של להיכנע לאיומים ולהשמצות, על כך אני מחנכת דורות של שופטים". עם זאת, מסרבת נאור להסביר מאין נובעות אותן התבטאויות נגד בית המשפט שיצאו לא אחת תחת ידם של אנשי ציבור. "ניסיון לתת הסבר הוא בגדר גלישה לפוליטיקה ומכיוון שכך אמנע מלתת הסברים. אני לא מתבטאת בסוגיות פוליטיות".

בכל הנוגע ליחסים בין הרשות השופטת ליתר רשויות השלטון טוענת נאור כי מדובר ביחסי כבוד: "אנחנו לא עוסקים בכיפוף ידיים ובניגוד למה שמנסים לפעמים לצייר, אנחנו פוסקים לפי הדין...ישנם איזונים ובלמים בין הרשויות כמו בכל משטר דמוקרטי ואנחנו לא עוסקים בשאלה האם ניצחנו אותם או לא. תפקידו של המחוקק לחוקק ותפקידנו להעביר, במקרים מתאימים, ביקורת שיפוטית, תוך מתן כבוד הדדי ומתוך הכרה בעליונות הכנסת. יחד עם זאת, אם החוק אינו חוקתי, תפקידנו לומר זאת". לשאלה האם בית המשפט העליון יכול להתערב בכל נושא שהוא חפץ עונה נאור "הכל שפיט, אבל לא כל דבר מצדיק התערבות".

עוד מתייחסת נאור בריאיון להרכב הוועדה למינוי שופטים: "הרכב הוועדה לבחירת שופטים מחייב להגיע לפשרות, אין בזה ספק. אני סבורה שלא צריך לגעת בהרכב הוועדה כי כאשר נוגעים אתה אף פעם לא יודע מה קורה. אני חושבת שהשיטה הנוכחית היא טובה ומאוזנת ולא הייתי משנה אותה כלל". בכל הנוגע לשיטת ה"סיניוריטי" שזכתה לאחרונה לביקורות רבות, טוענת נאור כי מדובר בשיטה החשובה לעצמאות השיפוטית. "כשאתה יודע מראש מי ייבחר זה מוביל לשקט במערכת. אני חושבת שהשקפותיו של השופט והשקפותיו כפי שרואה אותן המערכת הפוליטית לא צריכות להוות סיבה למינוי או אי מינוי הוותיק ביותר".

כשהיא מתבקשת לתאר את מזגה השיפוטי ולהשוותו לשופטים אחרים, עונה נאור כי היא אינה חושבת שהייתה כמו שופט כזה או אחר. "זה לא ראוי לנסות לתייג שופטים או לצאת מהנחה מוקדמת ששופט יפסוק בצורה מסוימת", היא מסבירה. "השופט מכריע לא על סמך דעותיו ועמדותיו האישיות כי אם על פי מיטב הכרתו את הדין ובהתבסס על התשתית העובדתית שהניחו בפניו הצדדים. ממילא, הנחה מוקדמת מעין זו אינה ריאלית והניסיון מלמד כי במקרים לא מעטים לא ניתן לחזות מראש את תוצאתו של פסק דין".

"איש ציבור צריך לדעת לחיות עם הפגנות"

"אין לי כל בעיה שיפגינו ואפילו ביקשתי שלא ירחיקו אותם משם", מתארת נאור את עמדתה ביחס להפגנות שמתקיימות בשבועות האחרונים ליד ביתה בירושלים. "איש ציבור צריך לדעת לחיות עם זה. חייתי עם זה כשופטת בית משפט השלום ואני חיה עם זה גם כנשיאת בית המשפט העליון, צר לי רק על שכניי שנאלצים לסבול מכך. הנחתי המשפטית היא שאסור להפגין ליד ביתו של איש ציבור אלא רק ליד משרדו אבל אני באופן אישי חיה עם זה בשלום".

את מערכת היחסים שלה עם שרת המשפטים שקד, יחסים שהניבו לא מעט כותרות בשנה האחרונה, מתארת נאור בריאיון כ"מצוינת" וטוענת בין היתר כי בין השתיים שוררים כבוד הדדי והערכה: "יש בינינו הידברות גם במהלך פגישות תכופות וגם באמצעות מסרונים שבמסגרתם אנו פותרות בעיות...זה נכון שהיו כמה עניינים שנראו לציבור כצחצוחי חרבות אבל לכל אחת מאתנו יש את תפקידה במערכת וכל אחת מאתנו רוצה לשמור על המערכת. בסופו של דבר, למרות צחצוחי החרבות, הגענו להסכמות".

גם את יחסיה עם לשכת עורכי הדין רואה נאור כטובים מאד. "יש שיתוף פעולה בתחומים רבים בינינו לבין לשכת עורכי הדין ואני מגיעה לאירועים רבים שהיא מארגנת. קשה להפריז בחשיבותה של השותפות בין הלשכה לבין הרשות השופטת, האמונות יחד על הגשמת ההבטחה שכל מי שזקוק לסעד משפטי יזכה לשירות ענייני ומקצועי". באשר למספר עורכי הדין במדינה מציינת הנשיאה כי "אני לא עוסקת במספר עורכי הדין, אני רק חושבת שעורכי הדין הם חשובים לחברה הישראלית בגלל יכולתם לתרום להגברת הנגישות למערכת המשפט, לקידום קבוצות מוחלשות, לביצור שלטון החוק ולהגנה על זכויות האדם. אכן, היה ועדיין יש מה לשפר ולראיה אף תמכתי בהארכת ההתמחות לשנה וחצי. אני חושבת שזאת הייתה החלטה נכונה רק צריך לפקח שההתמחות תהיה התמחות אמת".

מתכוונת לכתוב שני ספרים

"איני יכולה לבחור את הפסיקה המשמעותית ביותר שקיבלתי, את זה יעשו אחרים", היא מתייחסת לאלפי ההחלטות שקיבלה במהלך עשרות שנות כהונתה על כס השיפוט, אך בכל זאת מספרת על הפסיקה שהתחברה אליה יותר מכל: "לפני כחודש ניגשה אליי במהלך אירוע חתונה אישה שלא הכרתי כלל. היא אמרה לי 'את לא מכירה אותי אבל לפני 30 שנה גאלת אותי מבעלי הראשון'. במפגש המדובר היא נכחה עם בעלה השני. זכרתי באותו מעמד את כל פרטי העניין כאילו ארע אתמול. לא אפרט אותם מחמת החשש לפגיעה בצנעת הפרט אבל הדבר היחיד שאומר לך הוא שבעלה הראשון אכן התעמר בה ונתתי אז בשבתי בבית המשפט המחוזי פסק דין שהייתה בו חדשנות משפטית שהובילה בסופו של דבר לכך שהיא זכתה לקבל גט. כשאתה שומע את זה, אחרי 30 שנה, אתה מבין שזה הסיפוק האמיתי בשפיטה, הרבה יותר מהשאלות שמכנים אותן הרות גורל ומכריעות במישור הציבורי. זה חלק חשוב מתפקידנו. כיהנתי בכל ערכאות השיפוט, טיפלתי בעניינים גדולים ובעניינים קטנים אבל הסיפורים הקטנים האלו הם השמחה האמיתית בשפיטה".

ומה היא מתכננת ליום שאחרי? "אני קודם כל רוצה חופש, והרבה", היא מספרת. "לאחר מכן אני מתכוונת לכתוב שני ספרים. האחד יעסוק בהליך קביעת עובדות, והאחר יהיה ספר בלשים לילדים. תוכנו יושב לי כבר בראש אבל הוא צריך לעבור למחשב".

לשאלה למה היא בעיקר תתגעגע, עונה נאור "לשפיטה, לא לנשיאות. לשפיטה, לפתרון סכסוכים, לרדת לאולם עם 12 ו-14 תיקים ולדעת לפצח אותם, להשכין שלום. השפיטה היא תחום שהקדשתי לו את מרבית שנות חיי הבוגרים והגיע הזמן להשתחרר".

הריאיון המלא עם הנשיאה נאור בעריכתו של שחר שחר יפורסם בגיליון הקרוב של כתב העת "עורך הדין" של לשכת עורכי הדין.