שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > האם יש להכיר ברשלנות מקצועית של שופטים?

חדשות

האם יש להכיר ברשלנות מקצועית של שופטים?
האם יש להכיר ברשלנות מקצועית של שופטים?
17/10/2017, עו"ד לילך דניאל

רופאים, רואי חשבון ואף עורכי דין חשופים תמיד לתביעות רשלנות מקצועית מצד לקוחות או מטופלים, אך לשופטים מוקנית חסינות על פי דין ובתי המשפט קבעו שניתן להכיר באחריות שילוחית של המדינה לרשלנות שופט רק במקרים קיצוניים מאד. האם הגיעה העת לשנות זאת?

תביעות רשלנות נגד בעלי מקצוע אינן דבר חריג בעולם המשפט. עורכי דין, רופאים, מהנדסים, שמאים, רואי חשבון ועוד חשופים כל העת לתביעות מצד לקוחות או מטופלים ביחס לאופן תפקודם וכפופים לחובות נוקשות שנובעות מעצם עיסוקם. בניגוד אליהם, ציבור מסוים של בעלי מקצוע מוחרג מדיני הרשלנות ואינו צריך לחשוש שמא ימצא עצמו נתבע ע"י צד מסוים – השופטים. סעיף 8 לפקודת הנזיקין קובע כי "אדם שהוא גופו בית משפט….לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי". עם זאת, יש הטוענים כי יש מקום להכיר גם ב"רשלנות מקצועית" של שופטים ולהטיל עליהם או על המדינה אחריות על עוולות שביצעו במהלך תפקידם.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

מדובר בשאלה לא פשוטה כלל שהתשובה אליה טרם הוכרעה ע"י בית המשפט העליון והיא אף נמצאת כיום במחלוקת בבתי המשפט השלום והמחוזיים. השאלה הזו התעוררה ביתר שאת לאחר פיגוע קטלני שאירע בירושלים בשנה שעברה. לאחר הפיגוע התברר שהמחבל הורשע בפלילים ואמור היה להיכנס לכלא בסמוך לאירוע, אולם ביצוע עונשו עוכב ע"י שתי שופטות שדנו בעניינו. בעקבות הדברים התעוררה סערה ועלו קולות שתקפו את השופטות, האשימו אותן במחדל שעלה בחיי אדם וקראו להדיח אותן מתפקידן. בהמשך אף החליט משמר בתי המשפט להעלות את הכוננות בבתי המשפט שבהם מכהנות השתיים בעקבות חשש לפגיעה בהן.

בפסיקת בתי המשפט ניתן למצוא כיום את שתי גישות ביחס לטיב והיקף החסינות השיפוטית. מן הצד האחד, קיימת הגישה התומכת בהטלת אחריות מקצועית על שופטים, המבוססת על העיקרון לפיו כולם שווים בפני החוק ומתן חסינות לאדם או קבוצת אחת יוצרת תחושה בלתי נוחה. מנגד, נטען כי אי תלותו של שופט הוא תנאי הכרחי לקיומה של שיטת משפט הוגנת המחייבת יצירת אווירה בה יוכל השופט להפנות את כל מעייניו וכישוריו לבחינה עניינית של הסוגיה המונחת לפתחו, מבלי לחשוש לגורלו האישי. לפי גישה זו, הכלי לתיקון טעויות שיפוטיות הוא הגשת ערעור ובמובן האישי יש למקד את ההליכים נגד שופטים שפועלים באופן לא ראוי במישור המשמעתי, ע"י הגשת תלונה לנציב הביקורת על השופטים.

גם בקרב מלומדים מדובר בשאלה שנויה במחלוקת והדעות הן לכאן ולכאן. כך לדוגמה, כתב פרופ' ישראל גלעד במאמרו "אוי לדור ששופטיו צריכים להישפט" כי האינטרס הציבורי בתפקוד תקין של מערכת המשפט מחייב להקנות חסינות רחבה לא רק לשופטים אלא גם למדינה כמעסיקתם, לרבות  ביחס לפעולות הנעשות ברשלנות חמורה אך למעט פעולת שיפוט שנעשתה בכוונה לגרום נזק תוך שימוש לרעה בסמכות. בגישה דומה אוחזת ד"ר דפנה אבניאלי המשמשת כשופטת בעצמה, הסבורה כי יש לאפשר את חיוב המדינה באחריות ישירה נוכח היות השופט אורגן של המדינה. הגישה המרחיבה ביותר נשמעה בספר "דיני הנזיקין, תורת הנזיקין הכללית" שחובר ע"י המלומדים והשופטים טדסקי, אנגלרד, ברק וחשין, שם נכתב כי שיטות המשפט היונקות מהמשפט המקובל האנגלי מעניקות חסינות מיוחדת, רחבה מהרגיל, לרשות השופטת, המשתרעת לא רק על מקרים רגילים של חריגה מסמכות, אלא גם על מקרים של פעולה מתוך מניע פסול.

בפסיקה עצמה ניתן למצוא כיום את שתי הגישות ועד היום קיימות פסיקות סותרות בנושא ואין הכרעה מחייבת בעניין. פסק הדין הידוע ביותר ניתן בשנת 2001 בבית המשפט המחוזי בירושלים (בר"ע 2315/00 מדינת ישראל נ' אבי פרידמן), שעסק בתביעת רשלנות נגד המדינה בטענה לאחריותה השילוחית לרשלנותו של ראש ההוצאה לפועל שהוציא פקודת מאסר מבלי לבדוק האם היה נכון להוציאה. בית המשפט בחן את השיקולים בעד ונגד חסינות שופטים ובסופו של דבר מצא לנכון להתוות דרך ביניים לפיה יש להכיר במדינה כמעסיקתם של השופטים ובהתאם ניתן להטיל עליה אחריות שילוחית בשל רשלנות שופט. לצד האמור הבהיר בית המשפט כי יש להתיר תביעה מעין זו רק "במקרים קיצוניים מאוד של רשלנות בוטה מאוד". חלק מבתי המשפט אכן אימצו גישה זו אך במהלך השנים נשמעה ביקורת והיו שופטים שצידדו דווקא בגישה לפי החסינות השיפוטית היא מוחלטת.

פסק דין נוסף ניתן ביולי 2016 בבית משפט השלום בחיפה, בתביעה נזיקית שהגיש בעל דין נגד שופטת בגין הכרעות שנתנה בעניינו ונגד המדינה. במקרה זה צידד השופט אייל דורון בגישת החסינות המוחלטת ומנה שורת טעמים התומכים בכך לשיטתו וגוברים במצטבר על שיקולי הנגד. כך, ציין השופט את העובדה שהחסינות נועדה למנוע עיוות של שיקול הדעת השיפוטי ולהבטיח את עצמאות השופט בשבתו בדין, כשגם האינטרס הציבורי מחייב חסינות שיפוטית מלאה על מנת להבטיח את עצמאות השופט להכריע את הדין על פי מיטב הכרתו ומצפונו, ללא כל חשש ומורא מן הצדדים המתדיינים. שיקול נוסף התומך בחסינות מוחלטת הוא חשש מערעור המבנה ההיררכי של מערכת בתי משפט הכלליים והפרת האיזון שבין מערכות השיפוט השונות, כאשר מי שאינו מרוצה מהחלטה של בית משפט מסוים יגיש תביעה לבית משפט אחר, לפעמים בדרגה נמוכה מאותו בית משפט. נימוקים נוספים שהזכיר השופט היו חשש מפגיעה בכלל של סופיות הדיון, חשש מפני הרתעת יתר של שופטים שישקיעו את עיקר מרצם בנקיטת אמצעי מגן נגד איום האחריות הרובץ לפתחם, חשש מפני פגיעה במעמדם של השופטים נוכח הצורך להביא במקרים מסוימים את השופט לעדות והרתעת מועמדים מוכשרים משיפוט.

לכל אלו, הוסיף השופט גם את החשש משיבוש הפעילות בבתי המשפט והצפתם בתביעות על רשלנות שיפוטית, החשש מניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות ע"י בעלי דין שנפגעו מהחלטות שיפוטיות ויגישו תביעות רשלנות כדבר שבשגרה כניסיון אחרון להילחץ מן הסבך, החשש מכניסת שיקולים זרים במערכות היחסים שבין השופטים לפרקליטים ולצדדים והקושי בגיבוש סטנדרט לרשלנות שיפוטית. בנוסף, הטלת אחריות שלוחית על המדינה מהווה לדעת השופט דורון עקיפה של דיני החסינות ואף הרחבה יתירה של חבות המדינה.

לצד זאת ציין השופט כי אינו מתעלם מהשיקולים כנגד החסינות המהותית, כגון הצורך להבטיח את אמון הציבור במערכת השיפוטית, העדר הצדקה להטלת הנזק על הניזוק, העדר הצדקה לפטור מאחריות למעשים שנעשו בזדון או מחוסר סמכות, הרתעת שופטים ועוד, אולם לשיטתו משקלם המצטבר של השיקולים התומכים במתן חסינות מהותית מלאה גובר על השיקולים השוללים אותה. מלבד האמור ערער השופט גם על ההנחה שהייתה במרכז פסק הדין בעניין פרידמן, לפיה מתקיימים יחסי עובד-מעסיק בין השופט למדינה, וקבע כי העיקרון לפיו "בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה זולת מרותו של הדין" מוביל למסקנה כי אין המדובר במערכת יחסים של עובד ומעסיק ואין אחריות ישירה או שילוחית על מעשה או מחדל נטען שנעשה על-ידי שופט במסגרת ביצוע תפקידו.

לסיכום, אין ספק ששופטים הם בני אדם וככל בעל מקצוע אחר אף הם אינם חפים מטעויות מקצועיות במהלך עבודתם, אך נדמה שנקיטת צעדים משפטיים (להבדיל ממשמעתיים) נגד שופט ששגה או התרשל בתפקידו הוא צעד קיצוני שעשוי לגבות מחיר כבד ולפגוע במערכת כולה ובסופו של דבר גם בציבור. מנגד, יהיה מי שיטען כי ישנם בעלי מקצוע נוספים, כמו רופאים למשל, שגם להם יש מקום לתת חסינות שיפוטית מוחלטת מפני תביעות. מכל מקום, שאלה זו תישאר בלתי פתורה עד שבית המשפט העליון או המחוקק יאמרו את דברם באופן חד וברור.

בנוסף אולי יעניין אותך
הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
עורכי דין/בעלי מקצוע עוד
152 | S:150