כאשר אזרח מן השורה, או אפילו נבחר ציבור, עובר על החוק, ניתן לסמוך על רשויות האכיפה, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה, שיביאו אותו לדין על מנת שישלם על מעשיו וימנע מלחטוא בעתיד. אבל מה קורה כאשר מי שמפר את החוק הוא עובד בכיר במשרד היועמ"ש?
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בסוף שנת 2015 התפרסם דו"ח של נציבת הביקורת על התביעה, השופטת בדימוס הילה גרסטל, במסגרתו נקבע כי 4 בכירות בפרקליטות ובלשכת היועמ"ש פעלו להדחת עד ולשינוי תצהיר בהליך משפטי כשהם שידלו את מנהל המכון הפתולוגי הד"ר חן קוגל לשנות את תצהירו החתום שהוגש לבית המשפט ולמחוק בו דברים שכתב. את התצהיר רצו בכירי משרד המשפטיםלערוך בצורה שתתאים למידותיהם ולא תתנגש חלילה עם מסקנות אחרות שעלו לשיטתם באחד מספיחי פרשת זדורוב. כדי להבין עד כמה חמורים המעשים הללו, ניתן לומר כי ספר החוקים מייחס להתנהגות כזו עבירות של הדחת עד, שיבוש הליכי משפט ובנסיבות מחמירות, והעונש הקבוע בחוק הוא עד 7 שנות מאסר. עורכי דין מהשוק הפרטי הועמדו לדין בעבר בגין עבירות אלו.
על העובדות והמעשים אין מחלוקת והם עלו בפירוט בהכרעת הנציבה. בתנועה למשילות ודמוקרטיה ראו כי אין מי שלוקח על עצמו את הטיפול בפרשה החמורה ופנו למשטרה בתלונה נגד ארבע הבכירות, ביניהן שתי משנות ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר, ועו"ד אורית קורן שפרשה בינתיים מהשירות הציבורי. במקביל לפנייה למשטרהפנתה התנועה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין משוםשמדובר בעבירה אתית. מכאן והלאה הופך הסיפור לעלילתי במיוחד.
חלפו הימים, והתנועה למשילות קיבלה הודעה מהמשטרה על כך שהתיק נסגר ע"י הפרקליטות. בתנועה ביקשו לברר באילו נסיבות נסגר התיק ופנו למשטרה, שם השיבו כיהתיק נסגר בהוראת היועץ המשפטי לממשלה (וינשטיין דאז). וכך נסגר התיק מהסיבה ש"אין אשמה פלילית" וזאת מבלי שבוצעה ולו פעולת חקירה אחת.
בינתיים, וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין קיימה דיונים בתלונה המשמעתית והחליטה לזמן את הנאשמות לשימוע לפני הגשת קובלנה. אולם היועמ"ש החדש הנחה אותן שלא להגיב לפניית הוועדה ושימש עבורן מגן ונציב בעצמו לחילופי התכתבויות עם ועדת האתיקה. במכתבו דרש מנדלבליט"לשקול מחדש את עמדתכם ביחס לתלונה זו" תוך שהוא מציין כי בסמכותו על פי חוק להפסיק הליכים המתנהלים כנגד העובדות הכפופות לו. לכן בלשכת עו"ד נאלצו להסתפק בקביעה שעורכות הדין פעלו באופן לא אתי ולא הוגשנה קובלנה.
המאבק אליו יצא מנדלבליט נגד ועדת האתיקה של הלשכה הוא מקומם במיוחד משום שאחת הטענות המרכזיות של הפרקליטים נגד הקמת נציבות הביקורת על הפרקליטות בדיוני הכנסת אשתקד היתה העובדה שלשכת עורכי הדין כבר מבקרת את עורכי הדין של הפרקליטות ומדוע לנו גוף ביקורת נוסף? כעת הוכח שכאשר מופעלת ביקורת אמיתית היא נבלמת ומחוסלת בזמן אמת על ידי קברניטי המערכת.
במקביל בפרקליטות התקשו לומר לתנועה למשילות ודמוקרטיה מיהו הגורם שסגר את התלונה הפלילית. רק לאחר שמונה חודשים כתבה הפרקליטות שהמשטרה היא שסגרה את התיק.
התנועה פנתה עם המידע הזה לנציבות הביקורת על הפרקליטות וקבלה על התנהלות הפרקליטות, על אופן סגירת התיק והימשכות ההליכים. הנציב החדש בחן את הסוגיה והודיע לתנועה כי אכן עולה חשש כי התיק נסגר "בטעות", כשהמשטרה הבינה שמכתבו של וינשטיין שנשלח אליה בעניין, כמוהו כהוראה לסגירת התיק אך לא כך פני הדברים.
הנציב רוזן כתב כי הוא מעריך שיתכן ויש מקום לקבל את הערר ולו מהסיבה הזו משום שתלונה על עבירות פליליות נסגרה "בלי שהתקבלה כל החלטה לגופה" כלשונו של רוזן שעדכן כי בימים אלה מטפלים בפרקליטות בערר שהגישה התנועה למשילות ודמוקרטיה ותימסר לה תשובה כנראה בהקדם.
אז מה היה לנו כאן? עבירה חמורה שמבוצעת ע"י הגורמים הבכירים ביותר במשרד היועץ המשפטי לממשלה, שנחקרת ע"י נשיאת בית המשפט המחוזי בדימוס, ופרטיה ברורים וידועים, אינה נחקרת כלל ע"י המשטרה מכיוון שגורם כלשהו גרם למי שצריך, להבין שנכון לסגור אתהתיק.
העניין החמור והמדאיג ביותר הוא שאותן חשודות ממשיכות בינתיים לתפקד בתפקידים הבכירים ביותר במערכת אכיפת החוק הישראלית ולעסוק יום יום בהליך שצריך להיות הוגן כלפי כל אזרח.
לולא התעקשותה של תנועה אזרחית דלת אמצעים ויכולת, וללא הנחישות לקבל תשובות ברורות, כנראה שלא היינו שומעים על הפרשה המדאיגה הזו שמעלה חשש כי היא חלק מתרבות ארגונית ולא מעידה חד-פעמית. ובימים בהם היועץ המשפטי לממשלה מגדיר הצעות חוק שונות כמחלישות שלטון החוק, ראוי שיבחן שוב, האם מתחת לאפו ובגיבויו יש מי שלא רק פוגע בשלטון החוק אלא מערער על האמון הציבורי החשוב בו.
הכותב, עו"ד זאב לב הוא חוקר בתנועה למשילות ודמוקרטיה
