בריאיון ראשון ובלעדי שנתן
ללשכת עוה"ד, הפרקליט הצבאי הראשי תת-אלוף שרון אפק מספר על חייו האישיים
ויוצא מהארון. במישור המקצועי ציין, כי הוא שלם לחלוטין עם ההחלטות בפרשת אזריה:
"לחלק מהציבור קשה לעכל מקרה שבו מעמידים לוחם לדין". בתקדין הבאנו את
הראיון המלא אשר פורסם בכתב העת של לשכת עוה"ד "עורך הדין"
הפסטורליה השוררת במשרדו של הפרקליט הצבאי
הראשי (הפצ"ר) תא"ל שרון אפק מטעה למדי. עצים ירוקים משתקפים מבעד
לחלונותיו הגדולים, ובחדר ספון העץ ספרים רבים, מזכרות ותמונות ממדינות רחוקות. גם
תא"ל אפק עצמו מקרין רוגע ושקט פנימי, קולו שקט וחיוכו, כמו חדרו, מאירים.
אלא שמאחורי הרוגע והשלווה הללו עמדו הפרקליטות הצבאית והעומד בראשה, תא"ל
אפק, מאז נכנס לתפקידו לפני שנה וחצי, בעין הסערה, ואולי נכון יותר לומר בעין
הסערות.
לקבלת
עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
מעל לכול זכו שתי פרשיות להד ציבורי נרחב וחסר
תקדים. האחת פרשת אלאור אזריה, החייל היורה מחברון שהורשע בעבירת הריגה, והאחרת
פרשת אופק בוכריס, הקצין המעוטר שהורשע בעבירת מין. במקרים האלה, ובמקרים רבים
אחרים, קיבל תא"ל אפק החלטות שעמדו בלב השיח הציבורי ועוררו לעתים מחלוקת
עזה. כשם שלצה"ל משקל מרכזי בחברה הישראלית, כך תא"ל אפק מחזיק באחד
התפקידים המורכבים והמשמעותיים ביותר בעולם המשפט הישראלי. תא"ל אפק אינו
מרבה להופיע במרחב הציבורי, ולא התראיין כלל מאז כניסתו לתפקיד. נפגשנו עמו
לריאיון ראשון ובלעדי כדי להתחקות מעט על עולמו הפנימי והמקצועי של הפצ"ר.
להאמין בשליחות ציבורית
אתה משלים בימים אלה שנה
וחצי בתפקיד הפרקליט הצבאי הראשי, בתקופה שהייתה סוערת במיוחד. האם גילית בתקופה
הזאת דברים חדשים על התפקיד ועל עצמך?
"לתפקיד הפרקליט הצבאי הראשי הגעתי אחרי
24 שנים בצה"ל, שבמהלכן מילאתי שורה של תפקידים מגוונים, כמעט בכל תחומי
העיסוק של הפרקליטות הצבאית. התחלתי את דרכי במחלקת הדין הבין-לאומי, עד תפקיד סגן
ראש המחלקה. זכיתי לשמש במשך כמה שנים עוזרו של הפצ"ר דאז, ד"ר האלוף
(בדימוס) מנחם פינקלשטיין, כיום סגן הנשיא בבית המשפט המחוזי מרכז. הייתי פרקליט
חיל האוויר במהלך מלחמת לבנון השנייה, ובהמשך שימשתי היועץ המשפטי באזור יהודה
והשומרון וסגן הפרקליט הצבאי הראשי. לאחר שנת לימודים במכללה לביטחון לאומי מוניתי
לפקד על בית הספר לפיקוד ומטה "אפק", שם שימשתי מפקדם של מאות קצינים
בדרג רב-סרן וסגן-אלוף מכלל צה"ל.
"בזכות התפקידים המגוונים הכרתי היטב את
הצבא וגם את תפקיד הפצ"ר. ועדיין, רק כשמתיישבים ממש בכיסא אפשר להבין לעומק
את גודל אתגרי השעה ולחוש את האחריות הכבדה המוטלת על כתפי היחידה ועל כתפי העומד
בראשה.
"הפרקליט הצבאי הראשי וקציניו מקבלים
החלטות רבות על בסיס יומיומי, שכרוכות בחיי אדם, בחירותם של אנשים, בעתידם ובשמם
הטוב. ההחלטות מצויות לא אחת בלב הדיון הציבורי והצבאי, חלקן שנויות במחלוקת ויש
להן השפעה רחבה. כתוצאה מכך תחושות המחויבות, השליחות והלבטים הכבדים מלווים אותי
מיום כניסתי לתפקיד, וילוו גם בהמשך".
הפצ"ר, תא"ל אפק, גדל בנתניה למשפחה
ספורטיבית. הוריו, אורי ודליה אפק, הם אנשי ספורט וחינוך. "מגיל צעיר",
הוא מספר כשהוא חוזר למחוזות ילדותו, "חונכתי שכל אדם יכול לתרום לעצמו
ולשדרג את עצמו בשתי דרכים פשוטות: פעילות ספורטיבית וקריאת ספרים. עד היום אלו
שני סוגי הפעילות האהובים עליי ביותר. בילדותי שיחקתי כדורגל בקבוצת מכבי נתניה
(אחותו, עינת אפק, נשואה לכדורגלן העבר המפורסם עודד מכנס), אבל בשלב מסוים החלטתי
שעדיף להתמקד בספרים ובלימודים".
ומה הוביל אותך לפרקליטות
הצבאית דווקא?
"כשהתקבלתי ללימודי משפטים כעתודאי לא
חשבתי שבשנת 2017, בגיל 47, עדיין אהיה בצה"ל. אבל בשירותי הצבאי מילאתי
תפקידים מאתגרים ומעניינים, והרגשתי שניתנה לי הזדמנות להשפיע ולתרום, שספק אם
יכולתי לזכות בה במסגרת אחרת מחוץ לצה"ל. שירתי עם אנשים שלמדתי מהם הרבה
מאוד – מפקדים, עמיתים ופקודים – ונהניתי כל בוקר להגיע לצבא ולפגוש אותם. גם במבט
לאחור השליחות והזכות לשרת בצה"ל חשובות לי מאוד, ואני שמח על הדרך שבה
בחרתי".
פרשת אלאור אזריה - הכרעה
בצל ויכוח ציבורי נוקב
ללא צל של ספק אחת מהפרשיות שהסעירו את מדינת
ישראל בשנים האחרונות הייתה פרשת החייל אלאור אזריה. בריאיון המיוחד ל"עורך
הדין" מתייחס הפצ"ר, תא"ל אפק, לראשונה לפרשה שטלטלה את החברה
הישראלית, ומביע את דעתו על המחוזות המפתיעים והמסעירים שאליהן היא הגיעה.
פרשת אלאור אזריה נחשבת לאחת
הפרשות המסעירות, המסוקרות והשנויות במחלוקת בתולדות צה"ל והחברה בישראל.
במבט של יותר משנה מאז התקרית, האם אתה סבור שהפרקליטות הצבאית התנהלה נכון בפרשה?
"אני שלם לחלוטין עם הדרך שבה נהגנו בפרשת
אזריה, והדבר בא לידי ביטוי ברור גם בהכרעת הדין בעניינו של החייל. ביום 24 במרץ
2016, כשנודעו פרטי האירוע, היה ברור לחלוטין שנדרשת חקירת מצ"ח. ממצאי
החקירה העלו שאזריה ירה במחבל מנוטרל, ללא הצדקה מבצעית ולא מתוך תחושה של סכנת
חיים, אלא בתגובה לכך שהמחבל דקר את חברו קודם לכן. בנסיבות אלו חובה היה ומוצדק
היה להגיש כתב אישום בעבירה חמורה של הריגה. לא בכדי קבע בית הדין הצבאי כי
'מבחינת האינטרס הציבורי קמה חובה על הפרקליט הצבאי הראשי להורות על הגשת כתב
האישום, וזאת שעה שמעשיו הנטענים של הנאשם פגעו לכאורה בערכים מוגנים, צבאיים
וציבוריים כאחד, של קדושת החיים וטוהר הנשק'.
"חרף האווירה הטעונה המשפט נוהל באופן
שקול, מקצועי ונטול פניות. לא נתנו לוויכוח הציבורי ולרעשי הרקע להשפיע על
השיקולים המקצועיים ועל קבלת ההחלטות. צוות התביעה הצבאית, בהובלת סא"ל
(מיל') נדב ויסמן, נהג ביושר ובממלכתיות, וביצע את מלאכתו נאמנה.
"כאמור, בסופו של דבר, בית הדין הצבאי
המחוזי אימץ את הדרך שבה ראינו את האירוע, וקבע, בין השאר, שמעשיו של אזריה
'נוגדים את ערכי צה"ל ומערערים את חוסנו המוסרי של צה"ל'".
מדוע לא נשקלו חלופות
אחרות, כמו העמדה לדין משמעתי או חנינה?
"כפי שציינתי, מהחקירה עלה חשד חמור
שבוצעה עבירה של הריגה, ועל עבירה של הריגה אי אפשר לקיים הליך של דין משמעתי, זה
לא במגרש הפיקודי. הליך פיקודי יכול להינקט למשל כשלוחם עשה טעות מקצועית, לא כאשר
החשד הוא לירי מכוון במחבל שכבר היה מנוטרל ולא היווה סכנת חיים. אשר לחנינה,
ההליך רלוונטי לאחר סיום המשפט. לכן זה כלל לא עמד על הפרק ולא עסקנו בכך".
האם לדעתך הגינויים
המיָדיים שהשמיעו שר הביטחון דאז משה בוגי יעלון והרמטכ"ל רא"ל גדי
אייזנקוט לא חרצו בעצם את דינו של החייל ולא השפיעו עליך ועל ההליך המשפטי? כמו
כן, מדוע דובר צה"ל תא"ל מוטי אלמוז מיהר להוציא הודעת גינוי ולא הסתפק
באמירה שהנושא נמצא בבדיקה?
"אני רוצה להבהיר באופן חד-משמעי שלדברים
הללו לא הייתה כל השפעה עליי. יתרה מכך, אין גורם במערכת הביטחון שבא אלי ואמר לי,
אני רוצה שתפעל כך או אחרת. כל ההחלטות היו עצמאיות לחלוטין, בלי השפעה חיצונית או
ניסיון להשפיע. יש הפרדה ברורה בצה"ל בין המסלול הפיקודי ובין המסלול המשפטי.
הרמטכ"ל לא התבטא בנושא מיד. הוא התבטא רק כמה שבועות אחרי האירוע. האמירה של
דובר צה"ל ביום האירוע נועדה להעביר מסר לחיילים במישור הפיקודי, מה מותר ומה
אסור בצה"ל. צריך לזכור שחיילים מחטיבת כפיר או מחטיבה אחרת עלולים למצוא את
עצמם במצב כזה יום או יומיים לאחר האירוע. המטרה הייתה להגיד לחיילים, לא זו הדרך
שבה מתנהגים. במקביל, דובר צה"ל הבהיר שמתקיימת חקירת מצ"ח, ויש ערוץ
נפרד שהוא ערוץ משפטי".
בית הדין אכן קבע בהכרעת
הדין כי "לא הוכח שהפצ"ר הושפע מאמירות אלה". בכל זאת, האם אין חשש
למשוא פנים שלך או של השופטים?
"הפרקליטות הצבאית וגם בתי -הדין הצבאיים
אינם כפופים מבחינה מקצועית לגורם פיקודי כלשהו, ואין כל חשש למשוא פנים. כל
ההחלטות שקיבלנו התבססו על הראיות ועל העקרונות המשפטיים. אמירות במישור הפיקודי
לא השפיעו כלל על קבלת ההחלטות במישור המשפטי".
על פי סקרי דעת קהל, רבים
בציבור התנגדו להעמדתו לדין של אזריה. עד כמה הדבר השפיע עליך?
"ההחלטות שאני מקבל באופן כללי, ובמקרה
הזה באופן פרטני, הן החלטות מקצועיות. הן מבוססות על הראיות בתיק, על המדיניות
המשפטית, על התקדימים, ולא על תחושות בטן או על שיקולי פופולריות. במקרה של אזריה
כל אלו הובילו למסקנה חד-משמעית שיש להעמיד את החייל לדין.
"בדבריי בפתיחת הכנס השנתי הקודם של לשכת
עורכי הדין, באפריל 2016, הדגשתי כי הפרקליטות הצבאית לא תקבל החלטות על פי סקרי
דעת קהל והלכי רוח, וכי אנו מחויבים לייצג את האינטרס הציבורי באופן ממלכתי, ללא
מורא וללא משוא פנים. כך התבטאתי גם בדיונים פנימיים שקיימתי עם התובעת הצבאית
הראשית ועם צוות התביעה, וכך נהגנו בפועל".
האם להערכתך ההחלטה להעמיד
לדין את החייל פגעה באמון הציבור במערכת המשפט הצבאית?
"אני סבור שההחלטה לא פגעה באמון הציבור
במערכת המשפט הצבאית. אמנם היו חלקים בציבור שלא אהבו את ההחלטה וביקרו אותה.
ביקורת היא דבר בריא. איננו חסינים מביקורת ואיננו מבקשים חסינות כזו. ועדיין, אני
מאמין שהציבור הרחב מבין היטב שזו החלטה שהתקבלה על ידי מערכת מקצועית, עניינית
ובלתי תלויה. המשפט נוהל באופן מעמיק ויסודי כדי לרדת לחקר האמת. לטעמי בהכרעת
הדין של בית הדין המחוזי שלובות קביעות ראויות ומשמעותיות, שמכבדות את מערכת המשפט
בצה"ל ובמדינת ישראל, ורק מחזקות את האמון בה".
לצד טענות על פגיעה לכאורה באמון הציבור עלו גם
השאלות כיצד יגיבו הלוחמים לפרשה, ובעיקר האם ההחלטה להעמיד את החייל אזריה לדין
לא תפגע במוטיבציה שלהם לשרת ביחידות קרביות ובנחישותם לפעול מול האויב ברגע האמת?
לפצ"ר תא"ל אפק אין כל ספק: "אני לא חושב שזה פגע במוטיבציה של
חיילים ובנחישות שלהם, ואני לא חושב שזה יפגע בהן בעתיד. אני מסייר ומבקר לא אחת
בשטח, ביחידות לוחמות, ומקיים הרבה שיחות עם חיילים וקצינים לוחמים. התרשמתי שהם
יודעים להבחין בין מקרה שבו חייל טעה טעות מקצועית או שגה במהלך פעילות מבצעית
ובין המקרה הזה, שהוא שונה ויוצא דופן, ובו חייל ירה ללא הצדקה וללא צורך מבצעי.
מאז האירוע היו עשרות מקרים שבהם מחבלים תקפו חיילים, ובתגובה החיילים פעלו
בנחישות ובאומץ הנדרשים. לכן אני לא רואה בעייתיות במסר שעולה מהמשפט או מהתוצאות
שלו.
"כל העמדה לדין של חייל לוחם בקשר לפעילות
מבצעית היא מורכבת, וקשה לחלק מהציבור לעכל אותה. במקרה הזה, כאשר המחבל ניסה
לדקור חיילים, היה מותר והכרחי לירות בו. אבל 11 דקות מאוחר יותר, בזמן הירי שביצע
אזריה, המחבל כבר היה מנוטרל ואסור היה לירות בו. לכן היה מקום והייתה חובה להעמידו
לדין. גם בדיעבד, שנה אחרי האירוע, אני בטוח שזו הייתה ההחלטה הנכונה".
במהלך המשפט העלה בית הדין
פעמיים את האפשרות ללכת לגישור. מדוע לא הסכמתם לכך?
"ההחלטה לא ללכת לגישור התקבלה משיקולים
ענייניים. כשההצעה עלתה היה פער גדול מאוד בין גישתנו ובין גישת הסנגורים של אלאור
אזריה. חשבנו שהעבירה המתאימה היא עבירה של הריגה, והבנו שמבחינת הסנגורים אין
סיכוי להודאה אלא בעבירות פחותות בהרבה שאינן משקפות בראייתנו את חומרת המעשה. לכן
לא היה טעם ללכת לגישור. הפערים היו גדולים מדי. בסופו של דבר, אזריה אכן הורשע
בהריגה, ועד היום לא לקח אחריות על כך".
בסופו של דבר, האם אתה חושב
שנכון לראות בתיק הזה "תיק דגל", שיותיר חותם שנים רבות קדימה?
"בעיניי, פרשת אזריה היא ציון דרך משפטי
וערכי בתולדות המשפט הצבאי.
"עצם האמירה שגם מול האויב הגרוע ביותר,
גם מול מחבל שניסה לרצוח חיילים, אין מקום לשימוש בנשק כאשר המחבל אינו מהווה עוד
סכנה, היא אמירה חשובה ומשמעותית. זו אמירה שנותנת ביטוי, הלכה למעשה, לערכים של
הצבא כמו טוהר הנשק. אני חושב שמשפט אזריה יילמד עם השנים וינותח בעתיד, והפרשה
תיזכר כ'פרשת דגל'.
"המבחן האמיתי של הפרשה יהיה בפרספקטיבה
של זמן. איך יסתכלו עליה עוד חמש או עוד עשר שנים. אנחנו לא ששים אלי קרב ולא
שמחים להעמיד לדין חייל לוחם על עבירה חמורה, אבל הדין צריך להיעשות. אני בטוח
שהדרך שבה פעלנו תעמוד במבחן הזמן".
פרשת אופק בוכריס - האם
טופל בחומרה הראויה?
פרשה אחרת, מסעירה לא פחות, שאיתה נאלצו
צה"ל בכלל והפרקליטות הצבאית בפרט להתמודד היא פרשת תא"ל אופק בוכריס.
בסיומה הגיעו הצדדים להסדר טיעון ולפיו הורשע הקצין המעוטר בבעילה אסורה בהסכמה
ובהתנהגות שאינה הולמת. תא"ל בוכריס אף הורד לדרגת אלוף משנה.
איזה מסר להערכתך הועבר לחיילי
וחיילות צה"ל בפרשה זו?
"במישור הכללי, בצה"ל מדיניות ברורה,
שמוביל הרמטכ"ל, של אפס סובלנות כלפי כל מקרה של פגיעה או הטרדה מינית, יהיו
דרגתו ומעמדו של הפוגע אשר יהיו. המסר של צה"ל בעניין הזה חד וברור, ללא
פשרות. המסר הזה יושם, הלכה למעשה, בשורה של מקרים. הטיפול בעניינו של אופק
בוכריס, מרגע גילוי החשדות, תאם את הגישה הזאת. בוכריס היה מפקד ולוחם שזכה להערכה
רבה ופניו היו לצמרת צה"ל. בעקבות הפרשה הוא הושעה ומינויו לתפקיד מרכזי
בוטל, הוא עזב את הצבא, הורשע בעבירת מין הנושאת רישום פלילי והורד בדרגה.
"לכל אורך ההליך עמדנו בקשר צמוד עם
המתלוננות וליווינו אותן. נתנו משקל משמעותי לעמדתן במסגרת גיבוש הסדר הטיעון. הן
הסכימו לו ותמכו בו, והביעו את הערכתן לתובעת הצבאית הראשית ולקצינות שפעלו עמה.
היה לי חשוב מאוד להיפגש עם המתלוננות ולשמוע מהן את הדברים באופן אישי. אוסיף כי
בחודשים שעברו מאז סיום ההליך המשפטי קיבלתי מדי פעם עדכונים בדבר חיילת או חייל
שהלינו על פגיעה או הטרדה מינית, וציינו כי עשו זאת, בין השאר, בעקבות פרסום פרשת
בוכריס והאופן שבו טופלה".
בית הדין הצבאי אמנם אישר
את הסדר הטיעון שאליו הגעתם, אך לא לפני שמתח עליו ביקורת. האם אינך חושב שנתתם
משקל רב מדי לעברו הצבאי של בוכריס בדרך לגיבושו?
"לא נתנו לכך משקל יתר. כשמגובש הסדר
טיעון מביאים בחשבון את הכל: את המעשים, את הראיות, את האינטרס הציבורי, את החיסכון
בהליך השיפוטי, את עמדת נפגעות העבירה, ולעניין העונש גם את הרקע של הנאשם.
בראייתי, בשורה התחתונה, הסדר הטיעון היה ראוי והביא בחשבון את כל השיקולים
הרלוונטיים. הגענו להסדר אחרי הליך של גישור בפני מי שהיה פצ"ר ונשיא בית
הדין הצבאי לערעורים, ובסופו של דבר ההסדר אושר גם על ידי בית הדין".
פרשה נוספת שעוררה סערה
בצה"ל בשנה האחרונה הייתה גניבת המחשב הנייד מביתו של ראש אכ"א, האלוף
חגי טופולנסקי, והחלטתו להתפטר בעקבות כך. גם במקרים נוספים בשנה האחרונה טיפל
צה"ל בחומרה בקצינים שמהם נגנבו מחשבים ומסמכים מסווגים שלא נשמרו כראוי. האם
המדיניות בעניין זה אינה מחמירה מדי?
"צה"ל מחזיק בידיו מידע רגיש שאובדנו
עלול לסכל את הפעילות המבצעית ולסכן חיי אדם, ובהתאם לכך רואה בחומרה מקרים של
רשלנות ופזיזות בשמירה על מידע מסווג. גם כאן הציפייה ממפקדים היא לשמש דוגמה
אישית ולהקפיד בכך הקפדה יתרה, תהיה דרגתם אשר תהיה. האלוף טופולנסקי אדם ערכי
ויוצא דופן, ובעיניי, ההחלטה שלו הייתה מעוררת הערכה".
גשר בין עולם הצבא לעולם
המשפט
לצד העיסוק האינטנסיבי שנכפה עליה בפרשות
שתוארו לעיל, לפרקליטות הצבאית בראשותו של תא"ל שרון אפק לא חסרות משימות
שמעסיקות אותה ללא הפסקה. חלקן עניין שבשגרה, אבל אחרות הן תולדה של המציאות
הביטחונית הלא פשוטה שאיתה מתמודד צה"ל.
במבט לאחור, עד כמה השתנו
משימותיה של הפרקליטות הצבאית מאז הצטרפת אליה לפני שנים רבות?
"בשיחות עם קצינים ביחידה אני נוהג לומר
שהפרקליטות הצבאית של היום אינה אי בודד בים ההיסטוריה של המשפט הצבאי, אלא חוליה
בשרשרת מפוארת שנמשכת מאז שנת 1948, עת הוקמה היחידה, במקביל להקמתו של צה"ל.
אנו ממשיכים דרך שחצבו לפנינו קצינים ומשפטנים מצוינים, וסוללים אותה קדימה כדי
להתפתח ולהגיע למקומות חדשים.
"ברור שיש דברים שהשתנו לעומת התקופה שבה
צעדתי את צעדיי הראשונים ביחידה, בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת. היחידה גדלה
מאז, תחומי העיסוק התרחבו. הרחבנו מאוד, למשל, את מתן הייעוץ המשפטי בנוגע לפעילות
הלחימתית והמבצעית של צה"ל. ההתפתחויות הטכנולוגיות מחייבות היום קצב עבודה
מהיר מאוד ודרכי טיפול אחרות, ובוודאי השתנו דברים נוספים.
"לצד זאת, אני רואה קו חד וברור שמקשר מאז
ועד היום. אני חושב שה-DNA הבסיסי של הפרקליטות הצבאית, הערכים שגדלנו עליהם,
לא השתנו לאורך השנים. אני מתכוון בעיקר למקצועיות – הדרישה שלנו מעצמנו להיות
הגוף המוביל והבקיא ביותר בכל תחומי המשפט הצבאי, ולגדל דורות של משפטנים מהמעלה
הגבוהה ביותר; ולעצמאות – היכולת לקבל החלטות באופן עצמאי, ענייני, מתוך שמירה על
עמוד שדרה ועל עקרונותינו. אנו כפופים לדין ואך ורק לדין.
"בנוסף, בכל השנים אנו פועלים כגשר בין עולם
הצבא לעולם המשפט, נדרשים להבין בצורה עמוקה את רזי העולם הצבאי, להיות בשטח עם
המפקדים ולהכיר היטב את צורכי הצבא ומשימותיו; ובד בבד לשקף למפקדים את העקרונות
המשפטיים המחייבים, ולוודא כי שלטון החוק מונחל בצה"ל. בכך לא השתנינו,
ואחריותי לוודא שגם לא נשתנה".
באילו נושאים מרכזיים עסקה
הפרקליטות הצבאית בראשותך מאז כניסתך לתפקיד?
"לפרקליטות הצבאית כובע כפול, הן באכיפת
החוק בצה"ל והן בייעוץ משפטי לצבא ולמפקדיו. לא אגזים באמירה שבתקופה הזו
ידינו היו מלאות ועמוסות, בשני הכובעים.
"בתחום אכיפת החוק הייתה זו תקופה של
שינויים משמעותיים. בין השאר, אימצנו גישה חדשה ופורצת דרך בכל הנוגע לאכיפת החוק
כלפי חיילים שנכשלו בפעם הראשונה בביצוע עבירות מסוימות, ובכללן עבירות שימוש
בסמים בנסיבות אזרחיות. לראשונה אפשר יהיה לערוך עם חיילים אלו הסדר מותנה, ואם
יעמדו בתנאיו – להימנע מהעמדתם לדין. הגישה החדשה שמה דגש על מתן הזדמנות שנייה
לחיילים, העצמת סמכויות המפקדים ועידוד החיילים להשלמת שירות צבאי תקין ולשיקום.
חייל שייקח את ההזדמנות שתינתן לו לא יועמד לדין, לא ייכנס לכלא ולא יוכתם ברישום
פלילי. בראייתי, הגישה הזאת מתאימה מאוד לחלק מסוגי העבירות שבהן מעורבים חיילי
צה"ל, ובייחוד לחיילים שזהו הכישלון הראשון שלהם בשמירת החוק.
"שינוי חשוב אחר שיזמנו, עם יועצת
הרמטכ"ל לענייני מגדר, הוא הקמת מערך ליווי משפטי לחיילות ולחיילים שחוו פגיעה
על רקע מיני. אני מייחס חשיבות גדולה להגנה על כלל המשרתים בצה"ל מפני פגיעה
מינית, ובמקרים המצערים שבהם הדבר קורה ראוי שהנפגעים יזכו לתמיכה ולשמירה מלאה על
זכויותיהם, בין השאר באמצעות ליווי צמוד של עורכי דין במילואים.
"בשנה וחצי האחרונות עסקנו רבות גם
בהתמודדות המשפטית עם הטרור, בפרט באזור יהודה ושומרון (איו"ש). כדי ללמד על
היקף עיסוקנו אציין שבימים אלו מנהלת התביעה הצבאית באיו"ש כ-35 משפטים
בעבירת רצח ומאות משפטים בעבירת ניסיון רצח. אתגר מרכזי טמון גם במענה המשפטי
לתופעות של הסתה חמורה לטרור. במובן מסוים היה זה שדה לא חרוש מבחינה משפטית. אנו
פועלים בתחום זה בשילוב זרועות עם רשויות אכיפת החוק האזרחיות ועם רשויות והביטחון
האחרות.
"בתחום הייעוץ המשפטי היינו שותפים בפן
המשפטי למהלכים ולנושאים המרכזיים שהעסיקו את צה"ל בתקופה מאתגרת זו, החל
בליווי התוכנית הרב-שנתית 'גדעון' (שכללה צמצום במספר משרתי הקבע ואימוץ מודל
שירות קבע חדש), דרך ייעוץ בהיבטי המשפט הבין-לאומי לתוכניות האופרטיביות של
צה"ל ללחימה ולחירום, עיסוק בנושאים הקשורים לממשק העדין שבין הצבא לחברה,
כמו שירות משותף של חיילים וחיילות וגיוס חרדים לצה"ל, ליווי נושאים הנוגעים
להתיישבות הישראלית באיו"ש, לרבות בנוגע למאחז עמונה ולחוק ההסדרה ותחומים
רבים אחרים שקצרה היריעה מלפרט.
"בשורה התחתונה, נושאי העיסוק הם רחבים
מאוד, ויש תנופה גדולה של יוזמה ועשייה ביחידה. איני יכול להתלונן על ימים משעממים
רבים בתפקיד".
מהם המפתחות להתמודדות של
הפרקליטות עם המשימות שלה בראייתך כפצ"ר?
"המשאב העיקרי והחשוב ביותר של הפרקליטות
הצבאית הם האנשים שמשרתים בה. אני גאה לפקד על כמעט 300 קצינים משפטנים בשירות
סדיר, ועוד מאות עורכי דין בשירות מילואים. התברכנו במפקדים מעולים, משכמם ומעלה,
ובקצינים סקרנים ללמידה, ברוכי כישרון וחדורי שליחות. הגיל הממוצע של הקצינים
ביחידה הוא פחות משלושים, ובגיל כה צעיר הם נדרשים לעשייה מורכבת ורגישה, ולעתים
לעמידה בלחצים לא פשוטים. אני מאמין בקצינים שלנו וסומך עליהם. הם שבים ומוכיחים
את עצמם פעם אחר פעם.
"לכן המפתח לעשייה שלנו ולעתיד שלנו הוא
להמשיך לטפח ולהכשיר את הדורות הבאים. כבעבר, אני בטוח שרבים מהם גם ישתלבו בעתיד
בתפקידי מפתח במערכת המשפטית בישראל, במגזר הציבורי ובשוק הפרטי".
לשלב נשים בעמדות מפתח
לאחרונה שבו ועלו לכותרות
הוויכוחים סביב שילוב נשים בשירות הצבאי בכלל ובתפקידי לחימה בפרט. מהי עמדתך
בנושא, ובעיקר, היכן באה לידי ביטוי עמדת הפרקליטות באשר לחשיבות שילוב נשים
בתפקידי מפתח בצה"ל?
"נושא שירות הנשים בצה"ל הוא משמעותי
מאוד בעיניי, ויש לו השפעה חשובה על הצבא והחברה בישראל. ההחלטות העקרוניות בעניין
שירות נשים בצה"ל הן החלטות פיקודיות ולא משפטיות, שמבטאות את המדיניות של
הצבא ואת האופן שבו הצבא מאזן בין השיקולים השונים ומממש את תפקידו הממלכתי כצבא
העם. אנו מלווים את העיסוק בנושא בהיבט המשפטי, שותפים לניסוח הפקודות ומוודאים
שהן תעמודנה בעקרונות המשפטיים. אני חושב שההחלטות שהתקבלו עד כה היו מאוזנות
ושקולות, והן מאפשרות לכל המשרתים בצה"ל לשרת בו בהתאם לאמונתם וגם מתוך כבוד
לאחרים.
"ראוי להוסיף, ואני גאה בכך במיוחד,
שמחצית מקציני הפרקליטות הצבאית הן קצינות, ובהן שתי מפקדות בכירות בדרגת אלוף
משנה. אני בטוח ששילוב נשים בעמדות מפתח תורם מאוד לארגון, לגיוון בו ולהליכי קבלת
החלטות. אני גאה מאוד שבתקופתי כפצ"ר קידמתי קצינות רבות ומצוינות, בזכות
כישוריהן ויכולתן".
לשתף פעולה עם לשכת עורכי
הדין
הפרקליטות הצבאית ולשכת
עורכי הדין משתפות פעולה בצורה מעוררת הערכה. כיצד אתה רואה את חשיבות שיתוף
הפעולה, ומהם התחומים שבהם אתם עוסקים יחד?
"שיתוף הפעולה של הפרקליטות הצבאית עם
הלשכה הוא מצוין, ואני מייחס לו חשיבות רבה. אני חבר במועצה הארצית של לשכת עורכי
הדין. אנו מצויים בקשר שוטף עם ראש הלשכה, עו"ד אפי נוה, שגם התארח בפרקליטות
הצבאית. בלשכה פועלת ועדה ייעודית לנושאי צבא וביטחון. אנו קשובים להצעותיה
והערותיה, ומקיימים עמה דיאלוג פורה. לאחרונה נערכה, בהובלת הלשכה ובשיתוף פעולה
עמנו, השתלמות ראשונה בנושאי 'משפט וביטחון', שנועדה לפתוח לעורכי דין רבים מהשוק
האזרחי צוהר לעולמנו. בדצמבר 2015 התקבלה החלטה חשובה, ולפיה כל עורך דין בישראל
יוכל לשמש סנגור בהליכים משפטיים בצה"ל, למעט בתיקים רגישים שבהם יידרש אישור
פרטני, מתוך רצון לחזק את חופש העיסוק של ציבור עורכי הדין ולהגביר את נגישותם
לערכאות הצבאיות. אני חושב שמהלכים כאלו תורמים רבות הן לציבור הרחב של עורכי הדין
והן לנו.
"יש נושאים ייחודיים בתחום עיסוקנו, כמו
הכשרה בתחומי המשפט הצבאי; חקיקה שנוגעת למשרתים בצה"ל; ערכאות ייחודיות
למשרתי הקבע ועוד. אנו מצויים בקשר שוטף עם גורמי הלשכה, מנסים לזהות תחומי עניין
משותפים, לאתר נושאים שבהם נוכל גם לתרום לציבור עורכי הדין וגם לקדם נושאים
שחשובים לנו, כמו הגנה על זכויות החיילים. אנו מרגישים בני בית בלשכה ומקבלים רוח
גבית ותמיכה. גם כשיש חילוקי דעות בנושאים מסוימים, ולא בכל אנו מסכימים, הדברים
נבחנים ברוח טובה ובצורה חברית, ועל פי רוב אנו מגיעים לעמק השווה".
להיות גאה בשבירת תקרת
הזכוכית
שברת את תקרת הזכוכית.
לראשונה בתולדות צה"ל קצין מן הקהילה הגאה חבר בפורום מטכ"ל, הפורום
שמוביל את הצבא. האם אי פעם נתקלת ביחס מפלה או מיטיב בשירות הצבאי על רקע זה?
"מאז תחילת שירותי בצה"ל מעולם לא
נתקלתי ביחס מפלה לרעה או מיטיב על רקע נטייתי המינית. כשהייתי קצין צעיר הזמנים
היו אחרים, וחששתי שהדבר יפעל נגדי ושבאמת אתקל בתקרת זכוכית. לשמחתי, הדבר לא
עורר עניין מיוחד כלל, ומעולם לא הרגשתי שהנטייה המינית הייתה שיקול בקבלת החלטות
לגביי, וטוב שכך".
האם חשוב לך לשמש מודל
לחיקוי בהקשר הזה?
"בהחלט. חשוב מבחינתי לשמש מודל לחיקוי.
צעירות וצעירים רבים מאוד שנמנים עם הקהילה הלהט"בית נמצאים על סף גיוס
לצה"ל או משרתים בצה"ל. גם היום, בשנת 2017, אנחנו נתקלים בגילויי בורות
ושנאה לאחר. חשוב לי שאותם צעירים וצעירות יֵדעו שאין בצה"ל תקרות זכוכית
שמגבילות אותם. הצלחתם תלויה בהם, ובהם בלבד. אפשר להגיע לפסגת הפירמידה, איש איש
בתחומו לפי יכולתו וכישוריו. צה"ל הוא צבא העם, הוא מחבק את כל מי שרוצה
לתרום ולהתפתח בו, ואשמח אם רבות ורבים ילכו בדרכי".
לקראת סיום, האם היית ממליץ
לצעירים לפני גיוס לבחור במסלול שיוביל אותם לפרקליטות הצבאית?
"ההחלטה כיצד להגשים את עצמך ולתת משמעות
לחייך היא כמובן החלטה אישית שקשה לייעץ לגביה. אני חושב שהפרקליטות הצבאית מציעה
אתגר ועניין בלתי רגילים, ושיש ערך מוסף בעשייה משפטית שתורמת לצבא ולמדינה. בשנים
האחרונות הקדשנו מחשבה וזמן רב לקשר עם בני הנוער המתעניינים בשירות ביחידה.
לשמחתי, בזכות ההשקעה הרבה של קציני היחידה גדל בשנים הללו מספר המועמדים המבקשים
להצטרף אלינו. אני בטוח שמי שמצטרף ליחידה ירוויח מכך רבות".
הפצ"ר תא"ל אפק, למי שאינו יודע,
חובב ריצות מרתון מושבע, ולא, אין לו ספק באשר לתרומתן המיוחדת לתפקידו. "אני
מוצא שהריצה מזקקת את המחשבה ומספקת הפוגה הכרחית מהעשייה. אחרים אמרו זאת לפניי,
אבל גם לגישתי, הן התפקיד והן החיים הם ריצה לטווח ארוך. יש עליות ויש ירידות, אתה
עושה טעויות וחווה הצלחות. חשוב לקחת את הדברים בפרופורציה, לראות את התמונה הרחבה
ולשמור על הדרך ועל הכיוון הנכון".
