ביהמ"ש קבע כי חברת אילון נהיגה מתקדמת, שפרסמה אף היא ספר שאלות ללימוד תיאוריה, העתיקה את כותרת ספרה של בורסי, וכי אף שמדובר בתחום מקצועי מוגדר, ומלכתחילה אין לצפות בו לגיוון רב –הדמיון הרב בהצגת השאלות וניסוחן, בניסוח התשובות ובסידור איורי התמרורים תומך בטענתה של בורסי לגניבת עין
בית משפט השלום קיבל חלקית את תביעתה של חברת "בורסי", מוציאה לאור ומפיצה של ספרים וספרי משפט, וחייב חברה מתחרה לפצותה ב-75 אלף שקל בגין העתקת ספר שאלות ללימוד והכנה למבחני הנהיגה העיוניים שהוציאה בורסי מכוח זכייתה במכרז של משרד התחבורה. השופטת איריס סורוקר קבעה כי הנתבעת, חברת אילון נהיגה מתקדמת, העתיקה את כותרת הספר בניסיון לשוות לספרה נופך רשמי, וכי קיים דמיון רב הן בהצגת השאלות ובניסוחן, הן בניסוח התשובות, הן בסידור ארבע התשובות הפוטנציאליות והן בסידור איורי התמרורים.
בדצמבר 2003 זכתה בורסי במכרז של משרד התחבורה לכתיבה, עריכה, הוצאה לאור והפצה של ספרי לימוד והכנה למבחני התיאוריה בנהיגה, וחתמה על הסכם שבו הוקנה לה רישיון ייחודי להפיץ את ספר השאלות באופן בלעדי.
חברת אילון נהיגה מתקדמת היא מוציאה לאור של ערכת לימוד ומפעילה אתר אינטרנט, אשר לטענת בורסי נעשה בהם גזל של רישיון השימוש הייחודי שלה בספר השאלות, וזאת בחסות ארגון מורי הנהיגה ארצי, שהמליץ על רכישת הערכה. בתביעה שהגישה בסך של חצי מיליון שקל עתרה בורסי לפיצוי בסך של חצי מיליון שקל, בעילות של הפרת הרישיון הייחודי, גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט, רשלנות ופעילות בחוסר תום לב והטעייה לפי דיני הגנת הצרכן.
הנתבעת ועורך ערכת הלימוד, שנתבע אף הוא, הגישו תביעה שכנגד נגד בורסי, בטענה לניהול משר ומתן בחוסר תום לב, שכן לטענתן, בורסי התחייבה לתת לנתבעים בלעדיות להפצת ספר השאלות אך לבסוף חתמה על הסכם הפצה עם חברה אחרת.
השופטת ד"ר איריס סורוקר קיבלה את התביעה העיקרית וקבעה כי בהתאם למסמכי המכרז ולהסכם, התחייבה בורסי לחבר את ספר השאלות הרשמי מטעם המדינה, אשר יהווה את מאגר השאלות לבחינות התיאוריה. תכלית המכרז וההסכם הייתה להציב ספר שאלות אחד מטעם המדינה, שירכז את כל השאלות העשויות להישאל במבחן. הקניין במאגר השאלות הוענק למדינה, ואילו בורסי קיבלה את הזכות להפיץ את הספר באופן בלעדי לתקופת ההתקשרות. מעמד זה של בורסי – כמפיץ בלעדי של הספר – עוגן בהסכם עמה, ואושרר במצגים חוזרים של משרד התחבורה מזמן אמת.
השופטת ציינה עוד כי הליקויים שהתגלו בספר של בורסי לאחר שהופץ הובילו לכישלונו המקצועי, והוא הוחלף על ידי ספר חדש מטעם משרד התחבורה. בזמן אמת הוצע לבורסי לערוך את הספר מחדש, אך היא לא הודיעה על הסכמתה להצעה זו, ולכן הודיע לה משרד התחבורה כי הוא יוציא מאגר שאלות מתוקן בכוחות עצמו, בשלב שבו כבר פקעה ההתקשרות בין בורסי למדינה.
השופטת קבעה כי הדמיון הרב בין כותרת שני הספרים – של בורסי ושל אילון, על רקע ההקשר העובדתי המסוים שבו דמיון זה התקיים, מבסס את טענת התובעות לפיה אילון העתיקה את הכותרת בניסיון לשוות לספרה נופך רשמי, בניסיון להידמות לספר של בורסי, ובזיקה למבחן התיאוריה של משרד התחבורה. לצד העתקה, סברה השופטת כי יש בכותרת הנ"ל גם משום גניבת עין וכן תיאור כוזב, כמשמעותם של מונחים אלה בחוק עוולות מסחריות. נקבע, כי אילון בחרה להשתמש בכותרת הצובעת את ספרה בצביון של מעמד רשמי, בניסיון להדמות לספרה של בורסי ותוך מודעות מלאה לזכות ההפצה הבלעדית של בורסי, ובכך חטאה להצגה נכונה של הדברים כהווייתם.
השופטת הוסיפה כי בחלק מהמקרים אכן קיים דמיון רב הן בהצגת השאלות בספר, הן בניסוח התשובות, הן בסידור ארבע התשובות הפוטנציאליות והן בסידור איורי התמרורים. השופטת הבהירה כי אף שמדובר בתחום מקצועי מוגדר, ומלכתחילה אין לצפות בו לגיוון רב, השינויים הקלים בנוסחי השאלות, כמו גם בסידור התשובות והתמרורים, תומכים בטענת בורסי כי ספרה עמד לנגד עיניו של עורך הספר של אילון שעה שחיבר את ספרו.
עוד נקבע כי לצד אחריותה של חברת אילון, יש להטיל אחריות אישית גם על עורך הספר, בהיותו המוציא והמביא בענייני החברה ומי שהיה הגורם הפעיל בחיבור ובפרסום הספרים הרלוונטיים. אשר לתביעה נגד ארגון מורי הנהיגה הארצי, קבע בית המשפט כי אין פסול בהמלצה מקצועית מצדו על ספר הלימוד של אילון ולכן יש לדחות את התביעה נגדו.
עם זאת, נקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין ההפסדים שספגה בורסי לטענתה כתוצאה מכישלון הפרויקט לבין מעשי הנתבעים, ואף לא הוכח כי הרווחים שהשיגו הנתבעים באו להם ממעשי ההעתקה. אולם, התובע זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק זכות יוצרים וחוק עוולות מסחריות בסך של 75 אלף שקל.
