ביהמ"ש המחוזי קבע כי המגמה של מתן אפשרות לעסקים לפעול גם בשעות הלילה אינה צריכה לפגוע בצורה בלתי סבירה בתושבים המתגוררים בשכנות, וכי החלטת עיריית תל אביב להגביל הוצאת שולחנות וכיסאות עד השעה 24:00 בלבד היתה סבירה. עם זאת, ניתן לעסק היתר להוצאת שולחנות וכיסאות עד השעה 2:00 לתקופת ניסיון נוספת של 6 חודשים
בית המשפט המחוזי הכריע בעתירה שהוגשה נגד החלטת עיריית תל אביב לפיה בית עסק בעיר יהיה רשאי להוציא למדרכה שולחנות וכסאות רק עד השעה 24:00. השופטת רות רונן קבעה כי המגמה של מתן אפשרות לעסקים לפעול גם בשעות הלילה אינה צריכה לפגוע בצורה בלתי סבירה בתושבים המתגוררים בסמוך לעסקים אלה. על אף האמור, הורה בית המשפט לעירייה להעניק לעסק היתר להוצאת שולחנות וכסאות עד השעה 02:00 לתקופת ניסיון נוספת של 6 חודשים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
העותרים מנהלים עסק ברחוב מסריק בתל אביב. מכוח הרישיון הקבוע של העסק, רשאים העותרים לפתוח אותו בכל לילה עד השעה 02:00 לפנות בוקר, אולם העירייה החליטה כי העסק רשאי להוציא שולחנות וכסאות למדרכה רק עד השעה 24:00. העותרים טענו כי אין לעירייה קריטריונים אובייקטיביים ואין לה מדיניות אחידה בהתייחס לשאלת האפשרות להושיב קהל מחוץ לעסק, כאשר הרשות מתנהלת רק לפי תלונות המגיעות לידיעתה. עוד נטען כי ישנם עסקים רבים בתל אביב הפועלים מעבר לשעה 24:00 ואף מעבר לשעה 02:00. לגישת העותרים, צריכה להיות אחידות בהיתרים. נטען כי העותרים עומדים בכל הדרישות ביחס לרעש ואקוסטיקה. כן נטען כי לא קיים מדד "אובייקטיבי" למטרד בהקשר זה, אלא מדובר בתלונה סובייקטיבית של שכן, שאינה ניתנת לבדיקה ולכן אינה מהווה עילה לביטול ההיתר. העותרים העלו בעתירה גם טענת אפליה והתייחסו לעסקים האחרים, שמצויים כמו העסק דנן באזורים שהייעוד שלהם הוא מסחרי, ורשאים להוציא שולחנות וכיסאות עד לשעה 2:00. בפועל, כך נטען, העסקים האחרים המשיכו להוציא שולחנות וכסאות גם לאחר מכן, ללא שננקטו נגדם הליכי אכיפה על ידי העירייה.
העירייה טענה כי היתר שולחנות וכסאות אינו זכות מוקנית, אפשר להתנותו בתנאים ואפשר גם לבטלו אם נוצר מטרד סביבתי. בעניין זה, לא מספר המתלוננים הוא המביא למגבלת השעה, אלא הממצאים בשטח, שהם רלוונטיים בין אם מדובר במתלונן אחד ובין אם במספר מתלוננים. העירייה טענה כי מיקומו של העסק, בכיכר מסריק, הוא ב"קו תפר" בין שימושים מעורבים לבין מגורים בלבד. לכן, חוק העזר למניעת רעש חל במקום. החוק למניעת מפגעים מחייב את העירייה לבחון קיומו של מטרד רעש בבואה לתת היתר שולחנות וכסאות. העירייה התייחסה לטענות האפליה וטענה כי אין תחליף לבחינה נפרדת של כל עסק ועסק בנפרד, ולא ניתן להקיש מעסק אחד ביחס למשנהו.
השופטת רות רונן קבעה כי לבעל עסק אין זכות קנויה לקבל אפשרות לעשות שימוש במדרכה הסמוכה לעסק שלו כדי להניח עליה כסאות ושולחנות. הזכות לקבל היתר להצבת שולחנות וכסאות מוגבלת בתנאים שהעירייה מתנה לצורך כך. תנאים אלה נועדו לשמור על האיזון האמור בין זכויותיהם של תושבי העיר מחד גיסא, ובעלי העסקים בה מאידך גיסא, והוא מותנה בכך שפעילות העסק איננה גורמת מטרדים.
על כן, נקבע כי דרך הפעולה של העירייה בהתייחס להיתרים להצבת שולחנות וכסאות בשטח המדרכה בכלל, ובפרט בשעות החורגות משעות הפעילות השגרתיות של בתי אוכל, היא דרך פעולה סבירה, שאין מקום שבית המשפט יתערב בה. השופטת ציינה כי המגמה של מתן אפשרות לעסקים לפעול גם בשעות הלילה, אינה צריכה לפגוע בצורה בלתי סבירה בתושבים המתגוררים בסמוך לעסקים אלה. עם זאת, נקבע כי החלטה זו, חרף היותה החלטה סבירה במועד בו היא התקבלה, היא החלטה שהעירייה צריכה לשוב ולבחון אותה מדי פעם, תוך בחינת השאלה האם ניתן לשנותה ולו לתקופת ניסיון.
השופטת הוסיפה כי ביחס לעסקים אחרים שהעירייה הגבילה את היתר השולחנות והכיסאות שלהם עד לשעה 24:00, העירייה העניקה להם לאחר פרק זמן נוסף הזדמנות נוספת להוציא כסאות ושולחנות, ולכן, עליה לנהוג גם כלפי העותרים. לאור כל האמור נקבע כי העירייה תעניק לעסק היתר להוצאת שולחנות וכסאות עד השעה 02:00 לתקופת ניסיון נוספת של 6 חודשים. העירייה תוכל לקבוע, בהתאם לשיקול דעתה, האם יש מקום להותיר את הרישיון בתוקפו לאורך כל תקופת הניסיון, והאם להאריך את תקופת הניסיון ולהעניק לעותרים היתר לתקופה נוספת, ואם כן – באילו תנאים.
