במסגרת עתירתן של ארקיע ועיריית אילת, שהתנגדו לסגירת השדה, נתן ביהמ"ש העליון תוקף להסכמות המדינה והמנהלים מטעם בעלי הקרקעות הפרטיים לדחות את המועד להפסקת הפעילות האזרחית בו עד סוף אפריל 2017. השופט פוגלמן ציין כי משהליכי התכנון מתקדמים בקצב איטי מהצפוי וניתן לדחות את הפסקת הפעילות האזרחית למשך זמן מוגבל, ראוי שייעשה כן בבחינת "זה נהנה וזה אינו חסר"
בג"ץ דן בעתירות שהגישו חברת התעופה "ארקיע" ועיריית אילת נגד החלטת מנכ"ל משרד ראש הממשלה שלא לדחות את המועד להפסקת פעילות התעופה האזרחית בשדה דב, שנועדה להתרחש ביוני 2016. השופט עוזי פוגלמן קבע כי מדובר בבעיה "רב קודקודית" המשלבת בין שיקולים ואינטרסים רבים ומקשה על הכרעה שיפוטית חותכת בעניין, וכי אין לקבל את טענות ארקיע לפגיעה בקניינה ואת טענות עיריית אילת לפגיעה בתיירות ובתושבי העיר. נוכח האמור, נתן בית המשפט תוקף להסכמת המדינה והמנהלים מטעם בעלי הקרקעות הפרטיים להאריך את המועד עד לחודש אפריל 2017 וקבע כי מדובר בבחינת "זה נהנה וזה אינו חסר".
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
שדה דב הוא שדה תעופה צבאי שפועלת בו גם תעופה אזרחית. חלק ניכר מהפעילות האזרחית המתקיימת כיום בשדה הוא טיסות קו של החברות "ארקיע" ו"ישראייר" לאילת ולחיפה, בצד טיסות לראש פינה ועין יהב, טיסות שכר ליעדים מסוימים בחו"ל ועוד. המקרקעין שעליהם פועל השדה מצויים בחלקם הגדול בבעלות כמה אלפי אזרחים, ומנוהלים על ידי מנהלים מטעם בית המשפט. החלקה עליה ממוקם בין היתר שדה התעופה, רשומה באופן זמני על שם המדינה בנאמנות עבור הבעלים הפרטיים, כאשר בהסכם בין המדינה לבין המנהלים הסכימו האחרונים להעביר למדינה 50% מזכויות הבנייה שיוקנו להם בחלקה חלף פינוי שדה דב ומיצוי מקסימלי של זכויות הבנייה בה, ששוויין מוערך בסך של כ-4 מיליארד שקל.
לוח זמנים לפינוי השדה
בעקבות המלצות של ועדה שנועדה לבחון את מכלול משמעויות פינוי השדה (ועדת גנות), החליטה הממשלה על פינוי שדה התעופה והורתה על הקמת צוות היגוי בין משרדי שתפקידו לקדם את יישום ההסכם עם המנהלים שבגדרו הצהירה המדינה על כוונתה לפנות את שדה דב במועד שייקבע על ידה ובתוך זמן סביר. לאחר שהצוות הבין משרדי מסר את המלצותיו, קיבלה הממשלה החלטה נוספת שבה נקבע לוח זמנים לפינוי השדה, הסדרת הקמתן של תשתיות לקליטת פעולה תעופתית אזרחית באתרים חלופיים, והוחלט על סיום הפעילות בשדה לא יאוחר מסוף שנת 2018 והפסקת פעילות התעופה האזרחית עד ל-30 ביוני 2016. בצד האמור, הסמיכה הממשלה את מנכ"ל משרד ראש הממשלה לדחות את המועדים הקבועים בהחלטה.
לאחר החלטת הממשלה השנייה, העבירה רשות מקרקעי ישראל לרשות שדות התעופה כ-220 מיליון שקל שנועדו להתאמת תשתיות בשדות תעופה שאליהם תועתק הפעילות משדה דב, ורש"ת מצדה הודיעה כי היא ערוכה לקלוט את מלוא הפעילות שתתפנה בלוח הזמנים שעליו הוחלט. ביולי 2013 אישר בית המשפט הסכם בין המדינה לבין המנהלים שהסדיר את השתתפות האחרונים בחלק מעלויות הפינוי של שדה דב ובמקביל פעלה הממשלה גם לפינוי החלק הצבאי של השדה. במקביל, קודמו הליכי התכנון של תכניות בשטח השדה, שעניינן בהקמת עשרות אלפי יחידות דיור ושטחים נרחבים שיוקדשו לתעסוקה ומסחר. הואיל והתקדמות הליכי התכנון הייתה איטית יותר מהתחזית שהונחה לפני הממשלה, התקבלו במשרדי הממשלה פניות שונות שנסבו על דחיית מועד הפסקת הפעילות התעופתית האזרחית בשדה. מנגד, התנגדו המנהלים לדחייה וטענו כי יהיה בכך משום הפרה של ההסכמים שנחתמו עמם, וגם ועד תושבי השכונה נופי ים בתל אביב המתגוררים בסמוך לשדה התנגד לדחייה ועמד על הנזק הבריאותי שנגרם לתושבי השכונה עקב המשך פעילות השדה. בעקבות פניות אלו קיימו מנכ"ל משרד ראש הממשלה וסמנכ"ל כלכלה ותשתיות במשרד התייעצויות עם גורמי המדינה השונים, שלאחריה החליט המנכ"ל להותיר על כנו את המועד שקבעה הממשלה – חודש יוני 2016.
בעתירות שהגישו ארקיע ועיריית אילת טענו העותרות לפגיעה שתיגרם לתושבי העיר ולתיירות בה כתוצאה מסגירת השדה. במהלך הדיונים בעתירות, הודיעו המדינה והמנהלים כי הם מסכימים לדחיית המועד להפסקת הפעילות האזרחית בעשרה חודשים, כאשר העותרות מצדן הודיעו כי אין בידן לקבל את ההצעה וכי הן עומדות על עתירותיהן במלוא היקפן.
אינטרס הציבור מול זכות הקניין
השופט עוזי פוגלמן קיבל את העתירות בחלקן והורה על דחיית מועד הפסקת הפעילות בעשרה חודשים. השופט פירט בהחלטתו את האינטרסים הנוגדים במקרה זה – האינטרס של תושבי אילת לנגישות מהירה לאזור המרכז, אינטרס הציבור למנוע פגיעה בתיירות בעיר ואינטרס הציבור בתעופה האזרחית בכלל. מצדו השני של המתרס מצויים זכות הקניין החוקתית של הבעלים הפרטיים ואינטרס הציבור לפתור את המשבר בשוק הדיור, להעביר את מחנות צה"ל מאזור המרכז ולדאוג למימונם. עוד ציין השופט פוגלמן כי קיימת במקרה זה מורכבות רבה בתכנון ופיתוח מקרקעין ששימשו כשדה תעופה, הן בתזמון הפסקת הפעילות הצבאית לעומת זו האזרחית, הן בטיהור לפחות חלקן מהקרקעות בטרם יוחל שיווקן, כשלכך נוסף הסיכון המשפטי שלפניו ניצבת המדינה במערכת היחסים עם הבעלים הפרטיים במקרה של פעולה לא מתואמת עמם. לדעת פוגלמן, מדובר במקרה שהוגדר בפסיקה כבעיה "רב קודקודית", שעליה אמר השופט זמיר בשעתו כי לא ניתן לפתרה בתשובה של כן או לא, וייתכן שאף לא ניתן לפתור אותה באמצעות כלל משפטי או בנוסחת איזון, אלא יש להכין תכנית שתהא מורכבת מהאינטרסים המעורבים – תפקיד מובהק המוקנה לרשות המנהלית שיש לה התמחות וכלים הנדרשים לפתרון והיא יכולה לפעול באופן גמיש, תוך התייעצות ותיאום בין הגורמים המעורבים בעניין. לצד זאת הבהיר השופט זמיר כי אין פירושו של דבר שבית המשפט ימשוך ידו מכל טיפול בבעיה רב-קדקודית, אלא יגביל עצמו בדרך הטיפול.
במקרה זה ציין השופט פוגלמן כי נקודת המוצא להכרעה היא הסכמת המדינה והמנהלים לדחיית מועד הפסקת הפעילות בעשרה חודשים, והיא תבוא חלף ההחלטה המקורית של מנכ"ל משרד ראש הממשלה. לדעת פוגלמן, משנמצא שהליכי התכנון מתקדמים בקצב איטי מן הצפוי וניתן לדחות את הפסקת הפעילות האזרחית למשך פרק זמן מוגבל, ראוי שייעשה שכן בבחינת "זה נהנה וזה אינו חסר". עוד נקבע כי במצב הדברים שנוצר, דווקא עמידה דווקנית על לוח הזמנים המקורי הייתה עלולה להגיע לכדי שרירות. לפיכך, בהינתן אופייה המורכב והרב קדקודי של הבעיה שבמחלוקת, עמדתה העדכנית של המדינה אינה בלתי סבירה באורח קיצוני, במידה החורגת ממתחם הסבירות.
אשר לטענת ארקיע לפגיעה בלתי מידתית בזכותה החוקתית לקניין, ציין השופט כי במשך פרק זמן ממושך נעשה שימוש בקניינם של הבעלים הפרטיים המיוצגים על ידי המנהלים, אשר הביעו הסתייגות נחרצת מהמשך הפגיעה בזכות הקניין שלהם, שאינה שנויה במחלוקת. להבדיל מכך, מעמדה של ארקיע בשדה דב מעורר שאלה, בשים לב לכך שהיא פועלת במקום מבלי לשלם דמי שימוש מלאים ומאז שנת 1995 היא נמנעת מחתימה על חוזה הרשאה מוסדר ומשלמת דמי שימוש בסכום מופחת בלא הסכמת רש"ת. משכך, ומבלי לקבוע מסמרות בתביעת הפינוי שהוגשה נגד ארקיע על ידי רשות מקרקעי ישראל, סבר בית המשפט כי ברור שקיים קושי להלום את טענת ארקיע לפגיעה בזכויותיה וכי אין שקילות בין טענה זו לבין פגיעה אפשרית בבעלים הפרטיים. לכך יש להוסיף את העובדה שבשנת 2010 הצהירה ארקיע לפני ועדת גנות כי היא זקוקה לחמש שנים על מנת להעתיק את פעילותה לנתב"ג, ומכאן שהיה עליה להכין עצמה למעבר בפרק הזמן שנקצב לה על פי בקשתה.
אשר לטענה בדבר פגיעה בתיירות הנכנסת ובתושבי העיר אילת, ציין השופט פוגלמן כי רשויות המדינה לא התעלמו מההיבטים הכרוכים בטענה זו, אולם יש לזכור כי סגירתו המתוכננת של השדה אינה יכולה להיות שנויה במחלוקת בנקודת הזמן הנוכחית שכן היא פועל יוצא של שיקולים קניינים, תכנונים ועירוניים. השופט הבהיר כי בנסיבות של הכרעה רב קדקודית מובן כי לא ניתן לענות על כל צורך כלכלי וחברתי במידה המיטבית, ועל הרשות המבצעת לאזן בין מכלול של שיקולים ואילוצים שלפניהם היא ניצבת. בנוגע לעיריית אילת, קבע בית המשפט כי לא צריך להיעלם מעיניה ההיגיון הכלכלי והתכנוני שבהעתקת שדה דב, והיא צריכה להבין גם את דרישתם של תושבי שכונת המגורים נופי ים להימנע מדחיית מועד הפסקת הפעילות בו עקב המטרדים הבריאותיים שהוא גורם להם לטענתם. נוסף לאמור, רשויות המדינה הודיעו על נקיטת צעדים שימנעו ולמצער יפחיתו את הפגיעה בעיר אילת ובתושביה, בהם קידום תכנית אסטרטגית שצפויה להביא להגדלת מספר חדרי המלון בעיר והקמת תשתיות תיירות נוספות. עוד הודגש כי נפתחו קווי טיסה מוזלים בין שדה התעופה "עובדה" לבין ערים שונות באירופה בסבסוד חלקי של הממשלה, וכי להשקפת משרד האוצר נגישותם לאילת של תיירים הנוחתים וממריאים מנתב"ג צפויה להשתפר. לפיכך, הניח בית המשפט כי צעדים אלו ואחרים יינקטו הלכה למעשה על ידי הרשויות, ויהיה בהם כדי לקצר את פרק הזמן הנדרש לצורך הגעה מאילת ואליה.
לבסוף, קבע בית המשפט כי גם השוני בין מועדי הפסקת הפעילות האזרחית והצבאית במקום אינו מגלה עילה להתערבות שיפוטית.
בשולי הדברים העירו השופט פוגלמן והשופטת חיות כי היעדרה של החלטה מינהלית כתובה של מנכ"ל משרד ראש הממשלה אינה ראויה, וכי ראוי שהחלטה מינהלית תועלה על הכתב מבעוד מועד, בפרט נוכח ההיבטים המורכבים שעמדו על הפרק.
לקריאה נוספת, ראו:
המדינה מבקשת לפנות את חברת ארקיע משדה דב בשל שימוש לא מורשה במקרקעין
