המבקשת עתרה נגד שיטת המכירה של הערוץ לפיה מחיר ההנחה מוגבל בזמן וטענה כי מדובר בפיקציה שנועדה להפעיל לחץ על הצופה, שאינו מודע לכך שהמוצרים אינם נמכרים ומעולם לא נמכרו במחיר "הרגיל". ביהמ"ש אישר את הגשת התביעה הייצוגית וקבע כי נראה לכאורה שקיים קשר סיבתי בין הפרת איסור ההטעיה לבין פגיעתו של הצרכן
בית המשפט המחוזי קיבל בקשה להגשת תובענה ייצוגית נגד החברה המפעילה את ערוץ הקניות, שביסודה טענה לפיה הערוץ מטעה את הצרכנים לחשוב כי המוצרים נרכשים על ידם במחירי מבצע הנמוכים משמעותית מהמחירים הרגילים וכי מדובר בעסקאות חד פעמיות. השופטת אביגיל כהן קבעה כי קבלת הטענה לפיה המחיר לפני ההנחה יכול להיות מחיר מופקע שלא היה כלל בתוקף בערוץ מעולם היא אפשרות קלושה ביותר, וכי הפרשנות הסבירה יותר היא שציון מחיר שמעולם לא היה בתוקף ופירוט שיעור הנחה פיקטיבי אינם מקיימים את הוראות חוק הגנת הצרכן. עוד נמצא כי מוצרים בערוץ מוצעים למכירה רק במה שמכונה "מחיר מבצע" ולא ב"מחיר הרגיל", וכי נראה לכאורה שקיים קשר סיבתי בין הפרת איסור ההטעיה לבין פגיעתו של הצרכן.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת המבקשת, באחד הערבים בשנת 2013 ישב בנה בביתו וצפה בערוץ, אז לכדה את עינו שקופית המודיעה על "מכירה מיוחדת" ומוגבלת בזמן של מיטות מתכווננות. על פי הכיתוב שהוצג בשקופית, המחיר המומלץ של המיטות היה 17,320 שקל והמחיר בערוץ הקניות הוא 16,326 שקל, אך לזמן מוגבל של 24 שעות בלבד המיטה נמכרת בסך של 4,896 שקל (לא כולל משלוח). מאחר שידע כי הוריו מבקשים לרכוש מיטה חדשה, התקשר אליה בנה של המבקשת וסיפר לה על המבצע, וזו החליטה לאור המבצע המשתלם לרכוש שתי מיטות. דא עקא, שכאשר המיטות הגיעו התברר למבקשת לטענתה כי מדובר במוצר ברמת גימור ירודה ובלתי איכותית בעליל, ואף מתקין המיטות אישר כי מיטות מסוג זה משווקות מזה שנתיים וכי המחיר הקבוע שלהן הוא כ- 5,000 שקל למיטה ובוודאי אינו 17 אלף שקל.
על מנת לבדוק את העניין פנה בנה של המבקשת אל יצרנית המיטות וזו אישרה כי אין לה ולא היו לה מעולם מיטות הנמכרות בסכומים של 17 אלף שקל. בהמשך ערכה המבקשת בירור גם מול השירות הטלפוני של הערוץ, אשר העלה לטענתה כי המיטות לא נמכרו בערוץ הקניות ב"מחיר רגיל" וממילא "ההנחה" הנטענת בתשדיר אינה הנחה אמיתית. גם הצגת מצג לפיו מחיר ההנחה מוגבל בזמן הוא פיקציה שנועדה להפעיל לחץ על הצופה, להטעותו ולגרום לו לפעול מיד על סמך מצגי שווא ולרכוש תחת לחץ את המוצר.
המבקשת הוסיפה כי המשך צפייה בערוץ העלה כי שיטת המכירות המבוססת על הטעיית הצופה באשר לשוויו האמיתי של המוצר, הן באשר לשיעור ההנחה והן באשר למשך הזמן בו ניתן לרכוש את המוצר במחיר המפורסם, היא קבועה ונעשה בה שימוש לגבי רוב רובם של המוצרים הנמכרים בו.
לאור האמור, הגישה המבקשת את הבקשה דנן לאישור תובענה ייצוגית נגד הערוץ. עילות התביעה עליהן התבססה המבקשת היו עיליות חוזיות, עילות מכוח חוק הגנת הצרכן, עילות נזיקיות (תרמית, הטעיה, רשלנות והפרת חובות חקוקות) והפרת חובות הגינות ותום לב. הקבוצה המיוצגת הוגדרה כ"כל מי שרכש בשבע השנים שקדמו להגשת הבקשה מוצר מערוץ הקניות במחיר אשר הוצג כמחיר הנחה מהמחיר הרגיל בערוץ לפני המכירה, אך לא הוצע בפועל למכירה במחיר אשר הוצג כמחיר הרגיל". עוד נטען לקיומה של תת קבוצה המורכבת מנפגעים אשר לו היו יודעים על המצג המטעה לא היו מתקשרים בעסקה. הסעד שהתבקש היה השבת ההפרש בין הסכום ששילמו חברי הקבוצה בגין המוצר שרכשו לבין סכום זה לאחר הפחתת שיעור ההנחה המובטח. עוד התבקש פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה לאור חוסר האפשרות לקבל החלטה מושכלת אם לרכוש את המוצר בכלל או אצל הערוץ בפרט ופיצוי בגין עוגמת נפש, שניהם בשיעור של 5% מסכום הרכישה של כל נפגע, ובאשר לחברי תת הקבוצה שהוגדרה סך של 15% מסכום הרכישה. סכום התביעה הוערך בסך של כ-252 מיליון שקל.
השופטת אביגיל כהן קיבלה את הבקשה וקיבל את פרשנותה של המבקשת לפיה ציון מחיר "לפני המכירה" שמעולם לא היה בתוקף ופירוט שיעור הנחה פיקטיבי אינם מקיימים את הוראות חוק הגנת הצרכן, וקבע כי קיים סיכוי רב יותר שפרשנות זו תתקבל בסופו של דבר. השופטת ציינה כי מטרתו של חוק הגנת הצרכן והרציונל העומד בבסיסו הוא להגן על הצרכן באמצעות חובות ואיסורים על עוסקים שמטרתם להביא לידיעתו מידע מלא ככל האפשר על טיב העסקה שהוא עומד לעשות, וכן הסדרה בחוק של "החובה להציג באופן הוגן בעת מכירה מיוחדת את הטובין שבמכירה ואת מחיריהם לפני המכירה ובעת המכירה".
עוד הוסיפה השופטת כי הפרשנות שהציע הערוץ לחוק היא בעייתית בלשון המעטה, שכן בשלב זה של הדיון ניתן אולי לקבל כאפשרות קיימת טיעון לפיו אין חובה להראות שהתבצעו בפועל מכירות ב"מחיר הרגיל", אך האפשרות לקבל טענה לפיה המחיר לפני ההנחה יכול להיות מחיר מופקע שלא היה כלל בתוקף בערוץ מעולם – היא אפשרות קלושה ביותר.
השופטת הוסיפה כי מהעדויות עולה כי קיימת אפשרות סבירה לכך שעילת ההטעיה מכוח חוק הגנת הצרכן תוכח במסגרת התביעה. בעניין זה, התייחסה השופטת לעדות בנה של המבקשת, שטען כי בכל שלל התוכניות בהן צפה בערוץ לא הצליח למצוא ולו תוכנית אחת בה הוצע מוצר למכירה במחיר הרגיל בערוץ וכל מוצר הוצג כנמכר ב"מכירה מיוחדת" או "בהנחה". עוד העיד הבן כי במסגרת הבדיקה התקשר לערוץ הקניות וביקש לרכוש מוצרים גם במחיר הרגיל לאחר תום תקופת המבצע, אך כל נציגי הערוץ עמם שוחח הודו בפה מלא כי אותם מוצרים אינם נמכרים על ידי הערוץ במחיר הרגיל אלא רק באותם מחירים המוצגים כמחירי "מבצע" וזאת במועדים שבהם הם מוצגים למכירה במסגרת התוכנית. השופטת קבעה כי עדותו של הבן לא נסתרה כלל ועיקר ודי בעדות זו על מנת להגיע למסקנה שעילת ההטעיה הוכחה לכאורה.
לקריאה נוספת, ראו:
אושרה תביעה ייצוגית נגד יבואנית ומשווקת כדורי הרזייה בגין הטעיה בפרסומיה
ביהמ"ש: מכירת מארז קרטון המכיל רק סיסמת גישה לאתר אינטרנט - אינה הטעיה
