לטענת התובע, משכורתו התבססה על "טיפים" בלבד, הטיפים שקיבל באשראי שולמו לו בסוף החודש בשיק, לאחר ניכוי 10% מהסכום, ותלוש המשכורת שקיבל שיקף את סכום השיק הזה בלבד. ביה"ד לעבודה קבע כי אף אם המלצר שלשל לכיסו סכומי כסף מזומן שקיבל מהסועדים, הרי שאין ספק שלא הוא זה שהציב את נורמות ההתנהלות ונורמות תשלום השכר במסעדה
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעתו של מלצר לשעבר במסעדת "אלפרדו" בפתח תקווה וחייב את המסעדה לשלם לו את מלוא זכויותיו כעובד. השופטת מיכל לויט קבעה כי אף אם המלצר שלשל לכיסו סכומי כסף מזומן שקיבל מהסועדים, הרי שאין ספק שלא הוא זה שהציב את נורמות ההתנהלות ונורמות תשלום השכר במסעדה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בתביעה שהגיש לתשלום שכר עבודה וזכויות נוספות מכוח יחסי עובד מעביד, טען התובע כי במשך כל תקופת העסקתו – שנה ותשעה חודשים – לא שולם לו שכר ומשכורתו התבססה על "טיפים" בלבד. לטענתו, הטיפים שקיבל באשראי שולמו לו בסוף החודש בשיק, לאחר ניכוי 10% מהסכום, ותלוש המשכורת שקיבל שיקף את סכום השיק הזה בלבד. לימים, נפצע התובע בידו אולם לא שולמו לו דמי מחלה והסכומים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי היו על פי המפורט בתלושי השכר הפיקטיביים שהוציאה לו החברה. התובע טען כי משך כל זמן העסקתו הוא לא קיבל את הזכויות המגיעות לו על פי חוק, וכי החברה פעלה בניגוד לכל דין, תוך ניצול העובדים, העסקתם במשמרות לא חוקיות של יותר מ-12 שעות ביום וללא תשלום גמול שעות נוספות. התובע תבע לקבל את זכויותיו כעובד וכן פיצוי בסך 10,000 שקל בגין חוסר תום לב והפרת חוקי העבודה.
לטענת הנתבעת, היא קיימה את כלל חובותיה כלפי התובע, ואף מעבר לכך. בין יתר ההסכמות אשר הוחלט וסוכם לגביהן בין הצדדים הובהרה לתובע צורת התשלום ובין הצדדים נכרת חוזה מכללא ובהתאם לדין ולהלכה הקיימת. שכרו של התובע, אשר היה גבוה בהרבה משכר המינימום במשק, שולם לו בתלוש שכר וכלל תשלום עבור שעות הבסיס וכן מקדמה המשקפת את הטיפים מהלקוחות שאותם קיבל במזומן ונכללו בתלוש. עוד נטען כי התובע הסכים בצורה מפורשת לשיטת התשלום במשך כל תקופת עבודתו והוא אינו זכאי לקבל מצד אחד שכר העולה בהרבה על שכר עובד ומהצד השני להיתמם ולטעון כי התמורה שקיבל מהווה בעצם שכר עבודה, שאליו יש להוסיף את הזכויות הסוציאליות כ"עובד".
השופטת הבכירה מיכל לויט קיבלה את התביעה וקבעה כי אין חולק שהחברה לא שילמה לתובע באופן ישיר את שכר העבודה בהתאם לשעות עבודתו. החברה לא הציגה כל ראיה פוזיטיבית להיקף הסכומים ששילמו בתשר מזומן על ידי הלקוחות ומועד תשלומם. כפי שעלה עוד בבירור, ואף מעדות מנהלת החברה עצמה, רישומי השעות אינם מדויקים, בלשון המעטה, ואינם תואמים אף את האמור בתלושי השכר שהנפיקה החברה. השופט הדגישה כי אף אם כטענת החברה, התובע "שלשל לכיסו" סכומי כסף במזומן שקיבל מהסועדים, הרי שאין כל ספק כי לא הוא שהציב את נורמות ההתנהלות ונורמות תשלום השכר במסעדה. משכך, כאשר הכול "לוט בערפל" ולא גלוי וברור לעין כל, כנדרש ממעסיק סביר, יש להפעיל את הספק לחובתה של החברה, שעליה מוטלת החובה על פי דין לנהל רישום מדויק של שעות העבודה והשכר המשולם, לרבות תשלום שעות נוספות.
נקבע כי משהחברה לא עמדה בחובתה ולא הציגה כל רישום בדבר שעות עבודתו של התובע, ומשהראיות והעדויות, תומכות בגרסת התובע בדבר עבודה במתכונת קבועה שכללה גם עבודה בשעות נוספות, יש לקבל את גרסת התובע ותחשיביו בדבר תמורת עבודה בשעות נוספות. כמו כן, נקבע כי משנדחתה טענתה המרכזית של החברה בדבר אופן תשלום השכר על ידיה, יש לקבל את תחשיב התובע בדבר אי תשלום שכר מינימום, ומכל מקום לא הוצג גם תחשיב נגדי.
עם זאת, נקבע כי בשים לב להיקף הסעדים הכספיים שנפסקו ברכיבי התביעה השונים; בהינתן גם תקופת העבודה הלא ארוכה והיקף ההעסקה ובשים לב גם להיקף הכספי (המשוער) שהתובע קיבל לידיו בסופו של יום במזומן, במישרין מהלקוחות ומבלי שהכנסה זו דווחה על ידי מי מהצדדים לרשויות המס כנדרש, נכון לקבוע את גובה הפיצוי בגין הפרת חוקי העבודה על סכום כולל של 5,000 שקל.
לקריאה נוספת, ראו:
ביהמ"ש העליון בדיון נוסף: הטיפים הם הכנסה של המלצר ולא של בעל המסעדה
