שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > השווה בין כומר הפועל לגיוס נוצרים לצה"ל למנהיג דאעש ויפצה ב-35 אלף שקל

חדשות

השווה בין כומר הפועל לגיוס נוצרים לצה"ל למנהיג דאעש ויפצה ב-35 אלף שקל
השווה בין כומר הפועל לגיוס נוצרים לצה"ל למנהיג דאעש ויפצה ב-35 אלף שקל
10/12/2015, עו"ד לילך דניאל

חבר מועצת העיר שפרעם פרסם בדף הפייסבוק כי התובע הפועל לגיוס בני העדה הנוצרית לצה"ל ואבו בכר אל בגדאדי הם "שני צדדים לאותו מטבע". ביהמ"ש קבע כי אף שהכף נוטה להעדפת חופש הביטוי, משום שהגיוס נמצא במוקד השיח הציבורי, עצם ההשוואה למנהיג הארגון הטרור הרצחני נועדה להשפיל ולפגוע, ואין מאחוריה אמירה עניינית

בית משפט השלום קיבל את תביעתו של כומר נוצרי הפועל לגיוס בני העדה לצה"ל נגד חבר מועצת העיר שפרעם שפרסם בדף הפייסבוק שלו השוואה בינו לבין מנהיג ארגון דאעש אבו בכר אל בגדאדי. השופט איברהים בולוס קבע כי אף שהכף נוטה להעדפת חופש הביטוי משום שנושא הגיוס נמצא במוקד השיח הציבורי, הרי שעצם העובדה שהנתבע הציב את התובע בתיבה אחת עם אל בגדאדי מעידה כי זה ייחס לתובע את שלל תכונותיו השליליות של ראש דאעש ואת עמדתו הפסולה מוסרית ואנושית.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התובע, גבריאל נדאף, נמנה עם מייסדי הפורום לגיוס העדה הנוצרית בישראל ומשמש גם כמנכ"ל עמותה בשם דומה. בתביעה שהגיש טען התובע כי במהלך יולי 2014 פרסם הנתבע, חבר מועצת העיר שפרעם, בעמוד הפייסבוק שלו מסגרת ובה שתי תמונות חצויות – האחת של פניו של נדאף והשנייה של מנהיג ארגון דאעש אבו בכר אל בגדאדי. מתחת למסגרת זו, הוסיף הנתבע כיתוב בשפה הערבית שבו רשם כי אל בגדאדי והתובע הם "שני צדדים לאותו המטבע". בהמשך התקבלו לפרסום תגובות של חלק מחברי הנתבע, ואף הוא הוסיף תגובות לפיהן "מי שקורא לגיוס הוא קורא להרג והורג בפועל", כי "בגידה אינה דעה" וכי החיילים שהתובע מגייס "מה עושים בעזה". לאור האמור, עתר התובע לחייב את הנתבע לפצותו ב-50 אלף שקל.

השופט איברהים בולוס קיבל את התביעה וציין כי דיני לשון הרע עוסקים מטיבם באיזון שבין הזכות החוקתית לחופש הביטוי לזכותו של אדם לשמו הטוב. עם זאת, התגלעה מחלוקת בפסיקה לעניין האיזון הראוי בין הזכויות הנ"ל בפרסומים שנעשו במסגרת המרחב הווירטואלי, כשמחד היו שסברו כי נכון לתת מראש את הבכורה לחופש הביטוי ומאידך סברו אחרים כי אף שאכן מתקיים שוני בישום דיני לשון הרע המסורתיים יש לדון בכל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו. לדעת השופט בולוס, בתביעה פרטית הסבה סביב פרסומים וירטואליים הנעשים ברשת אין להעדיף קטגורית את חופש הביטוי ואף לא להסיט מראש  את נקודת האיזון לרעתה של הזכות לשם הטוב. לשיטתו, התערבות שיפוטית זו היא אפשרית במצבים מיוחדים ובמסגרת המרווחים שהמחוקק הותיר והמתווה שהפסיקה קבעה, ולא כקביעה כללית ואפריורית. לפיכך, נקבע כי בכל מקרה קונקרטי נכון וראוי לשקול עוד בתחילת התהליך את שאלת האיזון במישור הערכי ולאחר מכן לפנות לבחינת משמעותו של הפרסום במקרה הקונקרטי בהתחשב בנסיבותיו, כאשר האיזון שנקבע חייב לרחף ברקע ולזכות למשקל ראוי בקביעת המסקנה הסופית.

במקרה זה, קבע השופט כי הכף נוטה לכיוון חופש הביטוי מהטעם שמדובר בנושא הנמצא במוקד השיח הציבורי וגם בדמות ציבורית. השופט ציין כי התובע הוא שבחר לעמוד בעין הסערה בעניין ציבורי מובהק, הקים את הפורום ואף נשא את הדגל לקידומו של הרעיון ולמימושו. יתרה מכך, גם אם אין לראות בתובע כבעל מעמד ציבורי כללי, הרי שלעיתים הקביעה באשר לקיומו של מעמד ציבורי מבוססת על  מעורבות בעניין בודד בעל משקל ציבורי כמו במקרה זה, תוך הבעת עמדה ברורה ועמידה בחזיתה של מחלוקת ציבורית. לצד זאת, אין לפרש את הדבר כביטול זכותו של התובע לשמו הטוב.

בבחינת הפרסום ומשמעותו, ציין השופט בולוס כי כי שמו של אבו בכר אל בגדאדי עלה רבות לכותרות  בהקשרים  שליליים כמייסד והמנהיג של ארגון הטרור דאעש הידוע לשמצה, שהאידיאולוגיה הקיצונית והרצחנית שלו היא מן המפורסמות בימים אלו. לפיכך, עצם העובדה שהנתבע הציב את התובע בתיבה אחת עם אל בגדאדי מעידה כי זה ייחס לתובע את שלל תכונותיו השליליות של ראש דאעש ועמדתו הפסולה מוסרית ואנושית. גם העובדה שבעת הפרסום שבמחלוקת טרם הוכרז ארגון דאעש כ"התאחדות בלתי מותרת" בתקנות ההגנה לשעת חירום לא שוללת את המסקנה כי יחוס תכונות האופי ומעשיו של אל בגדאדי לתובע מהווה לשון הרע.

השופט קבע עוד כי לא מתקיימת במקרה זה הגנת אמת בפרסום, שכן לא יכולה להיות מחלוקת שזיהוי התובע עם אל בגדאדי הוא חסר כל זיקה למציאות, משלא ניתן לאתר מכנה משותף או קווי דמיון כלשהם בין התובע לאידיאולוגיה של דאעש והעומד בראשה. בנוסף, לא מתקיים יסוד העניין הציבורי שכן קשה למצוא ענין ציבורי בביטוי שעיקר תכליתו לפגוע ולגדף ואין מאחוריו אמירה תוכנית עניינית. עוד נקבע כי לא עומדת לנתבע הגנת תום הלב, משום שהפרסום נועד כולו להשפיל, להעליב ולפגוע, וכן חרג ממתחם הסבירות.

לאחר שקילת היקפו של הפרסום, מידת הפגיעה בתובע ובשמו הטוב, התנהלות הנתבע הנגועה במידה מסוימת של חוסר תום לב, מעמדם של שני הצדדים ואת נסיבות ואופי הפרסום – נקבע כי הנתבע יפצה את התובע בסך של 35 אלף שקל.

 

תא"מ 21621-09-14

 

לקריאה נוספת, ראו:

 

תג מחיר סלחני על פרסום לשון הרע פוגע בפייסבוק: 10,000 שקל בלבד

 

נדחתה תביעת לשון הרע של גבר שיצא עם שתי נשים במקביל והושמץ בפייסבוק

 

פרסום פוסטים באינטרנט המתארים בעל עסק כנוכל אינם מהווים לשון הרע

 

 

 

בנוסף אולי יעניין אותך
הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
153 | S:150