ביהמ"ש קבע כי המשטרה התרשלה וכי התנהלותה מעוררת לא מעט תמיהות – האם לא חקרה את החשוד והקורבן במשך ארבעה חודשים? האם חקרה אותו אך לא פעלה לזיהויו כדין? איך שורבב מספר תעודת הזהות של התובע לחקירה המשטרתית ומדוע לא פעלה המשטרה להקטנת הנזק והשיבה לו את רישיון הנשק במקום לאלצו להוציא רישיון חדש?
בית משפט השלום קיבל תביעה כספית לחיוב המדינה בפיצויים עקב נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה משרבוב שמו בחקירה משטרית ושלילית רישיונו להחזקת נשק. הרשמת הבכירה רביע ג'באלי קבעה כי אין למעשה מחלוקת שהמשטרה התרשלה במקרה זה, שכן לא ברור כיצד שורבב שמו של התובע ומספר תעודת הזהות שלו לחקירה. עוד צוין כי התנהלות המשטרה מעוררת לא מעט תמיהות, בין היתר לאחר שהיא לא מלאה אחר חובת הקטנת הנזק והמשיכה בהתרשלותה לאחר גילוי הטעות ואף העמיקה את מחדלה במחדלים נוספים ובכך הגדילה את נזקו של התובע.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע, בן 33, משרת בצבא בתפקיד לוחם. לטענתו, הוא קיבל ב-22 במרץ 2014 מכתב הנושא את הכותרת "החזקת כלי ירייה בניגוד לחוק", שבו התבקש להפקיד את אקדחו שאותו הוא נושא ברישיון בתחנת המשטרה הקרובה, וזאת בהמלצת משטרת ישראל והאגף לרישוי כלי ירייה. התובע ניגש לתחנת המשטרה ושם נודע לי כי בעקבות חקירתו במשטרה על איומים, הומלץ לבטל את רישיון הנשק שלו. התובע הסביר כי הוא מעולם לא נחקר במשטרה, ואז התברר כי נפלה טעות וכי החקירה נפתחה על שמו, הזהה לשמו של החשוד האמיתי, חרף העובדה שמספר תעודת הזהות שלו אינה תואמת.
בתום השיחה עם רכז החקירות, נאמר לתובע כי אין צורך בהפקדת האקדח וכי המשטרה תטפל בטעות ותמחק את הרישום. התובע חזר לביתו, ולאחר קבלת ייעוץ משפטי חזר למחרת לתחנה וביקש אישור בכתב בדבר קיומה של הטעות והצהרה שהמשטרה פועלת לביטול שלילת הרישיון. רכז החקירות מסר לו אישור כאמור, אולם לאחר מספר ימים נדרש התובע להפקיד את נשקו ולפנות לאגף הרישוי על מנת לבקש רישיון חדש. האגף לכלי ירייה אף חייב את התובע בהמצאת מסמכים חדשים, בהם המלצת סגן אלוף ואישור רופא, ללא כל התחשבות בטעות המשטרה ובעובדה שרישיונו של התובע חודש חודשיים לפני האירוע.
הרשמת הבכירה רביע ג'באלי קיבלה את התביעה וקבעה כי אין למעשה מחלוקת כי המשטרה התרשלה במקרה זה. "המשטרה קיבלה תלונה אנונימית.. בגין עבירות של תקיפה וגרימת חבלה נגד חשוד ששמו זהה לשמו של התובע. ברם, לא ברור כיצד שורבב שמו של התובע ומספר תעודת הזהות שלו לחקירה. הנתבעת לא סיפקה מידע בעניין למעט הודאתה בקיום הטעות", כתבה הרשמת בפסק הדין.
הרשמת הוסיפה כי התנהלות המשטרה מעוררת לא מעט תמיהות: כיצד נפתחת חקירה על סמך תלונה אנונימית בגין עבירת תקיפה וגרימת חבלה וכאשר לפני חקירת החשוד והקורבן, בוחר החוקר להזין את תעודת הזהות של התובע? כיצד החוקר שטרם בירר כדבעי את זהות החשוד פנה בדרישה כה דרסטית לביטול רישיון הנשק כאשר טרם בירור פרטים אלמנטריים של האירוע?
מדוע שורבב מספר תעודת הזהות של התובע בחקירה? "הנתבעת לא סיפקה תשובה מניחה את הדעת לעניין זה והדבר אומר דרשני", פסקה הרשמת ג'באלי.
עוד צוין כי לא ברור כיצד לא התגלתה הטעות בין פרק הזמן שבין הגשת התלונה האנונימית עד שלילת הרישיון בפועל ארבעה חודשים לאחר מכן. "הייתכן שבמשך ארבעה חודשים המשטרה לא חקרה את החשוד והקורבן?", הקשתה הרשמת. "אם המשטרה הייתה חוקרת את החשוד הייתה בנקל עולה על הטעות. או שמא המשטרה חקרה את החשוד ולא פעלה לזיהויו כדין? אי הבאת גרסה עובדתית לעניין זה פועלת לרעת הנתבעת ומקימה חזקה בעובדה לקיומה של הרשלנות –- ואף רשלנות חמורה".
הרשמת ג'באלי קבעה עוד כי הנתבעת הפרה את חובת הקטנת הנזק והמשיכה בהתרשלותה לאחר גילוי הטעות, בין היתר בכך שהרישיון לנשיאת נשק לא הוחזר לתובע באופן אוטומטי אלא התובע נדרש לעמוד מחדש בתבחין ולהציג שורה של מסמכים כמי שמחדש את רישיונו, ובסופו של דבר הרישיון הוחזר לו רק שלושה חודשים לאחר מכן.
דא עקא, לא זו בלבד, שהנתבעת התרשלה היא גם לא מלאה אחר חובת הקטנת הנזק והמשיכה בהתרשלותה לאחר גילוי הטעות.
הרשמת קיבלה את טענותיו של התובע בנוגע לנזקים שנגרמו לו, בהם עוגמת הנפש, הטרחה ובזבוז הזמן, עלות שכירת שירותיו של עורך דין פרטי והנזק לשמו הטוב במקום מגוריו – כפר קטן שבו כולם מכירים את כולם וכל אירוע מתפשט כאש בשדה קוצים. לפיכך, חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 24 אלף שקל, בתוספת שכר טרחת עורך דין בסכום של 5,000 שקל.
