ביהמ"ש לתביעות קטנות קבע כי התנהלותה של המארחת שסירבה להכניס אדם בשל זקנו מהווה סטייה מהתנהגות סבירה ועולה כדי רשלנות: "חיוב אדם להתגלח – בין אם הוא מגדל זקן בשל אמונה דתית ובין אם מכל סיבה אחרת – מהווה התערבות שאינה הולמת בתפיסת הדימוי העצמי וחיוב לפעול לפי תפיסה אסתטית של הנתבעת בלא כל הצדקה"
בית המשפט לתביעות קטנות קיבל תביעת פיצויים שהגיש אדם שכניסתו למועדון סורבה בשל העובדה כי הוא בעל זקן. השופטת רנה הירש קבעה כי סירוב זה מהווה הפליה פסולה ופגיעה קשה בכבוד האדם ובזכות לשוויון, וכי חיובו של אדם להגיע מגולח למועדון הוא סטייה מהתנהגות סבירה, נבונה ומקובלת של מארחת במועדון המיועד לבילוי, ומשכך הוא מהווה רשלנות.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת התובע, אדם דתי ממוצא מזרחי, הוא שומר מצוות ונוהג ללכת עם זקן. התובע תיאר בכתב התביעה כיצד הגיע למועדון השפיגל ברחובות, יחד עם בת זוגו, על פי הזמנה של אחד ממפיקי האירוע. אולם, המארחת בכניסה לא נתנה לו להיכנס, לאחר שעיינה בתעודת הזהות שלו ולמדה כי הוא מתגורר ברמלה, בטענה כי עליו להגיע בפעם הבאה כשהוא מגולח. התובע עזב את המקום בבושת פנים, אך חזר כעבור כמה דקות מלווה בחבר שפגש, אשר הבטיח להכניס אותו למועדון. אך גם בפעם השנייה סורבה כניסתו, והמאחרת צעקה לעברו כי היא לא תסכים שייכנס למועדון אלא אם יתגלח, כאשר הדברים נשמעים היטב באוזני באי המועדון.
הנתבעת, בעלת המועדון, טענה כי משהגיע התובע בהופעה לא הולמת למועדון המארחת סירבה להכניסו, וכי התובע מעולם לא אמר לה כי זקנו הוא חלק מדתו ואמונתו אלא מדובר בהמצאה מאוחרת לצרכי כתב התביעה. לטענת הנתבעת, הדרישה להופעה הולמת אינה הפליה אסורה והיא לגיטימית וחוקית, ובתי המשפט אף הכירו בזכותו של מועדון לדרש מהמבקרים בו הופעה הולמת, לרבות לבוש הולם. גם במהלך הדיון חזר נציג הנתבעת על טענתו כי התובע היה צריך ללכת הביתה, להתגלח ולחזור, בטענה כי "מבחינתו זקן זה הופעה מרושלת".
השופטת רנה הירש קיבלה את התביעה וציינה כי צודקת הנתבעת בטענתה כי הופעה ולבוש אינם נכללים בגדר האיסר המפורש שבחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. עם זאת, בתי המשפט הכירו בכך כי מדובר ברשימה פתוחה, לאור תכלית החוק לקידום ערך השוויון ומיגור דעות קדומות בדרך יישומו תוך החלתו במגזר הפרטי. לשיטתה של השופטת, במקרה זה עסקינן בהפליה פסולה המהווה פגיעה קשה בכבוד האדם ובזכות לשוויון בין שווים, ואין לתת יד לדבר. "דווקא במקומותינו צריכה להיות רגישות יתר למניעת הפליה. חירות ושוויון הם בנפשנו ומצווה עלינו לדקדק בהם כחוט השערה", כתבה השופטת בפסק הדין. "אמנם, קיימת פסיקה הרואה ברשימה המפורטת בסעיף 3(א) לחוק רשימה סגורה של עילות הפליה המזכות בפיצוי, אך לטעמי, אין לראות באותה רשימה משום 'רשימה סגורה' כך שהפליה הנובעת מטעם לא ענייני, שאין בינו לבין השירות או המוצר הציבורי דבר וחצי דבר, הפליה היא, וככזו היא מזכה את הנפגע בפיצוי".
השופטת הירש הבהירה כי היא ראתה את התובע ולא תוכל להסכים עם עמדת הנתבעת כי הזקן כשלעצמו מהווה הופעה מרושלת, לא בכלל ולא לגבי התובע בפרט. "לא מדובר בהחלפת פריט ביגוד כזה או אחר על מנת לשנות את ההופעה להופעה מכובדת יותר", ציינה השופטת. "חיוב אדם להתגלח – בין אם הוא מגדל זקן בשל אמונה דתית ובין אם מכל סיבה אחרת – מהווה התערבות שאינה הולמת ואינה ראויה בתפיסת הדימוי העצמי וחיוב לפעול לפי תפיסה אסתטית של הנתבעת בלא כל הצדקה".
מעבר לאמור בדבר הפרת החוק, הבהירה השופטת כי חיובו של אדם להגיע מגולח למועדון הנתבעת מהווה סטייה מהתנהגות סבירה, נבונה ומקובלת של מארחת במועדון המיועד לבילוי, ועל כן יש לראות בהתנהגותה של המארחת רשלנות כהגדרתה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין. בנוסף, יש בהתנהלות זו משום התנהגות שלא בדרך מקובלת ולא בתום לב מצד הנתבעת לקראת כריתתו של חוזה, ולכן יש בה משום הפרה של סעיף 12 לחוק החוזים. הפרת החוק, הפקודה וחוק הנזיקין, כולם יחד וכל אחד לחוד, מזכים את התובע בפיצויים, לרבות בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לו, בסך של 4,000 שקל.
לקריאה נוספת, ראו:
מועדון שגבה דמי כניסה כפולים מגברים לעומת נשים יפצה מבלה ב-30 אלף שקל
קאנטרי קלאב יפצה חולת פסוריאזיס שנאסר עליה להיכנס לבריכה לבקשת המתרחצים
