מן, עורך לשעבר בעיתון מעריב, כתב בבלוג אנונימי ביקורת על תקשורת הספורט בישראל ובכלל זה הביע ביקורת נוקבת על אסייג ועל אתר הספורט ONE. אלו הגישו נגדו תביעת לשון הרע שהובילה לחשיפת זהותו ולפיטוריו. ביהמ"ש קבע כי זהותו של כותב בשם עט יכולה להיוודע ברבים בדרכים חוקיות רבות וכי טענותיו של התובע לא היו אלא השערות בעלמא שלא הוכחו
בית משפט השלום דחה את תביעת הנזיקין שהגיש שלמה מן נגד אופירה אסייג, אתר ONE ובזק בינלאומי, בגין חשיפת זהותו ככותב בלוג אנונימי שבמסגרתו פרסם ביקורת על תקשורת הספורט בישראל. בין היתר נקבע כי זהותו של כותב בשם עט יכולה להיוודע ברבים הן מאנשים, גם אם בודדים שיודעים את זהותו, והן בדרכים חוקיות אחרות, וכי התביעה נגד אסייג הוגשה רק בשל הטענה הסתמית כי היא מתרועעת עם עבריינים ולכן יש להניח שהיא השיגה את פרטי התובע מהם.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בתקופה הרלוונטית לתביעה הועסק התובע, עיתונאי במקצועו, כעורך בדסק הספורט של העיתון "מעריב" ובמקביל ניהל תחת שם בדוי בלוג בשם "עומדים בשער" באתר האינטרנט "תפוז אנשים". הבלוג שימש כאתר ביקורת עיתונות ותקשורת ספורט, והתובע עשה כן באנונימיות כדי שביקורתו תהיה חפה מאינטרסים ולא נגועה במשוא פנים וכן כדי שלא ייפגע מקור פרנסתו בעיתון מעריב שגם אותו ביקר. במסגרת הבלוג, סיקר מן גם את פעילותן של אופירה אסייג ומפעילת אתר ONE, שאסייג שימשה בו כמנהלת תוכן. בין היתר, הביע מן את דעתו האישית לגבי היעדר יושרה מקצועית מצדן, מתן יחסי ציבור בפרסומיהן והסוואת תוכן שיווקי כתוכן עיתונאי, קידום מקורבים, חיסולי חשבונות עם מתחרים, תחרות בכלים לא הוגנים, הכנסת סטנדרטים נמוכים של התרועעות עם עבריינים ומושאי הסיקור עד כדי מתן הגנה מפני סיקור למקורבים והפרת הגבולות האתיים של מקצוע העיתונות. הנתבעות, מצדן, פעלו נמרצות להסרת תכניו של מן מאתר תפוז, בין היתר באמצעות משלוח מכתב דרישה לאתר להסרת התכנים וחשיפת כתובת ה-IP שלו במטרה להגיד נגדו תביעה.
לטענת מן, בעקבות פניית הנתבעות, הוא נדרש על ידי תפוז לערוך שינויים בפרסומיו ופרטים בבלוג שונו ללא הסכמתו תוך פגיעה בזכותו לחופש ביטוי. לאחר דין ודברים בין תפוז למן, ולאחר שהובהר לו כי לא ניתן יהיה להמשיך לאחסן את הבלוג באתר במתכונתו הנוכחית, נאלץ מן להודיע על סגירת הבלוג והוריד את תוכנו מהרשת, דבר שלטענתו גרם נזק רב למוניטין האינטרנטי שלו. בהמשך, הומצאה לו תביעת לשון הרע על ידי הנתבעות, ועם הגשתה נחשפה ביוזמתן זהותו האנונימית בעיתונות בפרסומים שונים וכן בקרב קהילת העיתונאים שאליה הוא השתייך. בעקבות כך, הוא אף פוטר מעבודתו במעריב. לטענת מן, הפעולות שעשו הנתבעות לחשיפת פרטיו מהוות פגיעה בפרטיות על פי חוק הגנת הפרטיות, וכן עוולות של הפרת חובה חקוקה, גרם הפרת חוזה, וגזל סוד מסחרי.
השופטת רונית פינצ'וק אלט דחתה את התביעה וציינה כי תביעת לשון הרע שהוגשה נגד מן התקבלה באופן חלקי ונקבע כי חלק מהדברים שפרסם גרמו נזק לנתבעות. השופטת הוסיפה כי דברים אחרים שפרסם התובע בבלוג אמנם מהווים הבעת דעה, אולם הם נכתבו שוב ושוב תוך השתלחות נמוכה ובוטה בנתבעות.
לגופו של עניין קבעה השופטת כי לא נדרשת הכרעה בשאלה אם ביצוע פרסום לפיו מאן דהוא הוא שמשתמש בשם עט כלשהו מהווה פגיעה בפרטיות, שכן למעט הגשת התביעה לא עשו הנתבעות כל פרסום. משכך, ללא נסיבות נוספות אין בפרסום כאמור משום פגיעה בצנעת חייו הפרטיים של הפועל תחת שם עט. לכך הוסיף בית המשפט כי גם משהוגשה התביעה נגד התובע הוא לא הגיש בקשה לאיסור פרסום שמו ופרטיו, והוא זה שפנה מיוזמתו למעריב לאחר שקיבל את כתב התביעה ולכלי התקשורת ופרסם כי הוא זה שכתב את הבלוג.
עוד צוין כי זהותו של כותב בשם עט יכולה להיוודע ברבים הן מאנשים, גם אם בודדים שיודעים את זהותו, והן בדרכים חוקיות אחרות, במיוחד כאשר מדובר בכתיבת מאמרים על ידי מי שפועל כעיתונאי שדבריו הכתובים מתפרסמים ברבים וניתן לזהות בכתיבתו סגנון והבעת דעות שעולה גם בחייו הגלויים. כמו כן, פרטים אלה יכלו גם להינתן על ידי תפוז או על ידי ספק כתובת הדואר האלקטרוני וואלה. אשר לבזק בינלאומי, זו הביאה עדות של מנהל הביטחון ומניעת הונאות בחברה שהעיד כי לאחר בדיקה שערך לא התקבלה פנייה לבירור זהותו של התובע ואף אחד לא מסר לבזק בינלאומי את הפרטים שהיו דרושים לה כדי לברר מי כתב את הבלוג. גם מעדותו של המומחה מטעם התובע עלה כי יש דרכים נוספות למצוא את זהותו של כותב הבלוג מלבד באמצעות שיתוף פעולה של בזק בינלאומי. לאור האמור, נדחתה הטענה לפיה בזק בינלאומי מסרה את פרטיו של התובע לנתבעות 1 ו-2 , ודין התביעה נגדה להידחות.
השופטת הבהירה כי היות שכן התביעה נגד אסייג הוגשה רק בשל הטענה הסתמית כי היא מתרועעת עם עבריינים ולכן יש להניח שהיא השיגה את פרטי התובע מהם – דין התביעה נגדה להידחות. מפעילת האתר, לעומת זאת, יכלה ואולי אף היתה צריכה לדעת השופטת לתת גרסה ברורה יותר כיצד הגיע לידיה המידע כי מן הוא כותב הבלוג, אולם בהתחשב בכך שטענה לביצוע עבירה פלילית צריכה להיות מוכחת ברמת הוכחה גבוהה מהרגיל, יכלה גם היא להסתפק בהכחשת הטענה לביצוע עבירה על ידה. לכך מצטרפת העובדה שהתובע לא העיד את האנשים שלגרסתו ידעו את זהותו ככותב הבלוג, ובכך מנע מהנתבעות לחקור אותם בניסיון להוכיח כי המידע יצא מהם או כי המידע היה ידוע בחוגים מסוימים או כי המידע הלך וצבר תאוצה במהלך תקופת כתיבת הבלוג או כי היו ניחושים ממוקדים לגבי זהותו של כותב הבלוג. לפיכך, בשים לב לכך שהנתבעת 2 לא ציינה מיוזמתה כיצד התקבל אצלה המידע, ומאידך התובע לא העלה אלא השערות בעלמא – המסקנה היא שהתובע לא הוכיח את טענותיו כלפיה. מן ישלם לנתבעות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 שקל, לכל אחת.
לקריאה נוספת, ראו:
אייל ברקוביץ ואופירה אסייג יפצו שופט כדורגל שכינו אותו "ילד" ו"הזוי" בשידור
