בעתירה שהגישו 113 הורים, יחד עם פרופ' גבריאל סלומון ופרופ' יוסי יונה, תוקפים העותרים את "אובדן הדרך של משרד החינוך" וטוענים כי התוכנית המתוקשבת, המחייבת הורים לרכוש מכשיר קצה טכנולוגי – טאבלט, סמארטפון או מחשב נייד, מכבידה על ההורים כלכלית ומצמידה את התלמידים למסכים
קבוצה של 113 הורים, יחד עם פרופ' גבריאל סלומון חתן פרס ישראל לחינוך, וח"כ פרופ' יוסי יונה, עתרו לבג"ץ נגד תכנית הלימוד של משרד החינוך byod – bring your own device (הבא את המכשיר האישי שלך), המחייבת הורים לרכוש מכשיר קצה טכנולוגי – טאבלט, סמארטפון או מחשב נייד.
בעתירה לבג"ץ, שהגיש עו"ד הרן רייכמן, נטען כי עלות התכנית יכולה להגיע לאלפי שקלים לכל הורה, בסתירה לחוק חינוך חינם. העתירה הוגשה באמצעות הקליניקה למשפט ומדיניות חינוך של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, ומלבד משרד החינוך היא הוגשה נגד עיריית הוד השרון, עיריית בת ים, מועצה אזורית גלבוע, עיריית תל אביב, מועצה אזורית עמק חפר, עיריית יבנה ומועצה מקומת פרדס חנה כרכור.
ההורים מבקשים מבג"ץ להוציא תחת ידיו צו על תנאי לפיו חל איסור על הפעלת תכניות לימוד מתוקשבות המבוססות שימוש במכשירים פרטיים או רכישת אמצעי קצה טכנולוגיים על ידי הורים. בג"ץ מתבקש להוציא תחת ידיו צו על תנאי האוסר על הפעלת כל תכניות משרד החינוך המבוססות על קנייה פרטית של אמצעי קצה טכנולוגיים על ידי הורים – תכנית BYODונגזרותיה – BYOP (הבא את הטלפון הסלולרי שלך), BYOPC (הבא את המחשב הנייד שלך) ו- BYOT (הבא את הטאבלט שלך). כמו כן, בג"ץ התבקש להוציא תחת ידיו צו על תנאי האוסר על רשויות מקומיות ומוסדות חינוך להוביל תכניות קניית אמצעי קצה טכנולוגיים באופן עצמאי.
בעתירה זו חברו חתן פרס ישראל לחינוך, פרופ' לפילוסופיה של החינוך (שהוא גם חבר כנסת), נציגי ציבור ולמעלה מ-100 הורים מרחבי הארץ המבקשים כולם להצביע בפני בג"ץ על "אובדן דרך של משרד החינוך", כהגדרתם. "אובדן הדרך מתבטא בוויתור על עקרונות הבסיס של מערכת החינוך בשם 'הקידמה והטכנולוגיה'".
ההורים מבהירים כי עתירתם לבג"ץ אינה מבקשת לפסול את האפשרות להשתמש בטכנולוגיה במערכת החינוך, באופן מושכל ומתוכנן, אך עומדים הם על הדרישה כי "משרד החינוך לא יסטה מעקרונות החינוך הממלכתי – חינוך המבוסס על תכניות לימודים מובנות לכל מטעם המדינה ולא תכניות לימוד חפוזות הבנויות על רכישה פרטית, חינוך המבוסס על סולידריות בין תלמידים ולא על הפעלת לחצים, יצירת מעמדות בכיתות ושיסוי הורים זה בזה, חינוך אשר עומד בהמלצות ועקרונות משרד החינוך בדבר הגבלת השימוש באמצעי קצה טכנולוגיים נוכח הסכנות העלולות להיגרם משימוש יתר והתמכרות להם, חינוך שאינו חותר תחת האחריות ההורית לחינוך והגנה על ילדיהם מחוץ לשעות הלימודים".
מהעתירה לבג"ץ עולה כי בשנים האחרונות החל משרד החינוך בהטמעת תכנית "תכנית התקשוב הלאומית" בבתי ספר ברחבי הארץ, אליה צורפו עד כה כ-1,800 בתי ספר, אשר נועדה להתאים את מערכת החינוך לעידן הדיגיטלי. במסגרתה, החל משרד החינוך להפעיל את תכנית ה- BYODהמבוססת על רכישת אמצעי קצה דיגיטליים (טאבלטים, מחשבים ניידים) שעלותם עומדת על אלפי שקלים, על ידי הורי התלמידים.
בעתירה טוען עו"ד רייכמן כי תכנית ה- BYODונגזרותיה אינן עומדות בדרישות הדין ממספר טעמים עיקריים: ראשית, התכנית אינה עומדת בדרישות הדין באשר היא מבוססת על גביית תשלומים האסורה על פי דין תוך חריגה ברורה מסמכות. כפי שיובהר בהמשך, לסוגיית הפרת הדין ישנה השלכה מהותית על עקרון שוויון ההזדמנויות במערכת החינוך.
שנית, תכנית ה-BYOD מובילה להתפרקות מאחריותה הבסיסית של המדינה לקבוע תכניות לימוד חובה ולהבטיח את האמצעים למימושם. משרד החינוך מטמיע את התכנית בכל מקצועות הלימוד שהינם חובה, בכל שעות הלימודים, ורואה בתכנית זו את תכנית הלימודים לעתיד לבוא. משכך, תכנית זו אינה יכולה להיות מותנית בהסכמת הורים או בוודאי ביכולת הורים או רשויות לממנה. כל תכנית לימודים במערכת החינוך הציבורי צריכה להיעשות על ידי המדינה – זוהי מהותו של החינוך בישראל על פי דין.
"תחת נטילת אחריות ממלכתית על החינוך", נטען בעתירה של ההורים לבג"ץ, "למעשה משלח משרד החינוך הורים זה בזה במאבקים בעד ונגד התכנית, תוך פגיעה עמוקה בסולידריות החברתית ותוך יצירת מעמדות שונים בתוך כיתה אחת, כאשר למעשה מתנהל תהליך חינוכי שונה בין תלמידים שהוריהם יכולים היו ורצו לרכוש להם מכשיר ולהשתתף בתכנית הניסויית לבין כאלו שהורים לא הסכימו שישתתפו בתכנית הניסויית מכל סיבה שהיא".
שלישית, התכנית הינה בלתי סבירה באופן קיצוני, באשר היא מובילה ל"הצמדה מוסדית" של אמצעי קצה לתלמידים, כלומר חיוב של תלמידים להימצא אל מול מסך במשך חלק ניכר משעות היממה, באופן אשר עלול להוביל לנזקים חברתיים, רגשיים, מוחיים, בריאותיים ולימודיים. כל זאת, באופן הפוגע באוטונומיה ההורית לקבוע את אופן חינוכו של ילדיו מחוץ לנעשה בכיתת הלימוד, בכך הלכה למעשה כופה משרד החינוך הגברה משמעותית של השימוש במסכים.
העותרים מדגישים בעתירה לבג"ץ כי אינם מביעים התנגדות מוחלטת לשילוב אמצעים דיגיטליים במערכת החינוך, בהינתן שמדובר בתכניות מוקפדות ומותאמות. התנגדותם מהצמדת אמצעי הקצה הדיגיטליים לתלמידים באופן מוסדי מחוץ לשעות הלימוד עצמן.
רביעית, התכנית פוגעת עמוקות באוטונומיה ההורית לחנך ילדיהם כדרכם מחוץ לשעות הלימודים. התכנית פוגעת בסמכותם של הורים לקבוע כיצד יתנהלו ילדיהם בעידן הדיגיטלי, באשר היא אינה מאפשרת להורים לבחור האם לרכוש לילדם אמצעי קצה טכנולוגיים, ומונעת מההורים את היכולת להגביל באופן ראוי את אופן השימוש באמצעים אלו מבחינת שעות מסך וסוגיות תכניות. בכך פוגע משרד החינוך בחובת ו הורי התלמידים וזכותם לקבוע את החינוך הראוי של ילדם, ככל שהדברים נוגעים לשעות שלאחר שעות הלימודים.
חמישית, התכנית פועלת למעשה לעידוד התקנת רשתות אינטרנט אלחוטיות בבתי ספר, ולהגדלת מספר המכשירים האלחוטיים בבתי הספר, אשר גורמים לחשיפת ילדים צעירים לקרינה. זאת, בניגוד להנחיות משרד החינוך עצמו בכל הנוגע להעדפת רשתות אינטרנט קוויות ולנקיטת וזהירות מונעת בענייני קרינה.
