המערערים, בעלי עסקים למתן שירותי מטבע, סייעו לחוטפים הבדואים לדרוש דמי כופר עבור שחרור החטופים, ותיאמו פגישה בבית העסק לשם קבלת הכסף ולאחר מכן העבירו אותו לחוטפים בסיני. ביהמ"ש דחה את הערעור על הרשעתם ועל עונשי המאסר שנגזרו עליהם וקבע כי אלו נקבעו ברף הבינוני-התחתון של מתחמי הענישה
בית המשפט העליון דחה ערעור שהגישו אב ובנו על גזר דינם והרשעתם בשורה של עבירות הקשורות למעורבותם בגביית דמי כופר ממשפחות של אריתראים שנחטפו על ידי בדואים. נקבע כי על המערערים הוטלו עונשים ברף הבינוני בנטייה לתחתון של מתחמי הענישה, וחלק מהעונשים אף נקבעו לריצוי בחופף, מה שמעיד על כך שבית המשפט המחוזי היה ער לכלל השיקולים הרלוונטיים ואיזן ביניהם כראוי.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
נגד המערערים, בעלי שני עסקים למתן שירותי מטבע, הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות במסגרת ששה אישומים. על כתב האישום, בתקופה הרלוונטית התרחשו בסיני חטיפות של אזרחים סודנים ואריתראים על ידי כנופיות של בדואים. במסגרת חמשת האישומים אשר יוחסו למערערים מתוארים סיפורם של חמישה זרים השוהים בישראל, אשר קיבלו שיחה מהחוטפים שדרשו דמי כופר עבור שחרור קרוב משפחתם. בכל המקרים, קיבלו המערערים הודעת טקסט מהחוטפים, יצרו קשר עם מספר הטלפון שקיבלו, מהצד השני הזדהה מישהו באמצעות קוד זיהוי, תואמה פגישה בבית העסק של המערערים לשם העברת הכסף ולבסוף המערערים העבירו את הכסף לחוטפים בסיני.
בית המשפט המחוזי הרשיע את המערערים, בין היתר, בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הלבנת הון, מרמה, עורמה או תחבולה וסיוע לחטיפה לשם סחיטה, כל אחד לפי מעורבותו בפרשה. המערער 1 נידון לארבע שנות מאסר בפועל ואילו המערער 2 נידון לשש שנות מאסר.
בערעור שהגישו טענו המערערים כי לא ניתן היה להרשיע את המערער 2 בעבירות הסיוע בהיותה עבירת חוץ ובהיעדר אישור מהיועץ המשפטי לממשלה כנדרש בחוק. עוד נטען כי לא ניתן היה להרשיע את המערער 1 בעבירת הקשר, שכן עוד בכתב האישום לא ברור מהו הפשע שאליו מתייחסת העבירה – האם מדובר בחטיפה או שמא בהסתננות של קרבנות החטיפה. לטענת המערערים, זיכויים מעבירות שונות חותר תחת הרשעתם בעבירות האחרות ומשליך ישירות על מידת היסוד הנפשי בעבירות אלו.
לעניין גזר הדין ציינו המערערים נסיבות נוספות לקולה אשר לשיטתם לא ניתן להן משקל מספק, בהן עברם הנקי, הרעה במצבם הכלכלי, הפגיעה במשפחותיהם וכו'.
השופט סלים ג'ובראן דחה את הערעורים וקבע כי עסקינן במעשיו של בורג, כחלקו בתוך מערכת משומנת היטב של מעשי חטיפה לשם גביית דמי כופר. הבורג תיאם פגישות עם בני המשפחה הרלוונטיים בבית העסק שלו ודיווח לחוטפים לאחר קבלת הכסף. כל זאת, ללא תיעוד כלל של העברות הכספים. השופט קבע כי המערער 2 ביצע את עבירת הסיוע במלואה בשטח מדינת ישראל, ודי בכך כדי לענות על הדרישות המנויות בסעיף 7(א) לחוק העונשין. כאשר עבירת הסיוע חוברת לעבירה עיקרית, היסוד העובדתי של העבירה הכוללת, כלומר, של שתי העבירות יחדיו, אינו מצטמצם אך לממדיו של היסוד העובדתי של המבצע העיקרי. הסך הכולל של היסודות העובדתיים המצויים בעשייה העבריינית מהווה את היסוד העובדתי של העבירה המשותפת. משכך, די בקיום היסוד העובדתי של עבירת הסיוע בשטח המדינה על מנת להיכנס בגדרי "עבירת פנים" על פי חוק העונשין.
עוד נקבע כי עבירת הסיוע ועבירת הקשר הן עבירות נפרדות, ואין קיומה של האחת מעידה בהכרח על קיומה של השנייה. מדובר בעבירות שונות בעלות ערך מוגן שונה, המבקשות להוקיע מעשים בעלי מטרות שונות. נקבע כי המערערים קיימו יסודות נפרדים אשר כל אחד מהם מקים עבירה אחרת, ולכן ניתן להרשיע כל אחד מהם בעבירה שונה, אף באותה מסגרת עובדתית.
לעניין גזר הדין נקבע כי בית המשפט המחוזי שקל את כלל השיקולים, בדגש על השיקולים לקולה בעניינם של המערערים. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מפורט היטב, לאורכו הוא מונה את כלל הנסיבות הקשורות ושאינן קשורות בביצוע העבירה באופן מסודר ומנומק. כמו כן, על המערערים הוטלו עונשים ברף הבינוני בנטייה לתחתון של מתחמי הענישה, וחלק מהעונשים אף נקבעו לריצוי בחופף, מה שמעיד על כך שבית המשפט המחוזי היה ער לכלל השיקולים הרלוונטיים ואיזן ביניהם כראוי.
לקריאה נוספת, ראו:
3.5 שנות מאסר לישראלי שהעביר כספי כופר לכנופיות שחטפו סודנים ואריתראים
