ביהמ"ש דחה בקשה לאישור תביעה ייצוגית בטענה להפרת החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים וקבע כי הרשת אינה עונה להגדרת "המחזיק למעשה" שבחוק. זאת, שכן ממילא היא אינה בעלת יכולת השליטה היעילה והמיידית על המתרחש בסניפים ואין בידיה את הכלים למלא אחר הוראות החוק, בהן החובה להציג שלטים והאיסור על הצבת מאפרות
בית המשפט המחוזי דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת "ארומה אספרסו בר", המפעילה רשת בתי קפה ברחבי הארץ המנוהלים על ידי זכיינים ופועלים תחת המותג, בטענה להפרת הוראות החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים. השופטת יעל וילנר קבעה כי בכל הנוגע לסניפים המופעלים על ידי זכיינים, ארומה אינה עונה להגדרת "המחזיק למעשה" שעליו מוטלת החובה לדאוג למילוי הוראות החוק. זאת, שכן היא אינה תופסת החזקה בפועל בסניפים וממילא אינה בעלת יכולת השליטה היעילה והמיידית על המתרחש בהם בכל רגע נתון ואין בידה הכלים למלא אחר הוראות החוק.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בבקשה לאישור התביעה הייצוגית טען המבקש כי כאשר הוא ביקר בסניף הרשת בקרית אתא והתיישב במרפסת, הוא נחשף לעישון של לקוחות אחרים. משפנה אל אחד מהלקוחות, הסב זה את תשומת ליבו של המבקש להיעדר קיומו של שלט האוסר על העישון ועל הימצאותן של מאפרות על השולחנות. עוד הסביר המבקש כי פנה לעובד הסניף וזה השיב כי המרפסת היא פינת עישון. המבקש תאר אירוע דומה בסניף נוסף של בית קפה ואף צרף צילומים מ-19 סניפים אחרים המלמדים לטענתו על כך שארומה אינה מקפידה על מילוי הוראות החוק למניעת עישון בסניפיה השונים.
לאור האמור, טען המבקש כי חשיפתו וחשיפת ציבור הלקוחות לעישון פסיבי גרמה להם לנזק שאינו ממוני, כשאת הנזק הכולל של חברי הקבוצה העריך המבקש בסך של 8.75 מיליון שקל.
בתגובתה לבקשה טענה ארומה להיעדר יריבות בינה לבין המבקש, שכן לדבריה כלל סניפי בתי הקפה של הרשת מוחזקים ומופעלים על ידי זכיינים ולא על ידה ועל כן הוראות החוק למניעת העישון אינן חלות עליה.
השופטת יעל וילנר דחתה את הבקשה וציינה כי הוראות החוק למניעת עישון הטילו על "המחזיק למעשה" של מקום ציבורי חובות שונות על מנת להגשים את מטרות החוק, בהן קביעת שלטים ואיסור הצבת מאפרות. "המחזיק", כאמור בחוק, הוא לאו דווקא בעל הזכויות הקנייניות או החוזיות בנכס אלא כל מי שמחזיק למעשה במקום, אף אם אינו בעל הזכויות.
במקרה זה קבעה השופטת כי מהראיות שהונחו בפני בית המשפט עולה כי ארומה מעניקה זיכיונות להפעלת בתי קפה הפרושים בכל הארץ, ולכן מובן כי בהיות הסניפים מנוהלים ומוחזקים על ידי הזכיינים, ארומה אינה מחזיקה בפועל בסניפים. השופטת הבהירה עוד כי אף אם היה נקבע שארומה היא בעלת הזכויות הקנייניות או החוזיות בסניפים, הדבר לא היה רלוונטי לשאלה מי הוא המחזיק בפועל, שכן ממילא היא אינה בעלת יכולת השליטה היעילה והמיידית על המתרחש בהם בכל רגע נתון, ואין בידיה את הכלים למלא אחר הוראות החוק.
למעלה מן הצורך הוסיפה השופטת כי גם מעיון בהסכמי הזיכיון עולה כי אף אם ארומה היא זו השוכרת את הנכס בו ממוקם הסניף, היא ממחה את זכות השכירות לזכיין והוא זה אשר חייב בכל החובות המוטלות על השוכר. זאת ועוד, ארומה לא הסתפקה בהוראות המעוגנות בהסכם הזיכיון ואף ערכה הסכם נוסף עם הזכיין בו התחייב האחרון לרשום עצמו כמחזיק בנכס אצל הרשויות ונותני השירותים השונים.
השופטת וילנר קבעה עוד כי אף שאין חולק שיש לארומה שליטה מרובה על המתרחש בסניפי בתי הקפה הפועל תחת המותג שבבעלותה, אין בשליטה זו כדי לקבוע שהיא "מחזיקה למעשה" בסניפים במובן החוק למניעת העישון. לשיטתה של השופטת, הטלת אחריות על ארומה במקרה זה אינה רצויה אף מטעמים של שיקולי מדיניות, שכן הדבר עלול לקעקע את מוסד הזכיינות ויחייב את המזכה (ארומה) לדאוג שנציג מטעמה יהיה נוכח כל העת בכל הסניפים הנושאים את שמו אלא שנוכחות זו אינה מתיישבת עם מודל ההפעלה הזכיינית.
לצד זאת, הבהירה השופטת כי אין באמור כדי לקבוע שהוראות החוק למניעת עישון לא הופרו במקרה זה או כי לא נגרם נזק שאינו ממוני ללקוחות.
לקריאה נוספת, ראו:
המחוזי: "להנהלת בית המשפט אין סמכות לאסור עישון בחצרות בית המשפט"
אושרה תביעה ייצוגית נגד רכבת ישראל בגין אי מניעת עישון ברציפים ובתחנות
מנהל בר בנמל ת"א זוכה מעבירה על החוק למניעת עישון – נקט אמצעים סבירים
