חדשות

זכיין של רשת סטימצקי טען כי לא קיבל את כל ההנחות שלהן היה זכאי והדבר פגע ברווחיו. ביהמ"ש קבע כי המבצעים וההזלות שנעשו הם כורח המציאות נוכח הירידה הכללית במכירת ספרים והצורך להתחרות בצומת ספרים: "אף שמכירת ספרים במבצע הקטינה את רווחי הזכיינים בהשוואה לתקופות של פריחה בשוק, היא הצילה אותם כלכלית בתקופת השפל"

בית המשפט המחוזי דחה תביעת זכיין של חברת סטימצקי לקבלת פיצוי בגין אובדן רווחים בטענה כי לא קיבל את סך כל הנחות הזכיין שלהן היה זכאי. השופט יהודה פרגו קבע כי דרך החישוב כפי שנעשה על ידי החברה באופן שוטף לאורך השנים הייתה נכונה ותאמה את הסכמי הזיכיון ואת כללי החישוב והחשבונאות המקובלים, וכי גם אם היתה ירידה ברווחים הרי שזו תואמת את המצב הכלכלי במשק.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובע היה זכיין של חברת סטימצקי לאורך תקופה של כ-28 שנים, בהתאם להסכמי זכיינות שהתייחסו לשתי חנויות בגבעתיים. בתביעה שהגיש טען התובע לביטול ההסכם עמו שלא כדין, בין היתר בכך שלא הוענקה לו הנחת הזכיין בשיעור של 36-38% המופיעה בהסכם, על רוב הספרים שמכר. לטענתו, בפועל, ובשל המבצעים הרבים שערכה החברה, ההנחה על מרבית הספרים היתה בשיעור של 15-30%, דבר שגרם לו לפגיעה כלכלית אנושה. עוד טען התובע לפגיעה ברווחיות עקב השימוש בתווי קנייה כאמצעי תשלום. בשל כל האמור, עתר התובע לקבלת פיצוי על אובדן רווחים, ובכלל זה לקבלת צו למתן חשבונות במטרה לאמוד אובדן זה.

לטענת סטימצקי, היא פעלה בהתאם להוראות הסכם הזכיינות והנספח המצורף אליו. בפרט טענה החברה כי התובע ידע את שיעורן של ההנחות על "ספרים מוזלים או במבצע הוזלה", וזאת עוד טרם מכירת הספרים, שכן מדי חודש או מידע מבצע היו נשלחות לזכיינים הודעות על ספרים אלו ושיעורי ההנחות עליהם. עוד נטען כי הועברו לתובע מדי חודש דוחות מפורטים ובהם כל הנתונים המסבירים את סכום החיוב המגיע לחברה מן התובע, לאחר מתן ההנחות המפורטות בהסכם הזיכיון.

החברה טענה כי אף שבשנים האחרונות שיעורם של המבצעים והספרים המוזלים גדל, נוכח התחרות והמבצעים שקיימו רשתות אחרות, שיעורים של ספרים אלו היה קטן ביחס לספרים האחרים שבחנות הזכיין. לטענתה, היא הקפידה שהרווח הגולמי של הזכיין על הספרים שנמכרו במסגרת זו יעמוד על 15%-30%. באשר לתווי הקניה טענה החברה כי השימוש בהם עולה בקנה אחד עם הסכם הזיכיון ואף פועל לטובת התובע, היות ששיעור הרווח הגולמי שלו בעסקאות אלו עולה ביחס למבצעים אחרים. עוד נטען  כי התובע הוא שגרם להפרת הסכם הזיכיון, באי תשלום חובותיו לה ועל כן ביטול ההסכם נעשה על ידה כדין. מכוח האמור הגישה החברה גם תביעה שכנגד, שבה היא פירטה את כל חובותיו של התובע כלפיה.

השופט יהודה פרגו דחה את התביעה העיקרית וקיבל את התביעה שכנגד, תוך שציין כי ההתחשבנות בין החברה לזכייניה היתה זהה. בפרט צוין כי אחת לחודש מקבל הזכיין דוחות מפורטים על המכירות שבוצעו ונרשמו במערכת הממוחשבת, הכוללים בין היתר את ההנחות שניתנו על ספרים שנמכרו במבצע  או במחיר מוזל, שזהותם ושיעור ההנחות עליהם היו ידועים לזכיין מראש.

השופט דחה את טענתו של התובע כי הוא לא הבין את החשבונות והדוחות שנשלחו אליו, וקבע כי רואה החשבון של התובע, שאליו הועברו הדוחות הנ"ל, הבין אותם היטב שכן על בסיסם הגיש את דוחותיו. עוד נקבע כי המבצעים וההוזלות שנעשו בעבר, ונעשים גם היום, הם כורח המציאות נוכח המצב הכלכלי במשק, הירידה הכללית במכירת ספרים והצורך להתחרות במבצעים שעורכות רשתות שיווק ספרים אחרות, בעיקר "צומת ספרים". ללא עריכת מבצעים אלו, שנועדו להחזיר את הציבור אל הספר הכתוב ואל חנויות הספרים, ספק באם רשתות הספרים והחנויות היו מחזיקות זמן רב.

אשר על כן נקבע כי אף שברור שכל טענותיו של התובע מקורן בירידה בהכנסותיו עקב מבצעי המכירות, התובע המשיך להרוויח, אך פחות ממה שהרוויח קודם לכן. השופט הבהיר כי בתנאי השוק כפי שתוארו, לא יכולים הזכיינים ועימם התובע, לדרוש לשמר את הכנסותיהם כפי שהיו בתנאי שוק משגשג. זה גורלם של עסקים רבים במשק, ולא רק בענף הספרים. עוד נקבע כי התנהלותה של החברה, לרבות אופן חישוב העמלות המגיעות לה מן הזכיינים, תאמה את הסכמי הזכיינות והנספח המצורף אליהם. בפרט נקבע כי החברה העלתה מדי פעם את שיעורי ההנחה שניתנו לזכיינים וספגה בעצמה חלק מן ההפסדים, כדי לא "לגלגל" אותם על הזכיינים ובכך כיבדה את הסכמי הזכיינות.

כן נדחתה טענת התובע בדבר התחייבות החברה למתן הנחה של 38% או אחוז דומה, גם על ספרים שנמכרו במבצע או במחיר מוזל. נקבע כי לא יעלה על הדעת שהחברה אשר תמכור ספרים בהנחה של 50% ותמשיך להעניק לזכיינים הנחה של 15%-30% מהמחיר המלא. השופט הוסיף כי אף שמכירת ספרים במבצע הקטינה את הרווח של הזכיינים בהשוואה לרווח אשר היה להם ממכירות הספרים בתקופות בהן הייתה פריחה בשוק הספרים, היא הצילה אותם כלכלית בתקופה בה דעך שוק זה. אלמלא המבצעים, לא הייתה מכירה רבה של ספרים ורשתות שיווק הספרים וזכייניה היו מתמוטטים כלכלית.

עוד נקבע כי שדרך החישוב וההתחשבנות כפי שנעשתה על ידי החברה באופן שוטף  לאורך השנים, הייתה נכונה ותאמה את הסכמי הזיכיון ואת כללי החישוב והחשבונאות המקובלים והנכונים, וכי החיובים הכספיים אשר נשלחו אל התובע במהלך השנים היו נכונים.

השופט פרגו דחה גם את רכיב התביעה הנוגע לתווי הקנייה שכן תווים אלו הביאו לקוחות אל החנות, שאלמלא התווים אין כל וודאות שהיו נכנסים אל החנות או רוכשים בכלל ספרים. עוד נקבע כי הוכח שהחברה בעקבות תווי הקניה, שאחוז שלהם לא היה גדול ביחס למכירות האחרות, הגדילה את שיעור ההנחה שניתנה לזכיין.

באשר לתביעה שכנגד, נקבע כי חוזה הזכיינות בוטל כידן נוכח אי תשלום חובו של התובע לחברה במשך חמישה חודשים עבור ספרים שנשלחו אליו ושאותם מכר. אי תשלום חוב זה למרות ההתראות החוזרות ונשנות שנשלחו לתובע היו עילה מוצדקת לביטול החוזה ולזכאות לקבל את מלוא החוב בתוספת הצמדה וריבית.

ת"א 46104-12-10