ביה"ד לעבודה דחה את טענת הנתבעת כי ההחלטה שלא לקבל את התובע לעבודה היתה נעוצה בכישוריו הלקויים, נוכח דבריו המפורשים של מנהל המשמרת כי הרבנות אוסרת על העסקתו מחמת דתו. עם זאת, בפסיקת הפיצוי בסך של 30 אלף שקל, נשקלה גם העובדה כי קיימים קשיים אובייקטיביים בהעסקתו של התובע במסעדה כשרה בשל המגבלות ההלכתיות השונות
בית הדין האזורי לעבודה קיבל תביעה שהגיש צעיר ערבי נגד חברה המפעילה את מסעדת "קפה קפה" בנמל ת"א, וחייב אותה לפצותו ב-30 אלף שקל לאחר שהתלמדותו כמלצר הופסקה אחרי יום אחד בשל מוצאו ובשל היותה של המסעדה כשרה למהדרין. השופטת קרן כהן קבעה כי התובע הביא ראשית ראייה לכך שלא התקבל לעבודה מטעמי לאום וכי הנתבעת לא הוכיחה כי ההחלטה הייתה נעוצה בכישוריו הלקויים. מנגד, נשקלה העובדה שאף שאין איסור להעסיק מלצר שאינו יהודי במסעדה כשרה, קיימים קשיים אובייקטיביים בהעסקתו בשל המגבלות ההלכתיות השונות.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לתובע נערך ראיון עבודה שבסיומו סוכם כי הוא יגיע למחרת למשמרת התלמדות. אולם, לקראת סוף המשמרת פנה אליו מנהל המשמרת ושאל אותו למוצאו. לאחר שהתובע השיב כי הוא ערבי, ענה לו מנהל המשמרת כי מדובר במסעדה כשרה למהדרין ולכן על פי הוראות הרבנות הוא אינו יכול להעסיקו בתפקיד מלצר מחמת דתו. עם זאת, הציע מנהל המשמרת לתובע לעבוד במסעדה סמוכה בשם "הסוכה הלבנה", ולאחר ששילם לו עבור עבודתו אף הלך עמו למסעדה זו על מנת לשוחח עם הבעלים ולמצוא לו עבודה שם. התובע התקבל לעבודה במסעדת ה"סוכה הלבנה" אולם לא התייצב לעבודה, כשלטענתו הדבר נבע מכך שמנהל המשמרת לא התכוון בתום לב למצוא לו עבודה, וכן מאחר שהמסעדה הייתה ריקה וכל המלצרים ישבו בחוץ. לאור האמור, עתר התובע לפיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
השופטת קרן כהן קיבלה את התביעה וקבעה כי אין מחלוקת שמנהל המשמרת אמר לתובע שהוא לא יכול לעבוד אצל הנתבעת מכיוון שהרבנות אוסרת על העסקתו מחמת דתו. לדעת השופטת, די באמירה זו על מנת לבסס טענה של אפליה אסורה ולקבוע שהתובע הביא "ראשית ראיה" לכך שלא התקבל לעבודה מחמת לאומיותו או דתו. אי לכך, יש להעביר את הנטל להפריך טענה זו לנתבעת. עוד הוסיפה השופטת כי גם אם לא היה מועבר אליה הנטל הרי שבכל מקרה הנתבעת היא זו שצריכה להוכיח שדברי מנהל המשמרת נאמרו על דעתו בלבד והם אינם משקפים את עמדתה. הנתבעת לא הצליחה להפריך את טענת האפליה – מנהל המשמרת חזר מספר פעמים על כך שהסיבה לאי קבלת התובע לעבוד היא היעדר האפשרות להעסיקו במסעדה כשרה מכיוון שאינו יהודי, וגם מתמליל השיחה המוקלטת עלה כי מנהל המשמרת אינו מחפש תירוץ כדי להפיס את דעתו של התובע או כדי להימנע מלפגוע בו, אלא שהוא באמת אינו מעוניין לקבל את התובע לעבודה מכיוון שהוא אינו יהודי, ולא בשל חוסר מקצועיותו.
השופטת דחתה את טענת הנתבעת כי הסיבה לאי קבלת התובע לעבודה היתה היותו חסר כישורים לעבוד כמלצר, שנטענה באופן כללי וסתמי ולא היתה עקבית. לכלל האמור, הוסיפה השופטת כהן את העובדה שהנתבעת לא העסיקה מלצרים ערבים במסעדה בשנים האחרונות וקיים ספק אם העסיקה אותם בעבר. עובדה זו, נקבע, מחזקת אף היא את גרסת התובע ולפיה הסיבה האמיתית לאי קבלתו לעבודה במלצרות הייתה העובדה שאינו יהודי.
השופטת התייחסה לטענת הנתבעת בנוגע לחוסר תום לבו של התובע ובנוגע להיותו "תובע סדרתי" המגיש תביעות רבות בתחום האפליה, וקבעה כי הקלטת השיחה עם מנהל המשמרת או הגשת תביעות נוספות נגד מעסיקים שונים בגין אפליה אינן יכולות כשלעצמן להצביע על חוסר תום לב מצד התובע, שכן הנתבעת לא הוכיחה כי התנהלותו, מעשיו או מחדליו הובילו לאי קבלתו לעבודה. גם העובדה שהתובע בחר שלא לעבוד במסעדת ה"סוכה הלבנה" אין בה כדי להוביל לקביעה שהוא לא התכוון לעבוד אצל הנתבעת או להצביע על חוסר תום ליבו, שכן התובע סיפק הסבר למעשיו – המסעדה הייתה ריקה והוא אינו אוהב דגים. מלבד זאת, ספק אם קיימת חובה מצד התובע לעבוד במסעדה אחרת אם הוא אינו מעוניין בכך. אי לכך, משהנתבעת החליטה שלא להעסיק את התובע במסעדה מכיוון שאינו יהודי אין לה להלין אלא על עצמה.
בפסיקת הסעד הראוי, ציינה השופטת כי יש להביא בחשבון שיקולים עונשיים הרתעתיים על מנת להגשים את תכלית החוק להביא למיגור האפליה על רקע לאום או דת וכן שיקולים הנוגעים לפגיעה שחווה התובע על רקע נסיבותיה של האפליה. מנגד, נשקלה העובדה שאף שאין איסור להעסיק מלצר שאינו יהודי במסעדה כשרה קיימים קשיים אובייקטיביים בהעסקתו בשל המגבלות ההלכתיות השונות – כמו למשל איסור פתיחת בקבוק יין ואיסור הדלקת אש לבישול. עוד הובאה בחשבון העובדה שהנתבעת מצאה לתובע עבודה חלופית במסעדה סמוכה על מנת שלא יוותר ללא פרנסה, דבר שאינו שכיח במקרים של פיטורים על רקע אפליה אסורה ומחזק אף הוא את המסקנה שהתובע הופלה עקב הקשיים האובייקטיביים הכרוכים בהעסקת עובד שאינו יהודי במסעדה כשרה למהדרין.
סע"ש 28707-10-13
