חדשות

השופט חאלד קבע כי הבנק התרשל בפיקוח ודחה את טענת הבנק לאשם תורם מצד התובעים שעקבו באופן שוטף אחר הפעילות בחשבונותיהם: "מקום בו לקוח מאבד את אמונו בבנק, לאחר גילוי מעילה בכספו על ידי פקיד, שלוח, יד ארוכה מטעמו של הבנק, לא מצופה ממנו ליטול את המושכות ולהגיב טוב יותר מהבנק"

בית המשפט המחוזי פסק פיצוי לחברה ובעליה בעקבות הפסדים שונים שנגרמו להם עקב פעולותיו של יועץ השקעות בבנק הבינלאומי הראשון, אשר הורשע במספר עבירות צווארון לבן. השופט חאלד כבוב קבע כי חרף חריגותיו של היועץ ואופיים של חשבונות התובעים, הבנק התרשל בפיקוח ועל כן מוטלת עליו החובה לפצות את לקוחותיו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובעים, חברה פרטית בתחום הרכב ובעליה, הגישו תביעה בגין הנזק שנגרם להם בשתי תקופות – האחת, מעת שפתחו את חשבונותיהם בבנק ועד מעצרו של יועץ ההשקעות, והשניה – מתקופת מעצרו ועד לסגירת פוזיציות ההשקעה שלהם. התובעים טענו כי בתקופה הראשונה נעשה בחשבונותיהם מספר רב של פעולות אסורות, הגבוה ממספר הפעולות שבהן הורשע היועץ במסגרת ההליך הפלילי. בתקופה השנייה, טענו התובעים, נשארו פוזיציות ההשקעה שלהם פתוחות מקום בו הבנק היה צריך לסגור אותן.

לטענת התובעים, יועץ ההשקעות הורשע בהליך פלילי בביצוע ארבע פעולות אסורות בחשבונותיהם, אשר לגביהן אין מחלוקת כי מגיע לתובעים פיצוי. כמו כן, לטענת התובעים, מעבר לאותן ארבע פעולות ישנן פעולות רבות נוספות אשר גרמו להם נזק. לטענתם, יש להחיל בענייננו את הכלל לפיו "הדבר מעיד על עצמו" ולהעביר את נטל ההוכחה לבנק להוכיח אחרת. התובעים סברו כי היעדר הפיקוח והבקרה מטעם הבנק הם שאפשרו את פעולותיו הפסולות של היועץ במשך חודשים רבים.

הבנק טען מנגד כי הנטל להורות על ביצוע פעולה כזו או אחרת, לרבות סגירת פוזיציה, מוטל על התובעים ועליהם בלבד, ואילו הימנעותם מלהודיע לבנק כי הם מתנערים מפעולות מסוימות מטילה עליהם אשם תורם בשיעור של 100%. כמו כן, מוטלת עליהם החובה להקטין את הנזק. לטענת הנתבעת, התובעים עקבו באופן שוטף אחר הפעילות בחשבונותיהם והיו צריכים  להודיע מיד כי פעילות מסוימת אינה מקובלת עליהם.

השופט חאלד כבוב קבע כי בנסיבות המקרה, לא ניתן להחיל את כלל "הדבר מדבר בעד עצמו", וכי טענה בדבר היפוך נטל הראיה אינה יכולה להישמע סתם כך ולא ניתן לטעון טענה בעלמא לפיה ישנן עסקאות פסולות נוספות, מעבר לאותן ארבע עסקאות, אשר גרמו להם נזק.

עוד נקבע כי הבנק הוכיח באופן פוזיטיבי כי הבדיקה שביצע המומחה מטעמו שללה במפורשת את אפשרות קיומם של מקרים נוספים כפי שטוענים התובעים; מסמכי הבנק וחשבונות התובעים היו פתוחים וגלויים בפני התובעים עצמם והייתה להם היכולת לדעת להעריך את הנזק אשר נגרם להם בצורה ראויה.

עם זאת, לעניין התקופה הראשונה, נקבע כי אין מקום לפטור את הבנק מאחריות למעשיו של היועץ, גם אם אלו נעשו שלא בידיעת הבנק ובניגוד להנחיותיו. השופט ציין כי מתן אמון מצד הלקוח בעובד בכיר בתפקיד יועץ השקעות מחייב את הבנק להבין היטב שכנגד אמון רב שכזה יש צורך במערך בקרה ופיקוח קפדניים ותמידיים אחר פעולותיו של יועץ ההשקעות ובמעקב תדיר ויומיומי. במקרה זה, חרף חריגותיו של היועץ ואופיים בחשבונות התובעים, הבנק התרשל בפיקוח ועל כן מוטלת עליו החובה לפצות את התובעים.

לעניין התקופה השנייה נקבע כי הבנק התעלם ביודעין מהתנאים שהוא עצמו קבע, ומשנהג כך, אל לו לבוא בטיעון מתגונן לפיו התובעים כי הם שהתרשלו שעה שנמנעו מלנקוט עמדה או צעד כלשהו. מקום בו לקוח מאבד את אמונו בבנק, לאחר גילוי מעילה בכספו על ידי פקיד, שלוח, יד ארוכה מטעמו של הבנק, לא מצופה ממנו ליטול את המושכות ולהגיב טוב יותר מהבנק. השופט כבוב הוסיף כי בתקופה השנייה אחריות הבנק גבוהה מאחריות התובעים, וזאת בשים לב ליחסי הכוחות הבלתי שוויוניים וחובות האמון של הבנק כלפי הלקוח, כמו גם חובתו של הבנק לפעול להשאת רווחיו של הלקוח. משכך, על אף שהתובעים פעלו אף הם במידה מסוימת באופן לא ראוי, שורת הדין מצדיקה כי הבנק ישלם לתובעים את הסכום שהיה מושקע בחשבונם בהתאם להסכם האחרון ביניהם עת מעצרו של היועץ, ואשר שוויו יחושב בהתאם לתשואה בנייר הערך מיום הפתיחה ועד יום מעצרו.

בגין התקופה הראשונה יישאו הבנק והיועץ ביחד ולחוד בסכום של 26 אלף שקל ובגין התקופה השנייה יישא הבנק בלבד בתשלום סך של 189 אלף שקל.

ת"א 22636-06-13