חדשות

ביהמ"ש העליון דחה את  ערעוריהם של צבי רבין וגיא פן על הרשעתם בעשרות עבירות של שימוש במידע פנים וכן על גובה הקנסות שנגזרו אליהם. עם זאת, עונשי המאסר שנגזרו עליהם הופחתו באופן מתון בשל הצורך בהדרגתיות בהחמרה הנדרשת בענישה על עבירות אלה

בית המשפט העליון קיבל חלקית את ערעורם של צבי רבין, מנכ"ל חברה למתן שירותי תקשורת ויחסי ציבור ומקורבו גיא פן, שהורשעו בעשרות עבירות של שימוש במידע פנים לאחר שנמצא כי במספר הזדמנויות רכש המנכ"ל נירות ערך של חברות ציבוריות שנמנו עם לקוחותיו על סמך מידע שהגיע אליו מתוקף תפקידו כ"איש פנים", אותו מסר למקורבו שאף הוא עשה בו שימוש בהיקף חסר תקדים. השופטים חנן מלצר, יצחק עמית ונעם סולברג קבעו כי יש להותיר על כנה את הרשעתו של המנכ"ל ב-48 עבירות, אך מנגד יש להפחית בעונשם של השניים נוכח הצורך בהדרגה בענישה, בשים לב שבמועד שבו נעברו העבירות טרם אמר בית המשפט העליון את דברו בנוגע לעבירות דנן. המנכ"ל ירצה עונש של 22 חודשי מאסר ואילו חברו ירצה 12 חודשים. כמו כן, ישלמו השניים קנסות בסכומים מצטברים של כ-2 מיליון שקל.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

רבין ופן הורשעו בבית המשפט המחוזי בכתב אישום שייחס להם עבירות של שימוש במידע פנים. במועד הרלוונטי לכתב האישום, היה רבין המייסד והמנכ"ל של חברה פרטית שעסקה במתן שירותי תקשורת, יחסי ציבור, קשרי משקיעים וטיפול במשברים לחברות בישראל ומחוצה לה. במסגרת תפקידו, עמד בקשר מתמיד עם החברות שנמנו עם לקוחות החברה, נהג להיפגש עם מנהליהן והיה מעורה בהתפתחויות ובמהלכים עסקיים מהותיים שהתרחשו בהן ובמשאים ומתנים שונים שנוהלו על ידן. גיא פן היה בתקופה הרלוונטית בעל משרד עורכי דין וחברו הקרוב של רבין.

על פי הנטען בכתב האישום, במספר רב של פעמים עשה רבין שימוש במידע פנים שהשיג תוך כדי עבודתו עבור לקוחות החברה, בכך שביצע עסקאות בניירות ערך בחשבונה של בת זוגו כאשר מידע הפנים מצוי בידו. עוד נטען, כי במספר רב של פעמים מסר רבין לפן את המידע האמור, כאשר ידע או היה לו יסוד סביר להניח כי יעשה בו שימוש. ואכן, בכתב האישום נטען כי עו"ד פן עשה שימוש במידע הפנים שהגיע לידיו ביודעו כי רבין הוא "איש פנים" בחברות הרלוונטיות. זאת, הן בדרך של ביצוע עסקאות בניירות הערך של לקוחות החברה בחשבונו והן בדרך של מסירת מידע הפנים לאחרים, כאשר ידע או היה יסוד סביר להניח כי יעשו בו שימוש לצורך ביצוע עסקאות.

בהכרעת הדין נקבע כי רבין, שהיה "איש פנים" בחברות, עשה שימוש יוצא דופן וחסר תקדים במידע הפנים של החברות ששמו בו את מבטחן, וניצל באופן בוטה, שיטתי ומתמשך את המידע שהועבר לידיו רגע לפני פרסומו לציבור, על מנת להעשיר את כיסו ואת כיסם של חבריו על גבם וחשבונם של משקיעים אחרים. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי מעשיו של רבין מהווים דוגמא קיצונית להתנהגות פלילית הפוגעת באופן קשה בהגינות המסחר בניירות ערך, ועלולה להשחית את אמון הציבור בשוק ההון, המושתת על זרימה בלתי פוסקת, מידית ושוויונית של מידע אל ציבור המשקיעים. בכל הנוגע לפן, ציין בית המשפט כי לאחר צירופן של הראיות הנסיבתיות הרבות שעמדו נגדו, הראיות שקשרו בינו לבין רבין והיעדר שיתוף הפעולה מצדו עם רשויות החקירה, מתגבשת תשתית ראייתית מוצקה ומבוססת המצביעה על אשמתו. לאור האמור, הורשע רבין ב- 48 עבירות של שימוש במידע פנים על ידי איש פנים ואילו פן הורשע בביצוע 136 עבירות של שימוש במידע פנים. בגזר הדין נידונו השניים לעונשי מאסר וקנסות בסכומים מצטברים של כ-2 מיליון שקל.

מבחן התוחלת

בדעת רוב קבעו השופטים כי יש להותיר את הרשעתו של רבין על כנה וכן להפחית בעונשם של שני המערערים. השופט מלצר, שכתב את פסק הדין העיקרי, ציין כי תכליתן של העבירות הנוגעות לעשיית שימוש במידע פנים היא מניעת ניצול של יתרון בלתי הוגן שנוצר לאלה שבידם מידע על אודות החברה הציבורית, אשר איננו ידוע ליתר ציבור המשקיעים.

השופטים נחלקו בשאלה האם הוכח ברמה מספקת שרבין החזיק במידע פנים בכל התקופות שבהן דן כתב האישום. המחלוקת המשפטית הייתה ביחס לאופן שבו יש לבחון את "פנימיותו" של המידע הנוגע לאירועים עתידיים פוטנציאלים בחיי חברות. לדברי השופט מלצר, בתי המשפט המחוזיים סברו כי יש לייבא את מבחן התוחלת הנהוג בפסיקה האמריקאית, המביא בחשבון הן את סיכוייו של האירוע הפוטנציאלי להתרחש והן את מידת השפעתו הצפויה על החברה. יחד עם זאת, בבואם ליישם את המבחן האמור על הליכי משא ומתן לקראת גיבושה של עסקה עתידית פוטנציאלית – הושם הדגש על השלב בהתקדמות ההליכים, תוך בחינה אם הצדדים הגיעו "לנקודה הקריטית", וזאת בדומה דווקא למבחן אחר שנקרא "מבחן ההסכמה העקרונית". לדעת מלצר, יש לאמץ את מבחן התוחלת בכפוף להסתייגות מפני שימוש בו כמבחן מתמטי-טכני גרידא, כך שבעת בחינה אם מידע בדבר אירוע עתידי פוטנציאלי ייתפס כ"מידע פנים", תיבחן הסבירות להתממשותו של האירוע וכן מידת ההשפעה שעשויה להיות לו על החברה. ככל שהאירוע הפוטנציאלי משמעותי יותר מבחינת החברה, כך ניתן יהיה להסתפק בהסתברות נמוכה יותר להתממשותו ולהיפך. בהתבסס על כך, סבר השופט מלצר כי יש להתערב בהכרעת דינו של בית המשפט קמא ולבטל את הרשעתו של המנכ"ל בשלוש מהעבירות שבהן הורשע. יחד עם זאת, הוא לא ראה להתערב בקביעה לפיה החזיק "מידע פנים" ביתר התקופות וכן לא שוכנע כי קמה לו אחת מבין ההגנות המוגדרות בחוק. כמו כן, לא מצא השופט מלצר להתערב בהרשעתו הנוגעת להעברתו של מידע הפנים שהיה ברשותו למקורבו.

מנגד, סברו השופטים עמית וסולברג כי היה מקום להותיר על כנה את הרשעתו של רבין בכל 48 העבירות, שכן המסקנה שגם במועדים הללו רכש את ניירות הערך תוך שימוש ב"מידע פנים" הייתה מעוגנת בראיות באופן המניח את הדעת. במחלוקת המשפטית שהתעוררה, התנגד השופט עמית לשימוש במבחן התוחלת וסבר כי לצורך בחינת "פנימיות" המידע אין להביא בחשבון את ההסתברות להתרחשותו של האירוע הפוטנציאלי מושא המידע, שכן די לעיתים אפילו בגישוש או בתחילה של מגעים בין החברה לבין הצד השני הרלוונטי לאירוע כדי להשפיע באופן מיידי על שווי ניירות הערך של החברה. לכך, השיב השופט מלצר כי לשיטתו אין באמור כדי להצדיק התעלמות רבתי מהסיכויים לקרות האירוע מושא המידע, נוכח הדרישה שבסעיף 52א לחוק הקובעת שמידע יחשב כ"מידע פנים" אם מדובר באינפורמציה על החברה שאיננה ידועה לציבור ואשר אילו נודעה היה בה כדי לגרום לשינוי משמעותי במחיר נייר הערך של החברה.

פרשה ראשונה בהיקפה

אשר לגזר הדין, הוחלט בדעת רוב של השופטים עמית ומלצר להפחית במקצת מעונשי המאסר שהושתו על המערערים, בנימוק שהעבירות בוצעו לפני שיצאה האזהרה מפיו של בית המשפט העליון במסגרת פסק הדין בעניינו של אפרים קדץ, אף שהמחוקק אמנם אפשר באותה עת הטלה של עונש מאסר בפועל בעקבות הרשעה לפי סעיף 52ג לחוק. עם זאת, סבר השופט מלצר כי עדיין יש להשית על המנכ"ל במקרה דנן עונש גבוה באופן ניכר מזה שהושת על קדץ, מאחר שהנסיבות כאן חמורות בהרבה מאלה שהובררו בעניינו של קדץ. הוזכר, כי במקרה דנן דובר בשימוש במידע פנים הנוגע למספר חברות ומתייחס למספר אירועים בחייהן של אותן החברות, כאשר אירועים אלה נפרסו על פני כשנה. כמו כן, היקף הרכישות שבוצעו על ידי המנכ"ל והרווח שהופק מהן עולים באופן ניכר על אלה שנדונו בעניינו של קדץ, ובשונה מקדץ המנכ"ל אף העביר אינפורמציה אסורה לחברו, שהובילה את האחרון לבצע רכישות בהיקפים משמעותיים עוד יותר. משכך, מעשיו של המנכ"ל הובילו לפגיעה משמעותית יותר באינטרס הציבורי, הן בהיבט הכלכלי והן בהיבט של אמון הציבור ב"ניטרליות" של השוק ובבעלי התפקידים הפועלים במסגרתו. לאור האמור, נקבע כי המנכ"ל ירצה 22 חודשי מאסר במקום 30, ואילו חברו ירצה 12 חודשי מאסר. יתר רכיבי העונש נותרו על כנם.

השופט סולברג, לעומת זאת, סבר כי אין מקום להקלה בעונש שכן מדובר בפרשה ראשונה בהיקפה של שימוש במידע פנים שבאה לפתחו של בית המשפט. לדבריו, המנכ"ל מעל באמוּנן של לקוחותיו ששׂמו בו את מבטחן והפקידו אצלו את סודותיהן העסקיים, פגע בציבור המשקיעים, השתמש במידע פנים שהגיע לידיעתו במסגרת תפקידו כדי לגרוף כספים לכיסו, ואת המידע העביר גם לחברו על מנת שיעשה כּמוֹתו. עוד סבר סולברג כי השניים לא היו זקוקים לפרשת קדץ כדי להיות מוזהרים מפני הצפוי לעוברי עבירה של שימוש במידע פנים, היות שפגיעתה הרעה של העבירה היא ידועה וגם הפגם המוסרי שבה – ניכר.

ע"פ  3164/14

לקריאה נוספת, ראו:

גזר דין חמור: מאסר בפועל לעורך דין ואיש יחסי ציבור שהורשעו בשימוש במידע פנים

היחצ"ן צבי רבין ועו"ד גיא פן הורשעו בשימוש במידע פנים במיליוני ש'