הורה המסית את הילדים נגד ההורה האחר מפר למעשה את הסכם הגירושין וגורם נזק ההולך ומחמיר לילדים. בתי המשפט לרוב נמנעים מלהפעיל את הסנקציות הקבועות בחוק, אך ישנם גם שופטים הנוקטים יד קשה נגד המסיתים – כגון במחיקת חוב המזונות
הגשתם תביעה למשמורת או הסדרי ראייה, ניתן פסק דין או הגעתם להסכמה במסגרת הליך גירושין או כל הליך אחר לגבי חלוקת זמני ההורות לגבי הילדים שלכם – ואז מה?
לעיתים, בחלוף הזמן וכאשר מתרחקים מרגע הפרידה/גירושין אנשים משתנים, כל מיני רגשות/תסכולים עולים אצל אחד הצדדים הקשורים בקשר ישיר למאורע הפרידה – רגשות של אכזבה, כישלון, עצבות ועוד.
אם לא מצליחים לזהות את אותו רגש, או לא מצליחים לנטרל אותו כאשר מתנהלים מול הילדים המשותפים, כאן נכנסת ההסתה או בלשון אחר "ניכור הורי".
כאשר מתרחשת ההסתה, הצד השני נשאר חסר אונים. הוא או היא רואים כיצד הילדים שלהם, אשר רק לפני מספר שבועות או חודשים היו עמם בקשר הדוק וחם – שותפים לחוויות, מתראים בכל יום ויום – אותם ילדים מתרחקים מהם, אינם רוצים לשוחח ואינם רוצים להיפגש.
קשה מאוד לזהות הסתה כי לרוב אותם ילדים לא "ילשינו" על אותו הורה אשר מסית אותם נגד ההורה השני. הם ישמרו אמונים, ינסו לא לקחת צד כי הרי הם אוהבים גם את אבא וגם את אמא. הם לא יכולים לקחת צד אבל הם לאט לאט מתרחקים מההורה המוסת, לרוב מדובר בהורה אשר אינו ההורה המשמורן או ההורה אשר הילדים נמצאים אצלו בהסדרי ביקור.
ובכל זאת, מה ניתן לעשות? היום, בתי המשפט לרוב נעדרים כלים של ממש על מנת להתמודד עם הסתות או ניכור הורי. אם הצד אשר נגדו מסיתים את הילדים מגיש בקשה לבית המשפט, לרוב ההליכים לוקחים הרבה זמן ובסוף ההחלטות אינן חד משמעיות עם סנקציות בצדן.
לדוגמה, צד המפר את הסכם הגירושין ומסית נגד ההורה האחר –במה הוא מפר את ההסכם? ברוב הסכמי הגירושין נכתב כי על הצדדים לכבד איש את רעהו ולא להסית את ילדי הצדדים. באם ההורה בכל זאת מסית, מדובר בהפרה של הסכם הגירושין וכפועל יוצא מכך ניתן להגיש בקשה על הפרת הסכם או בקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט.
לרוב, בתי המשפט לא מפעילים את הסנקציות הקבועות בחוק אם ישנה הפרה בוטה שכזו. אותו הורה אשר ממשיך לראות כיצד ילדיו מתרחקים ממנו נשאר עומד בפני שוקת שבורה.
ולפעמים, ישנו שופט או ערכאה אשר "עומדת על רגליה האחוריות" וכן פועלת נגד אותם הורים מסיתים.
רק לפני זמן מה יצא פסק דין שבו בוטל חוב מזונות של אב וזאת בעקבות הסתת הילדים מצד האם (תמ"ש 29511-09-13). מדובר היה בזוג אשר ניהל הליכים בבית הדין הרבני ובבית משפט לענייני משפחה. בסופו של דבר, נחתם הסכם גירושין. האם החליטה להגר עם ילדיה לחו"ל, והאב לא שילם מזונות במשך מספר שנים. לאחר חזרת האם לארץ, היא פתחה נגד האב תיק בהוצאה לפועל.
בהליך המשפטי התברר כי האם חיבלה ממש בקשר של הילדים מול האב בעת שהיו בחו"ל, לא נתנה לילדים לשוחח עם האב בטלפון והסיתה אותם נגדו באופן קשה.
כב' השופט נפתלי שילה קיבל את חוות הדעת של העובדת הסוציאלית כי האווירה בבית האם היא שלילית כלפי האב, הילדים מאוד מושפעים מהאם ונמצאים בקונפליקט נאמנות קשה.
עוד מסר השופט כי גם האב נהג בהתנהגות של "אשם תורם" לעניין הקשר מול ילדיו.
בסופו של יום, השופט ביטל את החוב מול הילדה אשר הפכה להיות בגירה (ועדין עמדה על כך שאינה רוצה בקשר מול האב) אך השאיר את החוב כלפי הבן הצעיר על כנו.
לסיכום: יש כעת על שולחננו מקרה שבו האב לא קיבל את הפרידה מאשתו ברוח טובה וגרם להסתה פרועה של הבן הבכור נגדה, דבר אשר הוביל לסיטואציה אשר הבן הבכור מתגורר עם האב והבן הצעיר עם האם. אמנם עדין לא ניתן פסק דין וגם לא החלטה זמנית בדבר משמורת אך אין ספק כי בכל יום אשר חולף, הנזק הולך ומחמיר. ימים יגידו מה בית המשפט יחליט לגבי סיטואציה זו.
מקרים מהסוג הזה קורים חדשות לבקרים והחכמה, למעשה, מצד שני ההורים בעת הליך הגירושין ובסיומו, היא לדעת לשים בצד את אשר הם מרגישים כלפי ההורה השני ולפעול אך ורק למען טובת הילדים – טובתם היא בקשר טוב ואיכותי עם שני ההורים.
עו"ד שירי זיידמן היא בעלת משרד עורכי הדין בתחום דיני משפחה, פלילי ונפגעי עבירה
