עורך הדין טען כי בעלי הסטודיו עשו שימוש בלתי סביר בשטח הציבורי השייך לכלל הדיירים בבניין המשרדים, בין היתר בהצבת ספסלים במסדרונות ושימוש במרחב המוגן הקומתי לצורך חדר הלבשה. ביהמ"ש חייב את בעלי הסטודיו להציב שומר ולהפעיל חדר המתנה בשעת העומס וקבע כי פעולותיו של עורך הדין לסילוקם של התלמידים מהמסדרון לא היו הטרדה מאיימת
בית משפט השלום בפתח תקווה פסק פיצוי בסך של 21,680 שקל לבעל משרד עורכי דין שמשרדו שוכן באותה קומה עם סטודיו למחול, בגין הנזקים השונים שנגרמו לו בשל הרעש מהסטודיו. כמו כן, נקבע כי על בעלי הסטודיו לפתוח בימים ובשעות העומס חדר המתנה ולהציב שומר או משגיח שישהה באזור המסדרון ויוודא כי התלמידים וההורים אינם מתקבצים במסדרון, אלא ממתינים בנחת בחדר ההמתנה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
עניינן של התביעה והתביעה שכנגד ב"סכסוך שכנים" שפרץ בין התובעים, המפעילים סטודיו למחול, לבין הנתבע שהוא עורך דין ובעל משרד המצוי בקומה הראשונה בבניין משרדים. בעלת הסטודיו טענה בין היתר כי עורך הדין החל במסע הכפשות, הצקות והטרדות כלפי באי הסטודיו בכלל וכלפיה בפרט, וכן כי הוא התלונן תלונות סרק על רעש שנגרם מהתקהלויות באי הסטודיו, צילם את תלמידיו, הפחיד את הילדים שהגיעו בצעקותיו הרמות ומנע מבאי הסטודיו פיזית את הכניסה אליו. בעלת הסטודיו עתרה לקבלת צו מניעה, מכוח החוק למניעת הטרדה מאיימת, שיאסור על עורך הדין להתקרב לסטודיו ולבוא במגע כלשהו עם הבעלים ועם התלמידים או לצלמם.
עורך הדין טען כי סמוך לתחילת פעילות הסטודיו, החלו הבעלים לעשות שימוש ייחודי, פרטי ועסקי בשטח הציבורי השייך לכלל הדיירים. שימוש זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בהצבת כסאות וספסלי ישיבה במסדרונות, שימוש במרחב המוגן הקומתי (ממ"ק) לצורך מכירת ציוד לתלמידי הסטודיו ושימוש במסדרון הקומה ובממ"ק לצורך חדר הלבשה, חדר משחקים וחדר חזרות. עוד נטען כי בעת ההמתנה בסטודיו נוהגים גם אחיהם של התלמידים לשחק בינם לבין עצמם והכל נעשה ברעש רב, תוך ריצה במסדרונות וטריקת דלתות. עורך הדין טען כי פעולות אלה הסבו לו סבל רב והוא נאלץ להפסיק את עבודתו, לצאת אל המסדרונות ולבקש מבאי הסטודיו להיות בשקט. לטענתו, מעשיהם של הבעלים עולים כדי הפרת חובת הזהירות ורשלנות, יצירת מטרד והסגת גבול במקרקעין, והוא עתר לקבלת צו מניעה קבע נגד פעילות הסטודיו וכן סעד כספי בסך של 605 אלף שקל בגין הפגיעה בשמו הטוב והנזק שנגרם לעסקיו.
השופט אורן שגב קבע כי יש להעדיף את גרסתו של עורך הדין לדברים, תוך שציין כי השימוש שעושים בעלי הסטודיו בשטח המשותף לא נעשה בצורה נאותה ומתקבלת על הדעת, כפי שעלה מעדותם של בעלי עסקים נוספים בבניין, שטענו כי המסדרונות נוצר אי סדר וחוסר שקט הפוגעים באיכות עבודתם. חיזוק לטענותיהם של בעלי העסקים בבניין מצא השופט בתמונות שצירף עורך הדין לתצהירו, שבהן נראים ילדים רצים במסדרונות, ישיבה של הורים וילדים במסדרונות וליד המעליות וסרטון "חניה" של עגלות במסדרון.
השופט שגב קבע כי כפועל יוצא מהפעלת הסטודיו במתכונתו הנוכחית, נעשה שימוש על ידי לקוחות הסטודיו ובני משפחתם בשטח המשותף בקומה הראשונה בבניין המשרדים, שימוש שאינו בגדר שימוש סביר כאמור בסעיף 31 בחוק המקרקעין. עוד נקבע כי פעילות הסטודיו אשר מתבטאת בשהייה ובשימוש של תלמידי הסטודיו ובני משפחותיהם במתקנים המשותפים של הקומה הראשונה תוך יצירת רעש, המולה וצפיפות, עולה כדי עוולת מטרד ליחיד כאמור בסעיף 44 לפקודת הנזיקין.
השופט הוסיף כי הצבת שומר במקום היא הסעד המידתי באשר לפעילות הסטודיו המתקיימת בשעות אחר הצהריים ומתאפיינת בחריגה בלתי סבירה מהשימוש המקובל בבניין המשרדים. בשעות אלה, קבע השופט, על הבעלים לפתוח את חדר ההמתנה ולהציב שומר/משגיח שישהה באזור המסדרון ויוודא כי התלמידים וההורים ממתינים בו בנחת ואינם מתקבצים במסדרון.
השופט קבע עוד כי פעולותיו של עורך הדין ל"סילוקם" של התלמידים ממסדרונות הקומה הראשונה ומהממ"ק אינן עולות כדי הטרדה מאיימת, וכי אלו נעשו על רקע מערכת היחסים העכורה בין הצדדים ולנוכח תחושת חוסר האונים, התסכול ואי הנוחות שהסב לו רעש תלמידי הסטודיו והוריהם. בעקבות המטרד, נפגעה שלוות עבודתו וממילא ניזוקה באופן מסוים גם עבודתו השוטפת. בנסיבות אלה, קבע השופט, יש לחייב את התובעים לפצות את עורך הדין בסך של 20 אלף שקך בגין נזקיו הממוניים, זאת על דרך האומדנא. עוד נקבע כי יש לייחס 30% מהפגיעה בדמי השכירות למשרד שהשכיר בקומה בסך של 1,680 שקל.
ת"א 21350-06-10
