חדשות

הנאשמת רצחה את ילדיה באמצעות סכין המשמש לשחיטת כבשים, לאחר שקול דמיוני אמר לה לעשות כן על מנת להצילם מגורל אכזר של אונס והתעללות. בדעת רוב קבע ביהמ"ש כי הנאשמת הייתה כפסע מאי שפיות הדעת השוללת את האחריות הפלילית, בעוד שופט המיעוט סבר כי ראוי היה להטיל עליה 15 שנות מאסר, בין היתר כדי להגן על בתה הקטנה, שניצלה בנס מניסיונה של אמה לרצוח גם אותה

בית המשפט המחוזי גזר 12 שנות מאסר על אם שהורשעה ברצח אכזרי של שלושה מארבעת ילדיה ובפציעה של בת נוספת שניצלה בנס. את המעשים ביצעה הנאשמת לאחר שקול דמיוני אמר לה לעשות כן על מנת להצילם מגורל אכזר של אונס והתעללות. השופטים חנה סלוטקי ואריאל חזק קבעו כי בשים לב לנסיבות החריגות של המקרה שעניינן מחד הפגיעה האנושה בערך קדושת החיים ומאידך בעובדה שהנאשמת הייתה כפסע מסייג אי שפיות הדעת – יש לגזור עליה עונש מופחת. מנגד, סבר שופט המיעוט מרדכי לוי כי היה מקום להשית על הנאשמת 15 שנות מאסר.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בשלוש עבירות רצח, עבירת ניסיון לרצח ועבירה של פציעה בנסיבות מחמירות. על פי עובדות כתב האישום, באחד הלילות של חודש ספטמבר 2012 דמיינה הנאשמת קול שגרם לה לחשוב כי היא חייבת לרצוח את ארבעת ילדיה וזאת על מנת להצילם מגורל אכזר של אונס והתעללות קשה. בעקבות האמור גמלה בלבה של הנאשמת ההחלטה לבצע את מעשי הרצח. בבוקר שלמחרת, לאחר שבעלה יצא לעבודה והנאשמת נשארה לבד בביתה עם ארבעת ילדיה שישנו במיטותיהם, ניגשה זו למטבח והוציאה מהמגירה סכין בעל להב מרובע גדול המשמש לשחיטת כבשים. בשלב זה, ניגשה הנאשמת אל מיטות ילדיה והכתה בהם באמצעות הגרזן פעם אחר פעם. בשלב כלשהו התעוררה בתה התינוקת של הנאשמת משנתה וזו חנקה אותה בחוזקה ולאחר מכן זרקה אותה הצידה וניגשה לבית סבה הנמצא בסמוך, נכנסה לחדר האמבטיה וניסתה לתלות את עצמה. לאחר שהדבר לא עלה בידה, שבה הנאשמת לביתה, בדקה כי שלושה מילדיה מתים וניסתה שוב לשים קץ לחייה. בהמשך, הלכה הנאשמת לבית הסמוך וביקשה מגיסה שייתן לה להשתמש בטלפון, אולם כשזה הבחין בסימני דם על ידיה הזעיק את יתר בני המשפחה שקראו לכוחות ההצלה.

בית המשפט התייחס לעדותה של פסיכיאטרית מומחית מבית החולים שבו היתה הנאשמת מאושפזת וקבע כי זו לא יכלה לשלול את טענת הסנגורית לפיה מידת השליטה של הנאשמת במעשיה ביתה אפסית. עוד צוין כי גם המאשימה הסכימה בטיעוניה כי הנאשמת היתה רחוקה כפסע ממצב שבו אין אחריות פלילית מחמת מחלת נפש וכי מצבה הנפשי היה קרוב עד מאוד לסייג אי שפיות הדעת הקבוע בחוק העונשין. לדעת השופטים חנה סלוטקי ואריאל חזק, מדובר בנסיבות חריגות מאוד שכן אין חולק כי הנאשמת אהבה את ילדיה אך פעלה תוך שמיעת קולות פוקדניים ומאיימים שהורו לה לבצע את העבירות וכי למעשה כוונתה הייתה, במחשבתה המעוותת, להציל את ילדיה מגורל אכזר של אונס והתעללות קשה הצפויים להם. לפיכך, נקבע כי מתחם העונש ההולם בנסיבות העניין נע בין 12 ל-15 שנות מאסר.

אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, התחשב בית המשפט בכך שהנאשמת נטלה אחריות על מעשיה מההתחלה ושיתפה פעולה עם רשויות אכיפת החוק. כן הובאו בחשבון נסיבות חייה הקשות שהייתה להן השפעה על ביצוע המעשים והעובדה שטרם ביצוע העבירות הנאשמת סבלה ממצב נפשי קשה ופנתה לעזרה אך לא קיבלה טיפול רפואי. לפיכך, סברו שופטי הרוב כי העונש המתאים לנאשמת הוא 12 שנות מאסר בפועל.

מנגד, השופט מרדכי לוי נותר בדעת מיעוט בסברו כי היה מקום לגזור על הנאשמת עונש של 15 שנות מאסר. לשיטתו, המקרה נופל לגדר הקטגוריה של הרשעה ברצח תוך תחולת סעיף 300א לחוק, העוסק בענישה מופחתת בעבירות רצח בשל נסיבות מיוחדות, כאשר החלופה הרלוונטית היא זו הקבועה בסעיף 300א(א)(2) לחוק – מצב שבו בשל הפרעה נפשית חמורה הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש להימנע מעשיית המעשה. עם זאת, בהתחשב בראש ובראשונה בעיקרון ההלימה ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת והראויה וכן לנסיבות ביצוע העבירות – סבר השופט לוי כי נכון יהיה להעמיד את מתחם העונש ההולם בין 12 ל-18 שנות מאסר. השופט לוי ציין כי עמדת חבריו להרכב הייתה מקלה מדי, וכי אין להסתפק ברף התחתון של מתחם העונש ההולם. זאת, בין היתר בשים לב לצורך להגן על בתה של הנאשמת שכאמור ניצלה בנס מניסיונה של אמה לרצוח גם אותה.

תפ"ח 35162-10-12