בית המשפט העליון דחה את טענת המערערת לפיה יש חשש למשוא פנים מצד שופטת השלום אושרי פרוסט פרנקל, המועמדת לכהונה בבית המשפט המחוזי, שכן בוועדה לבחירת שופטים יושבים שני נציגים שהם אנשי מחנהו של יו"ר ועד מחוז ת"א של לשכת עוה"ד: "חברי הוועדה אינם מריונטות המופעלות על ידי עורך דין כלשהו"
נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור דחתה ערעור על החלטת השופטת אושרי פרוסט-פרנקל מבית משפט השלום, שלא לפסול עצמה מלדון בתיק שבו מייצג משרדו של עו"ד אפרים נווה, יו"ר ועד מחוז ת"א של לשכת עורכי הדין. הנשיאה דחתה את טענת המערערת כי קם חשש ממשי למשוא פנים מצד השופטת בניהול התיק היות והיא מועמדת לכהונה בבית המשפט המחוזי, ובוועדה לבחירת שופטים יושבים שני נציגים שהם על פי הנטען אנשי "מחנהו" של נווה. השופטת נאור פסקה כי מדובר בטענה עזת מצח שיש בה כדי להטיל דופי בחברי הוועדה מטעם הלשכה ובשופטת, וכי חברי הוועדה אינם "מריונטות" המופעלות על ידי עורך דין כלשהו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המשיבים הגישו לבית משפט השלום תביעה נגד המערערת, חברת רימי להגנת הצומח והסביבה, שעניינה בטענות לנזקים שנגרמו לגידולים החקלאיים שלהם. לאחר מספר החלטות שנתנה השופטת אושרי פרוסט-פרנקל בנוגע למינוי מומחים שיבחנו את הנזק שנגרם לגידולים, הגישה המערערת בקשה לפסול את השופטת מלדון בתיקים. בקשת הפסלות התבססה על הטענה כי לשופטת קיים עניין אישי בבא-כוח המשיבים, בהיותה מועמדת לכהונת שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לטענת המערערת, לאחרונה נבחרו לוועדה למינוי שופטים שני עורכי דין הידועים כמועמדים של עו"ד אפרים נווה, יו"ר מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין וראש משרד עורכי הדין המייצג את המשיבים. לפיכך, לשיטת המערערת, היה ידוע לשופטת פרנקל כי לעו"ד נווה יש כוח להשפיע על נציגי הלשכה בוועדה למינוי שופטים, ולכן היה עליה לגלות לבעלי הדין את דבר מועמדותה.
השופטת דחתה את בקשת הפסלות בנימוק שמועמדותה לבית המשפט המחוזי הייתה ידועה מזה מספר שנים ואף פורסמה ברשומות ובעיתונות ולכן אין מדובר בהסתרת מידע. השופטת הוסיפה כי בכל תקופת מועמדותה לא נתבקשה ולא מצאה לנכון לפסול עצמה מלדון בתיקים בהם ייצג משרדו של עו"ד נווה את אחד מבעלי הדין, וכי כל החלטה בתיק נשקלת כראוי בטרם חתימתה על פי טענות בעלי הדין ושיקול דעתה המקצועי.
החברה ערערה על החלטת השופטת לבית המשפט העליון. לטענתה, הערעור מעלה את השאלה התקדימית האם שופט שמעמיד עצמו לבחירה לערכאה גבוהה יותר ועניינו עומד להיות מוכרע בפני הוועדה למינוי שופטים, ראוי שיישב בדין כשאחד מבעלי הדין שלפניו מיוצג על ידי עורך דין בעל השפעה אדירה בוועדה. המערערת טענה בעיני המתבונן האובייקטיבי, המסקנה היא כי המשך ישיבתה של השופטת בדין במקרה זה תפגע באופן חמור במראית פני הצדק ובאמון הציבור במערכת המשפט, נוכח חשש כבד למשוא פנים, המתקיים גם אם בפועל הייצוג יתבצע על ידי עורך דין אחר ממשרדו של נווה. כן הבהירה המערערת כי כל שופט שלום המעמיד עצמו לכהונה במחוזי יהיה חייב להופיע לפני וועדת המשנה לבחירת שופטים, ולכן יש למנוע מצב בו השופטת תאמר לוועדה כי היא דנה בתיקים המטופלים על ידי משרדו של עו"ד נווה, באופן שיגרום לנציג שהוא איש שלומו בוועדה לצאת מהדיון.
הנשיאה מרים נאור דחתה את הערעור וקבעה כי פסילת השופטת בנסיבות אלה היא צעד מרחיק לכת וחסר כל הצדקה המהווה הבעת אי אמון במערכת השפיטה. עוד הוסיפה נאור כי לשיטתה יש בבקשה כדי להטיל דופי בחברי הוועדה מטעם הלשכה ובשופטת וזאת בעזות מצח וללא כל הצדקה עניינית. לדברי הנשיאה, חברי הוועדה אינם "מריונטות" המופעלות על ידי עורךדין כלשהו גם אם הם נמנו עם "מחנהו", שכן עורך דין הנבחר לכהונה בוועדה חייב להתרחק מכל "מחנאות" ולשקול אך ורק מי הם המתאימים ביותר לשיפוט. לבסוף, ציינה הנשיאה כי דומה שהגשת בקשת הפסלות והערעור לא נועדו אלא לעכב את המשך ההליך לפני השופטת ולערער באופן עקיף על החלטותיה בנוגע למומחים שמינתה, ואין לתת לכך יד.
ע"א 2132/15
