ביהמ"ש קיבל בחלקה את תביעת לשון הרע שהגיש משה הלוי, והעיר כי למשטרה אצה הדרך לפרסם את דבר החקירה בחשד לפריצה למאגרי המידע של הנהלת ביהמ"ש, שעה וארבע דקות בלבד לאחר פקיעת תוקפו של צו איסור הפרסום, אך נדרש לה פרק זמן בלתי סביר של 6 חודשים להיענות לבקשתו לפרסם עדכון על סגירת התיק
בית המשפט לתביעות קטנות קיבל תביעת לשון הרע שהגיש הבלוגר "הלמו" נגד משטרת ישראל, וחייב אותה לפצותו בסך של 2,500 שקל, בשל עיכוב בפרסום עדכון באתר האינטרנט ובפייסבוק שלה אודות סגירת תיק החקירה נגדו בחשד לפריצה למאגרי המידע של הנהלת בתי המשפט והעתקת מסמכים בהליכים שהוא אישית אינו צד להם. השופט אפרים צ'יזיק קבע כי הפרסום עצמו היה תקין, אולם העיתוי – שישה חודשים לאחר משלוח מכתב דרישה מצד התובע – הוא פרק זמן בלתי סביר. בפסיקת הפיצוי נשקלה לטובת המשטרה, בין היתר, העובדה כי התובע אינו אדם אנונימי אלא מפעיל אתר אינטרנט דעתני וידוע אשר מידת הפגיעה בפרטיותו היא מינורית ביותר.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע, משה הלוי, הוא איש מחשבים ועיתונאי עצמאי המפעיל אתר אינטרנט וידוע בכינוי "halemo". באוגוסט 2012 נעצר הלוי ונפתחה נגדו ונגד אחרים חקירה גלויה בחשד לפריצה למאגרי המידע של הנהלת בתי המשפט והעתקת מסמכים בהליכים שהוא אישית אינו צד להם. באותו מועד, ניתן צו איסור פרסום בנוגע להליכי החקירה והמעצר, אולם זה פקע כעבור כחודש ימים. עם פקיעת הצו, פורסמה באתר האינטרנט ובעמוד הפייסבוק של משטרת ישראל ידיעה אודות הפרשה ועל היותו של התובע החשוד המרכזי. כעבור כשנתיים, ביוני 2014, הוחלט לסגור את תיק החקירה נגד התובע ועל כן פנה זה בכתב למשטרה בבקשה כי יפורסם עדכון אודות סגירת התיק. על רקע זה הוגשה התביעה נגד המדינה שבה עתר הלוי לפצותו ב-10,000 שקל בעילה של לשון הרע. לאחר הגשת התביעה, ושישה חודשים לאחר משלוח הדרישה מטעם הלוי, פרסמה המשטרה הודעת עדכון כאמור אודות סגירת תיק החקירה.
השופט אפרים צ'יזיק קיבל את התביעה בחלקה ופסק לתובע פיצוי של 2,500 שקל. ראשית, הבהיר השופט כי הפרסום הראשוני אודות החקירה לא היה פרסום מעוול בלשון הרע שכן חלה לגביו הגנת "אמת דיברתי". כמו כן, גם התובע אינו טוען כי הפרסום אינו נכון או שלא היה אינטרס ציבורי בפרסום כאמור, הנעשה על ידי רשויות אכיפת החוק כדבר שבשגרה.
השופט התייחס לפרסום המתקן שבוצע כאמור רק בחלוף שישה חודשים, וקבע כי היקף וצורת הפרסום הם תקינים לחלוטין שכן ברי כי ידיעה באשר לסגירת תיק חקירה היא פחות מפורטת מטבע הדברים, והכוונה היא שמאפייני הפרסום העיקריים יהיו זהים. יחד עם זאת, סבר השופט כי עיתוי הפרסום היה בעייתי. השופט צ'יזיק העיר כי למשטרה אצה הדרך לפרסם את דבר החקירה באתר האינטרנט שלה שעה וארבע דקות בלבד לאחר פקיעת תוקפו של צו איסור הפרסום. על פי החוק, על הפרסום המתקן להתבצע תוך זמן סביר ממועד קבלת הדרישה, אולם שישה חודשים תמימים אינם זמן סביר. השופט הוסיף כי במועד הגשת התובענה חלפו שישה שבועות מאז מסירת מכתב הדרישה וגם פרק זמן זה אינו מהווה זמן סביר, שכן זמן סביר לביצוע פרסום מתקן אשר הוגשה לגביו פנייה בכתב אמור בנסיבות העניין לעמוד על לא יותר מחודש אחד, בהתחשב גם בפשטות ומורכבות פרסום הידיעה או היעדר הצורך להיעזר בגורמים חיצוניים לצורך עריכתה. לאור האמור, חלוף הזמן של שישה חודשים עד לפרסום הידיעה המעדכנת מהווה מחדל מצד המשטרה.
עם זאת, קבע השופט כי הלוי לא הביא כל ראיות לנזקים שנגרמו לו ולא הסביר מדוע יש לפסוק דווקא את הסכום שנתבע, אלא הסתפק במקום זאת בהפניה לשני פסקי דין שבהם נפסק פיצוי. לפיכך, בחן השופט את השיקולים לקולא ולחומרא וקבע כי לזכות המשטרה יש לזקוף את העובדה שלא דובר בפרסום רחב כגון עיתון יומי בתפוצה ארצית אלא באתר האינטרנט של המשטרה, הזוכה לתפוצה מצומצמת יחסית. כן הוזכר כי הפרסום הראשוני היה אמת וכי חלף זמן רב מאז תחילת החקירה ועד לסגירת התיק כך שייתכן והפרסום הראשוני נשתכח מהלב. עוד נשקלה לזכות המשטרה העובדה שהתובע אינו אדם אנונימי אלא מפעיל אתר אינטרנט דעתני וידוע, אשר מידת הפגיעה בפרטיותו היא מינורית ביותר. לאור האמור, נקבע כי שיקולים אלו אינם מצדיקים פסיקת סכום מהותי.
ת"ק 1-09-14
לקריאה נוספת, ראו:
חשד: הבלוגר "הלמו" פרץ למאגר המידע של בתי המשפט
חשוד לשעבר בפריצה למאגרי הרשות השופטת ימיין ידנית עשרות אלפי קבצי מחשב
