חדשות

בין התלונות המוצדקות שהוגשו לנציבות תלונות הציבור על השופטים: שופטת שאמרה למתלוננת שהיא "תעלה אותה על טיל", שופט שאיים להחמיר בעונשו של נאשם שכפר באשמה ושופט שהעיד על עצמו בדיון שהוא קורא רק את החומר שהוא מוצא לנכון

שופט שכינה עדה על דוכן העדים "זונה", שופטת שצעקה על מתדיינת לשבת בשקט עד שזו יצאה בוכה ונסערת מאולמה, שופט שהאשים עורכי דין ב"רשת מסועפת של קשרים" עם מומחים, ושופטת שאיימה על מתדיינת כי תעלה אותה "על טיל" – אלה הן רק דוגמאות לשורה של תלונות מוצדקות המופיעות בדו"ח נציב תלונות הציבור על השופטים לשנת 2014, השופט בדימוס אליעזר ריבלין.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

מתלוננת הלינה כי השופט שדן בתיק פנה אליה באומרו: "הגברת שם עם האדום בשורה שניה, את זונה? לא, סתם רציתי לדעת, לא, אני סתם שאלתי את השאלה לא אמרתי שאת זונה". בהחלטתו קבע הנציב ריבלין כי עצם השמעת האמירה אינה שנויה במחלוקת של ממש. המתלוננת לבשה סוודר אדום במהלך הדיון וקודם למתן עדותה ישבה בשורה שלאחר שולחן הפרקליטים. אמירתו של השופט הושמעה כשהיא כבר עמדה על דוכן העדים. השופט הסביר כי בשאלה "האם את זונה – לא, סתם רציתי לדעת" כיוון ל"בדיחה המפורסמת" ובאמצעותה להמחיש את האפשרות לנקוט לשון הרע גם אם היא מנוסחת על דרך השאלה.

הנציב ריבלין קבע כי גם בהתקיים דבר הלצה שכזו, הרי שלא הכול ערים לקיומה – ומכל מקום, מקומה לא היה באולם בית המשפט. הבחירה להדגים את דעתו של השופט בשאלה המופנית לאישה באולם ה"לובשת סוודר אדום" היתה צריכה לעורר בלבו את התחושה שהמתלוננת תזוהה, ולו גם בטעות, כנשוא ההתבטאות האומללה. גם אם לא כיוון השופט למתלוננת באמירה שבאה מפיו, עשויה הבוטות שבאמירה לפגוע גם בשומע הלא מעורב. הפעלה נכונה של שיקול הדעת היתה מונעת את הסיטואציה שנוצרה. שופט היושב בדין צריך שיברור את מילותיו היטב ויהרהר בלבו, אם להשמיע אמירות שפר, קודם שהן יוצאות מפיו. את אשר חשב בליבו, אין יושבי האולם יודעים. את שיצא מפיו – הכול שומעים. השופט נדרש תמיד לנהוג בתבונה, בזהירות ובשיקול דעת. די בהיעדרם של אלה, במקרה זה, כדי להצדיק את התלונה. הנציב מצא שלא להוסיף על כך, מאחר שהשופט אמור היה לסיים את תפקידו בקרוב, כפי שאכן ארע (מס' 75/14, שלום).

במקרה אחר שהובא אל שולחנו של הנציב ריבלין, מתלונן התפרץ לדיון והתפלמס עם השופטת בעניינו של תיק שאינו קשור אליו, שבו נתנה כבר החלטה. בתגובתה לתלונה אישרה השופטת כי אמרה למתלונן שלא יכניס אפו לעניינים לא לו. הנציב ריבלין קבע כי יתכן שניתן היה לנקוט בביטוי אחר, שלא היה נותן בידי המתלונן תחושה כמתואר בתלונתו. מובן גם כי נימת דברים בהם נאמרת אמירה עשויה להשפיע על האופן בו היא נתפסת אצל השומע. בהערה זו מוצה הבירור (מס' 820/13, תעבורה).

"בית הדין אינו יודע להשמיע צהלולים"

על שופטת אחרת הוגשה תלונה ולפיה היא צעקה על המתלוננת וביקשה ממנה לשבת בשקט. כשניסתה המתלוננת להבהיר כי לא דיברה כלל, השיבה לה השופטת: "בצהלולים סילסלה בלשונה ... כאילו היינו בחתונה", ולא נתנה לה לומר את דבריה, דבר שגרם לה לצאת מהאולם בוכה ונסערת. בתגובתה לתלונה מסרה השופטת כי מאחר שהמתלוננת התפרצה במהלך הדיון, היא נתבקשה לצאת מהאולם ועשתה כן תוך כדי דיבורים לגופו של התיק והשמעת אמירות כלפי השופטת. או אז השופטת מלמלה בקול וברצף "לא, לא, לא, לא" תוך כדי יציאתה, כדי שיובהר לה כי דבריה לא ישמעו משלא ניתנה אותה עת הרשות לכך.

השופטת הוסיפה כי בית הדין אינו יודע להשמיע צהלולים. אך הנציב ריבלין קבע כי הבירור העלה גרסאות סותרות על התנהלות הדיון. נראה כי המתלוננת הגיעה לדיון מתוחה ונסערת, בשל אופי התביעה והצורך להיפגש עם הנתבע. ייתכן כי יחס קפדני פחות ורגיש יותר מצד השופטת היה יכול לאיין תחושות אלה או להפחיתן, שאז גם הדיון היה מתנהל על מי מנוחות. על כל פנים, גם אם בעל דין אינו שועה להוראת בית הדין, קבע הנציב ריבלין, אין מקום לבזותו או לקטוע אותו ברצף של השמעת הברות שבאות לומר "אינני שומע אותך ויהי מה". בהערות אלו מוצה הבירור (מס' 300/14, אזורי עבודה).

באחת התלונות איימה שופטת לענייני משפחה על מתלוננת כי תעלה אותה "על טיל". האמירה באה לידי ביטוי בפרוטוקול של הדיון והשופטת ציינה בתגובתה לתלונה כי אכן האמירה לא הייתה מוצלחת. הנציב ריבלין קבע כי ראוי ששופט יימנע מלנקוט ביטויים מסוג זה כלפי בעלי הדין, וכי בנסיבות העניין, לא היה לאמירה מסוג זה מקום, גם לאור התנהגותה של המתלוננת בבית המשפט. אכן ניתן להבין את הקושי להתמודד עם התנהגות חריגה של בעלי דין – אלא שזהו גורלו של שופט ועליו לנהוג באיפוק. בירור התלונה מוצה (מס' 33/14, משפחה).

תלונות מוצדקות רבות נגד השופטים המכהנים הוגשו בידי עורכי דין ומומחים המעידים בבתי המשפט. כך, בדיון מקדמי שנערך בבית המשפט לתעבורה התנהל דו שיח בין עורך דין לבין השופט באשר לקרות התאונה נשוא כתב האישום, שבסופו החליט עורך הדין לכפור בשם מרשו (הנאשם) במיוחס לו בכתב האישום. אלא שאז, לדברי עורך הדין המתלונן, השופט כעס ורגז על הכפירה באשמה, התבטא בצורה חריגה וציין כי מי שיודה באשמה יוקל דינו ומי שכופר בכתב האישום יוטלו עליו סנקציות כדי שיורתעו האחרים.

עורך הדין המתלונן תמה כיצד זה השופט מאיים על סנגור שאם לא יודה בעובדות כתב האישום בית המשפט ינהל כנגד הנאשם משפט ראווה "למען יראו ויראו" ויחמיר בעונשו – וזאת עוד לפני שהוצג בפניו בדל ראיה מטעם התביעה ולפני שהעידו בפניו עדים כלשהם. הנציב ריבלין קבע כי אמירות השופט, שלא הוכחשו, הן אמירות קשות, שיש בהן כדי להצדיק את מצוקת המתלונן. בית המשפט עצמו חש כי מוטב שהמשך הדיון יתקיים בפני שופט אחר, ונעתר לבקשת פסלות שהגיש המתלונן. התלונה על ההתבטאויות הבלתי ראויות נמצאה מוצדקת (מס' 69/14, תעבורה).

השופט קורא רק חלק מהחומר

שופט אחר בבית המשפט המחוזי העיד על עצמו בדיון שנערך בערעור שהוא קורא רק את החומר אותו הוא מוצא לנכון לקרוא. הנציב ריבלין קבע כי דברי השופט אוששו כנראה אצל עורך הדין המתלונן תחושות שהתעוררו אצלו, לדבריו, גם בעבר, לפיהן השופט אינו בוחן תיקים המובאים בפניו כדבעי, דבר העשוי לגרום לזילות בית המשפט. כך הדבר גם אשר להערת השופט בעניין רמת טיעוני המתלונן, התבטאות שהיוותה תגובה שאינה הולמת להתבטאות בלתי הולמת מצד המתלונן. "ראוי היה למתלונן להימנע מהשמעת הערות עולבות כלפי בית המשפט אך כך גם ראוי היה, שהשופט ימנע מלהשיב בהערות פוגעניות מצדו", קבע השופט ריבלין, ומצא את התלונה מוצדקת (מס' 561/14, מחוזי).

במקרה אחר, עורך דין שייצג בני זוג בהליך לאישור הסכם ממון הלין כי בדיון שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לאישור ההסכם, ביקר אותו השופט באופן בוטה והשתלח בו תוך הטלת דופי במקצועיותו, ביושרו ובנאמנותו לצדדים. בפרוטוקול נרשם בעניין זה כי בית המשפט מטיל ספק אם האינטרסים של האישה באו לידי ביטוי בהסכם וספק אם המתלונן מייצג נאמנה את האינטרסים של שני הצדדים. הנציב קבע כי מחובתו של בית המשפט להסביר לבעלי הדין, לפני אישורו של הסכם ממון, את משמעות הוראותיו ולברר כי הם ערכו אותו בהסכמה חופשית.

במקרה זה ביקש השופט למלא את חובתו על פי דין ולברר עם האישה כי ההסכם נערך מרצונה החופשי, לאחר שהבינה את הוראותיו ומשמעויותיו. עם זאת, קבע הנציב ריבלין כי אמירותיו והתבטאויותיו החריפות של השופט במהלך הדיון, שחלקן נרשמו בפרוטוקול, יצרו אווירה לעומתית בין בני הזוג לבין עצמם, בינם לבין השופט ובינם לבין בא כוחם. מכך היה על השופט להימנע. הליך אישור ההסכם הוא הליך פורמלי שאינו מצריך דיון מהותי לגופן של הסוגיות הנכללות בו, וככלל, על בית המשפט להימנע מלהתערב בהסדרים הרכושיים הקבועים בו מתוך ניסיון לשנותו או להשיג איזון רכושי אחר ממה שהסכימו עליו הצדדים, אף אם הוא סבור – כפי שסבר השופט במקרה דנן – כי יש הסכמים "הוגנים ממנו". התלונה נמצאה מוצדקת (מס' 723/13, משפחה).

בהליך פלילי שנערך בבית משפט השלום הליך סניגור כי שופטת דרשה ממנו שיתייצב בעצמו לדיון ולא יסתתר מאחורי גבו של עורך דין ממשרדו אותו שלח לדיון, שעה שהועלתה טענה כי דיון קודם נדחה לבקשת הסניגור לשווא. עם התייצבותו של הסניגור לדיון הרימה עליו השופטת, לטענתו, את קולה. בהחלטתו קבע הנציב ריבלין כי בית המשפט מוסמך להפנות שאלות לסניגור לא כל שכן שעה שנראה לכאורה כי מהמידע שנמסר לבית המשפט עולים סתירות וחוסר בהירות. מובן ששומה לעשות כן תוך הימנעות מהשמעת "הערות פוגעניות או מעליבות" (כלל 11(ג) לכללי אתיקה לשופטים), לא כל שכן שעה שהדבר נעשה באולם בפני כל הנוכחים בו. בנסיבות העניין נראה כי הסנגור המתלונן נהג שלא כהלכה. עם זאת, ראוי היה להימנע מעשיית שימוש בביטוי "הסתתרות" וכן גם ראוי היה להימנע מהרמת קול. בהערות אלו מוצה הבירור (מס' 162/14, שלום).

הפעלת לחץ פסול לפשרה

בתלונה על כך שדיון בצו מניעה התקיים בהיעדר המתלונן (עורך דין) קבע הנציב ריבלין כי לא היה מקום לקבוע דיון "מהרגע להרגע". למצער היה על השופט ליתן החלטה שתקצוב שהות קצרה בידי המתלונן להתייצב לדיון או לשלוח אליו מי מטעמו. השופט גם לא מצא לציין בפרוטוקול את דברי המתלונן לעוזרת המשפטית, כי הוא מצוי מחוץ לעיר ולא יוכל להתייצב בבית המשפט. הוא גם לא מצא לנכון להמתין להודעה שהמתלונן עמד להגיש, כפי שמסר לעוזרת המשפטית, דבר שאכן עשה באמצעות אחר. אם לא היה מוצא השופט צורך להחיש עד מאוד את מועד הדיון, יכול היה ליתן את הדעת לבקשתו החלופית של המתלונן, בהודעה שהגיש, לקבוע את הדיון לשעה מאוחרת יותר באותו יום, ולהחליט בה. כמו כן, לא היו בפני השופט נתונים די כדי לקבוע בהחלטה, כי עורכי דין נוספים מייצגים את בעלי הדין בתיק זה וכי מדובר בהתנהלות שלא בחוסר תום לב, במיוחד כך משלא נשמעה עמדתם ועמדתו של המתלונן בעניין זה. התלונה נמצאה מוצדקת (מס' 332/14, שלום).

במקרה אחר, עורכת דין הלינה על התנהגותו של שופט כלפיה ועל הפעלת לחץ פסול לפשרה בתביעה כספית שהגישה מרשתה נגד מי שהיה ידוע בציבור שלה. לטענתה, בטרם החל השופט להכתיב את הסכמות הצדדים לפרוטוקול, ביקשה כי יירשם בפרוטוקול כי מדובר בסילוק סופי ומוחלט של טענות התובעת (מרשתה של המתלוננת) כלפי הנתבע במסגרת תביעה זו, וכי אין בכך כדי לפגוע בהליכים הנוספים המתנהלים מחוץ לבית המשפט לענייני משפחה. בעקבות דברים אלה החל השופט, לטענתה, "במסכת השפלות, צעקות ועלבונות אישיים" נגדה. כאשר ביקשה להסביר מדוע מרשתה עומדת על סעיף זה, פנה אליה השופט באמרו: "שבי, שבי בשקט". לאחר מכן אמר, בנוכחות הצדדים ובאי כוחם: "יש עורכי דין שהסיוע המשפטי לא צריך לעבוד איתם. אני גם אדאג להגיד להם שלא יעבדו עם עורכי דין כמוך". בשלב מסוים הורה לה  השופט לשבת ופנה למרשתה באנגלית באמרו: "You have a very bad lawyer, she is not good for you".

בירור התלונה העלה כי לא הייתה מחלוקת על כך שהשופט הציע לצדדים פשרה העולה על סכום התביעה, ושהמתלוננת דרשה כי בהסכם הפשרה ייכלל סעיף לפיו אין בפשרה בתיק זה כדי לפגוע בהליכים אחרים שמנהלת התובעת. דרישתה זו של המתלוננת עוררה את זעמו של השופט, אשר הרים עליה את קולו והתבטא כלפיה באופן בלתי הולם, תוך שהוא פוגע בה ומשפיל אותה. בהחלטת הנציב ריבלין נאמר כי אף אם סבר השופט כי דרישתה של המתלוננת לכלול בהסכם הפשרה סעיף שאינו קשור לתיק זה, היא דרישה שגויה – לא היתה כל הצדקה לפגוע בה, להרים עליה את הקול או להתבטא כלפיה בצורה בלתי ראויה. התנהלות כזו חורגת מן המזג השיפוטי הנדרש משופט. התלונה נמצאה מוצדקת (מס' 881/13, משפחה).

לשולחנו של הנציב ריבלין הוגשה גם תלונה נגד שופט לעניינים מקומיים על התנהגות שופט מחוץ לכס השיפוט. מדובר בשופט שכיהן בבית המשפט לעניינים מקומיים והתגורר בשכירות בדירה שפוצלה שלא כדין לשתי דירות. השופט עדכן בעניין את מנהליו ובראשם נשיא בית המשפט, והובהר לו, כי שוכר אינו נושא בכל אחריות למצבה התכנוני של הדירה או לשימוש שנעשה בה לשתי יחידות, כי זהו עניין לבעל הנכס בלבד וכי אין כל מגבלה על שיבוצו לכהן בבית המשפט לעניינים מקומיים או יסוד לקבוע סייגים לתיקים הבאים בפניו. הנציב ריבלין קבע בהחלטה כי עמדת השופט (ולדבריו גם הממונים עליו), כי השוכר נכס מפוצל אינו עובר בעצמו על הוראות הדין, אינה מתיישבת לכאורה עם עמדת היועץ המשפטי לממשלה בנושא. "מן התבונה היה, אפילו אין שוכר חב בפלילים (אלא רק בעלי הנכס), שלא לשבץ את השופט לכהונה בבית המשפט לעניינים מקומיים או לכל הפחות להחריג מטיפולו את התיקים שעניינם בנכסים מפוצלים (אלה המוגשים נגד בעליהם, מאחר שבפועל נראה, כי לא הוגשו כתבי אישום נגד שוכריהם)". יצוין כי כיום שוכר השופט את הנכס כולו, אף שהוא עושה שימוש רק בחלקו, ובעלי הבית עושים כדי להתאימו פיזית להיתר. בנסיבות אלה מוצה בירור התלונה (מס' 299/14, שלום).