חדשות

השופט יצחק עמית חייב אדם שניהל הליכים משפטיים מרובים לקבלת פטור מאגרה לשלם הוצאות בסך של 20 אלף שקל: "אף אם אניח כי יש למשיב עילת תביעה הראויה להתברר ושהינו דל באמצעים, אין הוא יכול מחד לדרוש פטור מאגרה על מלוא סכום תביעתו, ומאידך להעמיד את תביעתו על כל סכום בו הוא חפץ"

עובד רופל הגיש תביעה כספית על סך 10 מיליון שקל נגד המשטרה בעקבות חקירה פלילית שנפתחה נגדו ולטענתו פגעה במשלח ידו. במשך 16 שנים הוא ניהל הליכים משפטיים מרובים סביב בקשתו לקבל פטור מתשלום אגרת בית המשפט, עד שלבסוף החליט השופט אברהם יעקב מבית המשפט המחוזי מרכז שבלוד לפטור את רופל מהאגרה על מלוא סכום תביעתו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

במשטרה לא אהבו את החלטת השופט יעקב והגישו בקשת ערעור לבית המשפט העליון. עורכי הדין ד"ר חיה זנדברג והאני טרודי, מהמחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, טענו כי מספר ערכאות דנו בעניינו של רופל, והגיעו למסקנה כי אין בבקשתו כדי להצדיק פטור נוסף מעבר למה שהוענק לו בהכרעה הראשונה, עד לסך של 2.55 מיליון שקל, וכי אף הפטור החלקי שהוענק לו אינו מובן מאליו עקב סיכויי התביעה הקלושים. עוד נטען כי החלטתו של השופט יעקב ניתנה על "פתקית" והיה עליו להעביר את הנתונים שהגיש רופל המעידים על מצבו הכלכלי הרעוע, לעיון המדינה ולבקש את תגובתה טרם ניתנה החלטה בנושא. השופט יעקב היה צריך לנמק ולבסס את החלטתו, אשר מהווה שינוי משמעותי לעומת ההחלטות הקודמות בנושא.

השופט יצחק עמית דן בבקשת הערעור וקיבל את עמדת המדינה כי יש להפחית את גובה הפטור מהאגרה שניתן לרופל עד לסך של כ-2.5 מיליון שקל בלבד, ולא עד לסך של 10 מיליון שקל. השופט עמית עמד על הרציונל המרכזי העומד בבסיס ההוראה שלא לדון בתביעות לפני תשלום האגרה, וכי תפיסה זו נועדה למנוע פתיחתם של הליכי סרק.

תקנות האגרות קובעות רשימה סגורה של עניינים הפטורים מאגרה (סעיף 20 לתקנות האגרות), וכן יש שיקול דעת לבית המשפט להעניק פטור מלא או חלקי מתשלום האגרה לבעל דין אשר עומד בשני תנאים מצטברים: (א) אין ביכולתו הכלכלית לשלם את האגרה (תנאי כלכלי); (ב) ההליך המשפטי בו החל מגלה עילה (תנאי משפטי).

השופט עמית קבע כי בבחינת התנאי המשפטי של עילת התביעה, אין בית המשפט נכנס לעמקם של דברים והבחינה היא לכאורית כדי לוודא כי אין מדובר בהליך חסר סיכוי. במסגרת התנאי הכלכלי, מחויב בעל הדין הטוען שאין ביכולתו לשלם את האגרה, להביא הוכחות הכוללות תיעוד ואסמכתאות לאי-יכולתו.

במקרה זה במשך מעל ל-16 שנים מתנהלים ההליכים בבקשתו של רופל לפטור מלא מאגרת בית המשפט, כאשר במקביל ממשיכים להתנהל גם ההליכים בתיק העיקרי. במסגרת תקופת זמן זו, התקבלו שבע הכרעות שהותירו על כנה את ההחלטה הראשונה משנת 2003, המקנה לרופל פטור חלקי מאגרה (עבור תביעה עד סך של 2,550,000 שקל). לכן, קבע השופט עמית, נדמה כי מתן פטור למלוא סכום התביעה "בהינף פתקית" ללא הנמקה ומבלי להידרש לתגובת המשטרה, אינה סבירה בנסיבות העניין, ומחייבת בחינה מחודשת מצד בית המשפט.

אחד מכללי האצבע שקבע השופט עמית במקרים של בקשות פטור מתשלום אגרה, הוא כי "הדרישה להוכחת עילת תביעה אינה מציבה רף גבוה בפני מבקש הפטור, אך יש להבחין בין עילת התביעה לבין היקפה הכלכלי של התביעה, בייחוד כאשר בעל הדין טוען שאין ביכולתו לשלם את אגרת בית המשפט".

בענייננו העמיד רופל את תביעתו הראשונה על סך של 10 מיליון שקל בהתבסס על טענתו לאובדן שכר של 20 אלף שקל לחודש בתוספת רכב צמוד והפרשות סוציאליות במשך 35 שנים בין גיל 36 לגיל 70. בעקבות אירועים שהתרחשו מאוחר יותר ויצרו נזק נוסף לטענתו, אף הגדיל רופל את תביעתו לסך של 12.5 מיליון שקל.

"אף אם אניח כי יש למשיב עילת תביעה הראויה להתברר ושהינו דל באמצעים", קבע השופט עמית, "אין הוא יכול מחד לדרוש פטור מאגרת בית המשפט על מלוא סכום תביעתו, ומאידך להעמיד את תביעתו על כל סכום בו הוא חפץ".

בעקבות קבלת הערעור של משטרה, חייב השופט עמית את רופל בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום נדיר ומרתיע בסך של 20 אלף שקל.

רע"א 7659/14

לקריאה נוספת, ראו:

סנקציה תקדימית: גרוניס הורה למזכירות ביהמ"ש לא לקבל בקשות מעותר סדרתי

כשלסנקציה כלכלית אין השפעה: ביהמ"ש הוציא צו חוסם לתובע סדרתי וגס רוח