עו"ד איתי מק עתר לחייב את שר הביטחון והרמטכ"ל להצהיר על מחובותם לא לעשות שימוש בנשק כימי בהתאם לדין הבינלאומי החל על ישראל על פי אמנת הנשק הכימי שנחתמה על ידה אך לא אושררה וכן בהתאם למשפט הבינלאומי המנהגי. בג"ץ: המשיבים מכירים בחשיבות האמנה ואף תומכים בעקרונותיה
שופטי בג"ץ דחו על הסף את העתירה שהגיש עו"ד איתי מק בדרישה לחייב את שר הביטחון משה בוגי יעלון, משרד הביטחון ואת הרמטכ"ל בני גנץ לנמק "מדוע לא יצהירו על מחויבותם לא לעשות שימוש בנשק כימי, לא לפתח, לא לייצר, לא לאגור ולא להפיץ נשק כימי, בהתאם לדין הבינלאומי החל על מדינת ישראל".
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השופטים עוזי פוגלמן, יצחק עמית וצבי זילברטל דחו כאמור את העתירה, ופסקו כי עו"ד מק עותר לסעד שכלל לא ברור שיש לו קיום – חיוב המשיבים לנקוט בפעולה של "הצהרה". מק אינו מניח תשתית לקיומה של נורמה משפטית שיש בה כדי לחייב את המשיבים "לספק" הצהרה כמבוקש על ידו בעתירה, קבעו שופטי בג"ץ, ודחו את העתירה ללא צו להוצאות משפט לאוצר המדינה.
בין היתר נטען בעתירה של עו"ד מק כי ההצהרה שהוא מבקש מתחייבת מכללי המשפט הבינלאומי וכן מהוראות אמנת הנשק הכימי (Chemical Weapons Convention), אשר נחתמה על ידי מדינת ישראל אך לא אושררה על ידה נכון לעת הזו. במסגרת עתירתו פרש עו"ד מק יריעה רחבה לגבי הוראות הדין הבינלאומי ההסכמי והמנהגי, הנוגעות לשימוש בנשק כימי; כמו גם לגבי עמדתה של מדינת ישראל, לפי מיטב תפישתו, בדבר השימוש בנשק כימי.
עו"ד מק ציין בעתירתו כי לא מובן מדוע מדינת ישראל מסרבת להתחייב להוראות האמנה, ובעיקר מדוע היא ממאנת להצהיר כי תקפיד על האיסורים המהותיים המנויים בה, כאשר ממילא היא מחויבת להם לפי הוראות הדין הבינלאומי המנהגי. בין היתר, מצוין בעתירה, כי הצהרה כאמור רק "תחזק את מעמדה של מדינת ישראל בעולם, ואת מעמדם של צה"ל ומשרד הביטחון", וכי "עצם המחשבה שמדינת ישראל אינה מוכנה להצהיר על מחויבותה לכללים הבינלאומיים בנושא ושומרת על זכותה לעשות שימוש כלשהו בנשק כימי, מדירה שינה מעיני העותר".
העתירה הוגשה לאחר שב-7 באוגוסט 2014 פנה עו"ד מק למשרד הביטחון במכתב במסגרתו הוא ביקש משר הביטחון "לאשר את מחויבות צה"ל ומשרד הביטחון להוראות המהותיות של האמנה" ולהצהיר הצהרה ברוח דומה לזו המבוקשת בעתירתו. במכתב תשובה מה-22 בספטמבר השיב היועץ המשפטי של משרד הביטחון כי "מדינת ישראל חתמה על אמנה הנשק הכימי (CWC) בשנת 1993. בחתימתה על האמנה ובהצהרות שניתנו מטעמה בהזדמנויות שונות, הביעה ישראל את הכרתה בחשיבות האמנה ואת תמיכתה בעקרונותיה. מדינת ישראל רואה עצמה כמחויבת לכללי הדין הבינלאומי החלים עליה".
עו"ד מק עתר לבג"ץ בעקבות תשובה לא מספקת, אך שופטי בג"ץ דחו את העתירה משום שאינה מגלה עילה להתערבותם. "הסוגיה הכלולה בעתירה מערבת, מעצם טיבעה, נושאים מדיניים, ביטחוניים ויחסי החוץ של המדינה", פסקו השופטים, לגביהם כבר נפסק בעבר שהם "מסוג העניינים המופקדים על פי החוק ועל פי המהות בידי הממשלה או בידי הכנסת... יחסי החוץ של המדינה הם מאז ומתמיד דוגמה מובהקת לעניין כזה.... ואין זה כך משום שלבית המשפט אין סמכות להתערב בעניין כזה. יש לו סמכות. אך הסמכות כרוכה בשיקול דעת. אכן, בית המשפט יכול להפעיל את שיקול הדעת שלו במקרה מיוחד אפילו כדי להתערב בעניין פוליטי מובהק. אך בכל מקרה על בית המשפט להפעיל את שיקול הדעת שלו ולהחליט אם ראוי בנסיבות המקרה שיתערב בעניין כזה. ... בתחנה הראשונה עליו להפעיל את שיקול הדעת שלו ולהחליט אם ראוי שיתערב בעתירה לגוף הענין" (בג"ץ 5167/00).
כעת פסקו שופטי בג"ץ כי "התמונה המלאה לגבי מכלול השיקולים מהסוג האמור, מצויה בפני הרשות המבצעת, ובין היתר מטעם זה, הכלל הנהוג הוא, שהחלטות בנושאים אלו, בפרט כאשר הן נוגעות להצהרות מצד הממשלה, מצויות בזיקה ישירה וטבעית לרשות המבצעת ונתונות לשיקול דעתה הרחב, ובית משפט זה אינו נוהג להתערב בהן אלא במקרים חריגים... לאחר העיון, המקרה הנוכחי אינו נמנה על המקרים הנדירים בהם יתערב בית משפט זה בעניין כגון דא".
שופטי בג"ץ הוסיפו כי העיון במכתבו של היועץ המשפטי של משרד הביטחון "מלמד ממילא כי המשיבים מכירים בחשיבות האמנה ואף תומכים בעקרונותיה. המשיבים אף אינם חולקים על חיובם לעמוד בכללי הדין הבינלאומי, ככל שאלה חלים עליהם".
בג"ץ 7191/14
