היועמ"ש הגיש את עמדתו לביהמ"ש במסגרת תביעה ייצוגית נגד הבנקים לאומי, הבינלאומי הראשון, מזרחי-טפחות ודיסקונט, וקבע: "הנוהג הבנקאי המקובל של ניהול ספרי בנק אינו מצדיק כי הבנקים יחייבו לקוחות בגובה החוב ברישום הפנימי שלהם, ובהתעלם ממועד הפירעון בלשכות ההוצאה לפועל"
בנק אינו רשאי לגבות ריבית על תקופה שבין מועד ביצוע תשלום בהוצל"פ לבין מועד הקליטה בבנק. כך סבור היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, אשר התייצב בתובענה ייצוגית העוסקת בשאלה האם בנק רשאי לחייב לקוח בריבית פיגורים בגין התקופה שבין מועד ביצוע התשלום בהוצאה לפועל לבין מועד קליטת התשלום בבנק.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השאלה העולה במסגרת התובענה, ושלגביה נתבקשה עמדתם של היועץ המשפטי לממשלה ושל המפקח על הבנקים, היא מהו "יום הערך" שלפיו יזוכה החייב במצב שבו בנק מגיש ללשכת ההוצל"פ פסק דין המחייב את לקוחו בתשלום יתרות חוב שנותרו בחשבונו, החייב מבצע בלשכת ההוצל"פ תשלומים על חשבון החוב הפסוק, ולשכת ההוצל"פ, מצידה, מעבירה לבנק את הכספים שגבתה עבורו רק ימים מספר אחרי קבלתם מהחייב. בהמשך לכך נבחנה השאלה האם הבנק זכאי לחייב את החייב בריבית פיגורים בגין התקופה שבין היום שבו ביצע החייב את התשלום בלשכת ההוצל"פ, לבין היום שבו הועבר התשלום על ידי לשכת ההוצאה לפועל לבנק והתקבל בבנק בפועל.
עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, המבטאת גם את עמדתם של הפיקוח על הבנקים ושל רשות האכיפה והגבייה (ההוצאה לפועל), היא כי בנק זוכה אינו רשאי לחייב חשבון לקוח בהפרשים כאלה, שכן הלקוח פרע את כל או חלק מחובו ביום זקיפת התשלום בלשכת ההוצאה לפועל.
את התובענה הייצוגית הגישו אורן זייש אמסלם, דוד לוי, רות שטרית ואברהם לוגסי, על ידי עו"ד אמיר ישראלי. והיא מתנהלת כנגד ארבעה בנקים: בנק לאומי, הבינלאומי הראשון, מזרחי-טפחות ובנק דיסקונט.
בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, כפי שהוגשה באמצעות עו"ד גינת אריאל קצ'קו מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), נטען כי "הבנק מרכז כוח רב בנהלו חשבון בנק, והוא אינו יכול לנצלו לרעה, וחד-צדדית, לחיוב חשבון החייב בהפרשים שלא הוסכם עליהם. הנוהג הבנקאי המקובל של ניהול ספרי בנק אינו מצדיק כי הבנקים יחייבו לקוחות בגובה החוב ברישום הפנימי שלהם, ובהתעלם ממועד הפירעון בלשכות ההוצאה לפועל".
ת"צ 11783-10-12
