חדשות

ביהמ"ש המחוזי דחה שתי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות נגד משרד הבריאות וצה"ל וקבע כי התשלום הנגבה ממטופלים עבור קבלת עותק מהמידע הרפואי שלהם אינו דורש הסמכה מפורשת, שכן מדובר ב"מחיר" ולא אגרה או תשלום חובה, וכי עצם הזכות של המטופל לקבל העתק מסמכים מתיקו הרפואי אינו מלמד דבר באשר לזכות לקבלו חינם

בית המשפט המחוזי דחה שתי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות נגד משרד הבריאות וצה"ל, בטענה לאי חוקיותם של תשלומים הנגבים ממטופלים עבור קבלת עותק מהמידע הרפואי שלהם. השופטת מיכל נד"ב קבעה כי התשלום אינו דורש הסמכה מפורשת לגבייתו, שכן מדובר ב"מחיר" ולא אגרה או תשלום חובה אחר, וכי עצם הזכות של המטופל לקבל העתק מסמכים מתיקו הרפואי אינו מלמד דבר באשר לזכות לקבלו חינם אין כסף.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בבקשה הראשונה לאישור תביעה ייצוגית פירט המבקש כי בשנת 2012 הוא נדרש לשלם בבית החולים "ברזילי" באשקלון סכום של 30 שקלים כתנאי לקבלת העתק צילום רנטגן שלו על גבי תקליטור. בתשובה לפנייתו בעניין, השיב משרד הבריאות כי הן חוק זכויות החולה והן הפסיקה מאפשרים גביית תשלום בעד קבלת העתק רשומה רפואית, וכי תעריפון שירותים רפואיים החל על מוסדות רפואיים ממשלתיים וציבוריים הוא תעריף סביר.

בבקשת האישור השנייה, שהוגשה נגד המדינה וצה"ל, טען המבקש כי נדרש לשלם סכום של 78 שקלים כתנאי לקבלת העתק המידע הרפואי אודותיו המצוי בידי הצבא, כאשר בתשובה לפנייתו בדבר מקור הסמכות נענה כי הדבר מתאפשר מכוח פקודת מטכ"ל.

לטענת המבקש, התשלומים הנגבים ממטופלים עבור קבלת המידע הרפואי שלהם הם "תשלומי חובה" שגבייתם טעונה הסמכה מפורשת בחוק בשל כך שמדובר בשירות מונופוליסטי של המדינה ולמבקש המידע אין ברירה אלא לקבלו מידה. עוד סבר כי התשלום שנדרש לשלם אינו מהווה תמורה הולמת לשירות היות ועלות תקליטור הוא שקלים בודדים. לחילופין טען המבקש כי אם לא מדובר בתשלום חובה, הרי שהוא כפוף לחובת הסבירות ואילו גובה התשלומים שנקבעו בתעריפון משרד הבריאות בגין מידע רפואי לוקה בחוסר סבירות. כך, למשל, איתור והעתקת מסמכים עד עשרה עמודים תומחר ב-87 שקלים, איתור והעתקת צילום מתיק צילומים ב-37 שקלים, העתקת סרט וידאו, אקו, צנתור – 93 שקלים ועוד.

השופטת מיכל נד"ב דחתה את הבקשות וקבעה כי התשלום שבמחלוקת הוא "מחיר" ולא אגרה או תשלום חובה אחר ועל כן לא נדרשת הסמכה מפורשת לגבייתו. צוין, כי מדובר בתשלום שנגבה עבור איתור המידע, בדיקתו, עיבודו לשם הפקתו והפקתו בפועל, כאשר לשירות כזה יש מקבילה בשוק החופשי – למשל קבלת רשומות רפואיות במכונים פרטיים או בבתי חולים פרטיים או איתור חומר היסטורי על ידי בנק או חברת ביטוח. עוד צוין כי אמנם מדובר בשירות שהאזרח מחויב לקבלו מצה"ל או מבית החולים, אולם הוא מהווה רק כלי עזר להפעלת הסמכות השלטונית והתשלום עבור השירות ניתן להשוואה עם השוק החופשי. זאת ועוד, התשלומים מושא הדיון אינם מגשימים את מטרות מערכת המס, קרי אינם משמשים לקידום מדיניות כלכלית. משכך, המסקנה היא כי התביעה אינה באה בגדר פרט 11 לתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות, מאחר שלא מתקיים התנאי שהתביעה היא להשבת סכום שנגבה כמס אגרה או תשלום אחר.

מעבר לדרוש, דחתה השופטת את טענת המבקש לפיה גוף הכפוף לחוק חופש המידע אינו רשאי לגבות תשלום עבור מידע שמבקש אדם עבור עצמו למעט אגרת הפקה. בעניין זה ציינה השופטת כי בית המשפט המחוזי קבע בעניין אחר כי להבדיל מעצם הזכות של המטופל לקבל העתק מסמכים מתיקו הרפואי, המעוגנת בסעיף 18(א) לחוק זכויות החולה, לא ניתן ללמוד מהוראה זו דבר באשר לזכות הנטענת לקבל העתקה כאמור חינם אין כסף. כמו כן, אף שאין חולק כי עד עצם היום הזה לא מימש השר את הסמכות המסורה לו להתקין תקנות בעניין התשלום המרבי תמורת מסירת העתק של רשומה רפואית, אין בכך כדי ללמד על היעדר סמכות לגביית התשלום, שכן התקנות נועדו אך לקבוע תשלום מרבי.

לבסוף, נקבע כי חרף ההוראות בחוק חופש המידע ותקנות האגרות הקובעות פטור מתשלום בעד בקשה של אדם לקבל מידע אודות עצמו – הרי שחוק זכויות החולה הוא החוק הספציפי לעניין המצאת רשומה רפואית, לעומת חוק חופש המידע שהוא חוק כללי. בנוסף, בחוק חופש המידע, המאוחר לחוק זכויות החולה, יש הוראת שמירת דינים ולכן ממילא חוק זכויות החולה גובר על האמור בחוק חופש המידע.

ת"צ 56967-05-13

לקריאה נוספת, ראו:

תצלמו לי בבקשה: העליון הטיל על התביעה לשאת בעלות העתקת חומר החקירה 

פסיקה בייצוגית: ההוצאה לפועל תאפשר קבלת העתקי מסמכים בחינם למשך שנתיים