חדשות

ביהמ"ש דחה את טענת התובעת כי מדובר ב"שיטת עבודה", לפיה הקופאית טוענת כדבר שבשגרה כי אין לה סמכות להפחית או לתקן את החשבון, אך קבע כי גישתה של הרשת, המתעלמת מאחריות עובדיה לוודא כי החיוב בקופה תואם למבצעים, חוטאת למטרה של דיני הגנת הצרכן ועשויה להאריך את התורים בקופות

בית משפט השלום קיבל את תביעתה של עורכת דין נגד רשת שיווק המזון "רמי לוי", ופסק לה פיצוי של 6,000 שקל בשל מקרה בו חויבה בקופה במחיר הגבוה מהמחיר שצוין על גבי תווית המחיר במוצרים שרכשה. השופטת שאדן נאשף אבו אחמד קיבלה את גרסתה של התובעת להשתלשלות האירועים וקבעה כי גישתה של הרשת, המתעלמת מאחריות עובדיה לוודא בשלב העברת המוצר בברקוד בקופה כי מבוצע חיוב המתאים למבצעים, חוטאת למטרה של דיני הגנת הצרכן ועשויה להאריך את התורים בקופות.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובעת, עו"ד מארסי ווינר, הגיעה באחד הימים לערוך קניות בסניף של רשת "רמי לוי" בעיר עפולה. על אחד המדפים, הבחינה עו"ד ווינר במוצר מסוים שעליו הודבקה תווית מחיר בסך 23.99 שקל, נטלה ארבעה פריטים ממוצר זה וביקשה לרכשם. אולם, בהגיעה לקופה, הופתעה התובעת לגלות שהקופאית מחייבת אותה במחיר השונה מהמוטבע על התווית, בסך של 39.99 שקל. התובעת, אשר הבחינה בשוני במחירים, ביקשה מהקופאית לחייב אותה רק במחיר התווית אולם זו לא הסכימה לכך. התובעת הוסיפה וביקשה לקבל מענה מאחראית המשמרת אך התבקשה להמתין. רק בחלוף כ-15 דקות היא התבקשה לגשת לעמדת שירות הלקוחות, ושם נאמר לה "אין אישור". התובעת לא הסתפקה בכך וביקשה לשוחח עם המנהל, אך נענתה כי "המנהל בחופש" וכך גם סגנו או ממלא מקומו. לטענת התובעת, היא נאלצה לעזוב את החנות לאחר שחויבה במחיר המלא עבור ארבעת הפריטים. היא פנתה לרשת במכתב ובו דרשה את השבת ההפרש, אך לא זכתה למענה, ועל כן הגישה את התביעה שבה עתרה לפצותה בסכום של 10,000 שקל בטענה להפרת חוק הגנת הצרכן.

הקופאית לא זומנה לעדות

בתביעתה ייחסה התובעת לרשת רמי לוי ביצוע הפרה חוזרת או הפרה בנסיבות מחמירות, כאשר לטענתה זו אינה הפעם הראשונה שבה היא חויבה בתשלומים בקופה העולים על המחיר המוטבע על גבי המוצרים. לטענת התובעת, שיטת העבודה שהנהיגה הרשת, לפיה הקופאית טוענת כדבר שבשגרה כי אין לה סמכות להפחית או לתקן את החשבון ללא התערבות אחראית המשמרת, סגן המנהל או מנהל הסניף, מהווה מטרד, חוסר נוחות, טרחה מיותרת והמתנה מרובה. עוד טענה התובעת כי אף הייתה עדה למקרים של צרכנים אחרים שנתקלו באותה שיטת עבודה.

השופטת שאדן נאשף אבו אחמד קיבלה את התביעה בחלקה וציינה כי על פי חוק הגנת הצרכן, המחיר המחייב יהיה המחיר שהציע העוסק על גבי אריזת המוצר, אף אם מחירו בקופה גבוה מהמחיר האמור. השופטת קיבלה את גרסת התובעת להשתלשלות האירועים סביב רכישת המוצרים וגילוי הטעות בדבר המחיר המוטבע על גבם, וקבעה כי עדותה הייתה מהימנה ונתמכה בראיות. עוד צוין כי גילוי הטעות במחיר לא היה פרי יוזמתה של הרשת, אלא רק לאחר שהתובעת הפנתה את תשומת לבה של הקופאית לכך. בעניין זה הבהירה השופטת כי גרסתה של התובעת לא נסתרה, שכן הקופאית, אחראית המשמרת והנציגה שהייתה באותו יום בדלפק שירות הלקוחות לא הובאו לעדות למרות שזהותן הייתה ידועה. לפיכך, יש להחיל את החזקה הראייתית בדבר הימנעות בעל דין מהבאת ראיות היכולות לתמוך בגרסתו ללא הסבר המניח את הדעת.

עוד הוסיפה השופטת כי גם אם תתקבל טענת הרשת לפיה הקופאית נעדרה כל סמכות לבצע את התיקון במחיר, אין בכך כדי לסייע לה, שכן הרשת לא הוכיחה את טענתה שבהמשך הזיכוי אכן הונפק והוכן עבור התובעת ואילו האחרונה בחרה שלא להמתין ועזבה את הסניף.

התשת הלקוח בדרך לפיצוי

השופטת קבעה עוד כי גישתה של הרשת, המתעלמת מאחריות עובדיה לוודא בשלב העברת המוצר בברקוד בקופה כי מבוצע חיוב המתאים למבצעים, חוטאת את המטרה של דיני הגנת הצרכן שכן לא ניתן לתאר מצב שבו בקנייה רגילה של משפחה יתחיל כל צרכן לעבור על חשבונית הקנייה במעמד העברת המוצרים בקופה ולבדוק, ולעיתים ללמוד בעל פה, את המחיר שהיה מוטבע על התווית. לדעת השופטת, שומה היה על עובדי הסניף לקבל את פרטיה של התובעת ולדאוג לכך שיבוצע תיקון לטעות, למשל באמצעות טופס מתאים, ואין לדרוש בנסיבות העניין מהצרכן להמתין עד אשר יתפנה בעל הסמכות (מנהל הסניף או סגנו) כדי להעניק לו את הזיכוי האמור. לאור האמור, שוכנעה השופטת כי דרך ביצוע הזיכוי לא הייתה יעילה ולא עמדה בתנאי החוק.

בפסיקת הפיצוי, שקלה השופטת לחומרה את העובדה שהרשת ידעה כבר במועד ביצוע העסקה על דבר קיומה של הטעות בתמחור, אך חרף משלוח מכתב דרישה על ידי התובעת לא טרחה להעביר לה את הזיכוי עד כשנה וחצי לאחר המקרה וחרף קיומו של הליך משפטי נגדה. זאת ועוד, הרשת אף סירבה לסיים את ההליך בדרך של פשרה ועמדה על המשך ניהולו, ורק בתומו ולאחר קיום ישיבת ההוכחות ושמיעת העדים נאותה להסכים לכך. כמו כן, יש להתחשב בכך שהתובעת לקחה על עצמה את המשימה לפעול נגד העוסק ואף לתבוע אותו, כאשר אין מדובר במשימה קלה גם במצב שבו הצרכן הוא עורך דין. שיקול נוסף הוא ההגינות המסחרית, קרי מניעת הצבירה של יתרון בלתי הוגן בידיהם של עוסקים הנוהגים בדרכים פסולות כלפי צרכנים.

עם זאת, קבעה השופטת כי אין הצדקה להחיל את הסעיף בחוק הגנת הצרכן המאפשר מתן פיצוי בסכום של עד 50 אלף שקל במקרה של הפרה חוזרת או נמשכת, שכן התובעת לא הוכיחה שמתקיימת בנסיבות העניין הפרה בנסיבות מחמירות, לא כל שכן כי מדובר בהפרה חוזרת או הפרה נמשכת. בסיכומו של דבר, בהתחשב בכלל השיקולים, פסקה השופטת לתובעת פיצויים לדוגמה בסך של 6,000 שקל.

תא"מ 52355-09-12

לקריאה נוספת, ראו:

רשת מרכולים בצפון הורשעה ונקנסה ב-60 אלף שקל בגין הטעיה ואי הצגת מחירים