חדשות

הנתבע הועמד לדין משמעתי והורחק מהלימודים במרכז האקדמי רופין. בעקבות סילוקו, התפרץ למשרד המנהלה ותקף מילולית את המזכירה במשך דקות ארוכות, כשהוא מאיים לחכות בפתח ביתה ולרצוח אותה. בעקבות האירוע סבלה התובעת משלל תסמינים פוסט טראומטיים ונקבעה לה נכות צמיתה של 15%

בית משפט השלום קיבל תביעה נגד סטודנט לשעבר במרכז האקדמי "רופין" וחייב אותו לפצות מזכירה בחוג בכ-60 אלף שקל בגין אירוע שבו התפרץ למשרדה, תקף אותה מילולית ובין היתר איים עליה ברצח לאחר שהתקבלה החלטה לסלקו מלימודיו. בעקבות האירוע, סבלה המזכירה מאימה ובהלה ואף אובחנו אצלה חשד לאירוע מוחי ואוטם במוח.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובעת עבדה החל מסוף שנות התשעים במרכז האקדמי "רופין" ובמועדים הרלוונטיים לתביעה שימשה בתפקיד של מזכירה בכירה. הנתבע, סטודנט במרכז, הועמד לדין בפני וועדת משמעת ולימודיו באחד הקורסים שלמד נפסלו. בהמשך, החליטה ועדת הוראה במרכז להפסיק את לימודיו של הנתבע לאלתר. לטענת התובעת, לאחר החלטה זו החל הנתבע להפגין אלימות מילולית שכללה איומים ברצח, גידופים וקללות לכלל עובדי המנהלה של המרכז האקדמי, והיא ביניהם. באחד הימים, נכנס הנתבע לשטח המרכז והתפרץ למשרדה של התובעת בעודו תוקף אותה מילולית במשך דקות ארוכות, מאיים לרצוח אותה, צועק עליה, מגדף אותה וגוער בה. התנהלותו של הנתבע גרמה למהומה ורעש רב וכן להיסטריה ופאניקה רבה אצל התובעת. בהמשך הגיעו למקום אנשי אבטחה, אך למרות זאת המשיך הנתבע במעשיו בעודו מאיים על התובעת כי ירצח אותה ואף מוסיף כי יחכה לה בפתח ביתה תוך שהוא נוקב בצעקות בכתובתה ובמספר הטלפון שלה.

לטענת התובעת, נוכח התנהגות הנתבע חשה אימה, בהלה ופחד עד כדי שהחלה לחוש בלחצים בחזה, בחילה וחרדה קשה ביותר. עוד הוסיפה כי מאז האירוע החלה לסבול משלל תסמינים שגרמו לפגיעה קשה באורח חייה ובעבודתה, לרבות כאבים בחזה, חרדות, ירידה חדה במצב הרוח, דיכאון, כאבים באוזן, סחרחורות, יתר לחץ דם, פרצי בכי מתמשכים ופחדים עזים שמא הנתבע יתקוף אותה בשנית או את מי מבני משפחתה. לדבריה, בשל הקושי רב ממנו סבלה פנתה ימים בודדים לאחר האירוע לחדר מיון בבית החולים ולאחר קבלת טיפול שוחררה. ביום שלמחרת, פנתה התובעת בשנית לבית החולים איכילוב ובמהלך הבדיקות עלה חשד לאירוע מוחי ואוטם במוח, אשר לטענת התובעת נבעו ישירות מהאירוע. לאור האמור אושפזה התובעת לארבעה ימים ולאחר מכן שוחררה לביתה.

בעקבות האירוע הועמד הנתבע לדין פלילי ולאחר שהודה בעבירת איומים נידון לשירות לתועלת הציבור ופיצוי, כאשר בין היתר חויב בפיצוי התובעת בסך של 500 שקל.

המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה ושילם לתובעת גמלאות. בתביעה זו התבקש בית המשפט לחייב את הנתבע בפיצוי התובעת וכן בשיפוי המל"ל על התשלומים ששולמו לה.

במהלך ההליך מונתה מומחית בתחום הנפש מטעם בית המשפט, אשר קבעה כי סמיכות האירועים מצביעים על קשר סביר בין אירוע ההתפרצות בעבודה לבין הפגיעה הגופנית שנגרמה לתובעת. המומחית העריכה את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור של 15%, כאשר 5% מכך נובעים מסימפטומים בתר-חבלתיים הקשורים ישירות לאירוע.

השופטת אשרית רוטקופף קיבלה את התביעה וקבעה כי התנהגותו הקשה של הנתבע, תוך שהוא רוכן מעל שולחנה של התובעת ופוגע במרחב העבודה שלה תוך כדי השמעת איומים נזעמים, עולה כדי  "תקיפה". לעניין זה אין זה רלוונטי אם הנתבע ביקש לפגוע אישית בתובעת או במזכירה אחרת, שכן התובעת הייתה באותה עת הנציגה היחידה שפגש הנתבע מבין נציגי המרכז, בהיעדרם של הדיקן או מזכירתו, ומבחינתה של התובעת היה בהחלט מקום להניח כי לנתבע יש אותה עת הכוונה והיכולת לבצע את זממו.

השופטת ציינה כי גרסתה של התובעת הייתה עקבית ואמינה לכל אורך הדרך, וכי אין למעשה מחלוקת בין הצדדים על התנהלותו של הנתבע בעת האירוע. לאור האמור, קבעה השופטת כי התובעת והמל"ל הרימו את הנטל להוכיח כי הנתבע תקף את התובעת ועל כן הוא חב בפיצוי. לאחר ניכוי גמלאות המל"ל יפצה הנתבע את התובעת בסך של 61 אלף שקל, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור כולל של 24%. הנתבע ישפה את המל"ל בסך של 71 אלף שקל בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור דומה.

ת"א 54303-05-12