התוכנית "המגזין" בהנחיית אושרת קוטלר, ששודרה במרץ 2014 ועסקה בהוצאת ילדיהם מחזקת הוריהם, ייחסה לתובע מאבק לוחמני ברשויות הרווחה. ביהמ"ש לתביעות קטנות קבע כי אף שחלק מהדברים בכתבה עלו כדי לשון הרע, יש עניין ציבורי בכך שהציבור ידע לאלו פרסומים אחראי התובע ובאלו אמצעים הוא נוקט כדי להגשים את מטרותיו
בית המשפט לתביעות קטנות דחה תביעת לשון הרע שהוגשה בין היתר נגד אושרת קוטלר, רפי גינת וערוץ 10 בגין כתבה ששודרה בתכנית "המגזין" ועסקה בהתנהלות רשויות הרווחה הנוגעת להוצאת ילדים מחזקת הוריהם. התביעה הוגשה על ידי פעיל חברתי שרואיין בכתבה שטען כי יוחסה לו התנהלות לוחמנית נגד רשויות הסעד. השופט טל חבקין קבע כי אף שחלק מהדברים עלו כדי לשון הרע נגד התובע, הרי שהנתבעים הוכיחו שהתובע אכן עומד מאחורי פרסומים המכנים את פעילותם של גורמי הרווחה "נאצית", וכי יש עניין ציבורי בכך שהציבור ידע לאלו פרסומים אחראי התובע ובאלו אמצעים הוא נוקט.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
במרץ 2014 שודרה בתוכנית האקטואליה "המגזין" בערוץ 10, בהנחיית אושרת קוטלר, כתבה שעסקה בהתנהלות רשויות הרווחה באשר להוצאת ילדים מחזקת הוריהם למסגרות חוץ-ביתיות והדיון הציבורי סביבה. התובע, יעקב בן יששכר, המגדיר את עצמו עיתונאי ופעיל חברתי, רואיין לכתבה בהסכמתו והופיע בה בקטע שאורכו כשלוש דקות וחצי. בקריינות שליוותה את הכתבה, תואר התובע כאדם המנהל מאבק לוחמני נגד פנימייה שאליה מועברים ילדים שהוצאו מבתיהם על ידי שירותי הרווחה, ובכלל זאת מפעיל אתר אינטרנט לוחמני במיוחד של "התנועה למען עתיד ילדינו", מארגן הפגנות, מפיץ סיפורים לתקשורת, מגיע לדיונים בבתי משפט, מתייצב בוועדות הכנסת ואפילו מקדם הצעת חוק עצמאית.
"ערוץ 10 בחר צד במחלוקת"
לטענת התובע, קטע הכתבה שבו הופיע והדיון העוקב באולפן עולים כדי פרסום לשון הרע כלפיו, ולכן הגיש תביעה לפיצוי בסך של 15 אלף שקל נגד קוטלר, עורך הכתבה, ערוץ 10 ומנהלו באותה עת, רפי גינת. לדבריו, הוא אינו עומד בראש "התנועה למען עתיד ילדינו" ולא כתב כי העובדות הסוציאליות הן "נאציות" כפי שביקש העורך לייחס לו. עוד הוסיף כי קוטלר לגלגה עליו באמרה כי ח"כ נסים זאב "אינו יודע עם מי הוא יושב", וכי דברים שאמר לעורך במהלך השיחה ביניהם הושתקו, לרבות דבריו כי ישנם עובדי סעד טובים. עוד טען התובע בין היתר כי ערוץ 10 בחר צד במחלוקת שבינו לבין רשויות הרווחה בניגוד לכללי האתיקה הנהוגים וכי גינת כמנכ"ל הערוץ אחראי למעשי הנתבעים האחרים באחריות שילוחית. לבסוף טען התובע כי ביקש לקבל נתונים ממשרד הרווחה המראים לדבריו כי ישראל שיאנית בהוצאת ילדים מבתיהם, אך לא קיבל נתונים אלה.
הנתבעים טענו מאידך כי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית, וכי גם לגופו של עניין אין בפרסום הכתבה משום לשון הרע כלפי התובע. לשיטתם, הכתבה לא התמקדה בתובע ולא נאמרו לגביו ביטויים משפילים או מבזים. כן טענו התובע בחר להתרכז בכך שלא כל מילה ומילה ממילותיו נשמעו בכתבה, אלא שכמקובל בעולם הטלוויזיה אין מקום וזמן להביא את כל דבריו של כל מרואיין ועיקר דבריו הובאו כראוי בלא שסולפו או הוצאו מהקשרם. לחלופין נטען כי מתקיימים תנאיה של הגנת אמת הפרסום, כעולה מפרסומים שפרסם התובע אודות עצמו וכי טמון בהם עניין ציבורי.
השופט טל חבקין דחה את התביעה אך קבע כי מספר דברים שנכללו בכתבה אכן מהווים לשון הרע נגד התובע, על פי המבחן האובייקטיבי שנקבע בפסיקה, שכן הוא הוצג בכתבה כמי שעומד בראש תנועת התנועה למען עתיד ילדינו וכמי ש"מפעיל אתר אינטרנט לוחמני במיוחד" אליו הוא מעלה הכפשות על עובדים סוציאליים שאותם כינה "גרמנים נאצים". בנוסף יוחסה לו האמירה לפיה רוב החוסים בפנימייה "הידרדרו לפשע, זנות ומחלות נפש". לפיכך, בהקשר הכולל של הכתבה, עולה הרושם שהפרסום המיוחס לתובע נועד להעביר את המסר שלפיו גורמי הרווחה פועלים בכוחניות העולה כדי התעללות, גורמת נזק רב ומובילה לתוצאות הרות אסון – ומכאן שצופה סביר יחוש רגשות של בוז ולעג כלפי אדם המשתמש בביטויים כה קיצוניים ופוגעניים כלפי גורמי הסעד, שהם עובדי מדינה הפועלים לרווחת הציבור.
בהינתן הנחה זו, סבר השופט כי ייתכן שגם דבריה של קוטלר לפיהם חבר הכנסת זאב "אינו יודע עם מי הוא יושב" אף הם בבחינת לשון הרע כלפי התובע, שכן קשה לנתק בין הביקורת המרומזת המופנית כלפי חבר הכנסת לבין ההתנהגות המיוחסת לתובע, המוליכה למסקנה כי לא היה מקום שחבר הכנסת ישב עמו. לצד האמור נדחו יתר טענותיו של התובע לפיהן הוא הוצג כמי שמזוהה עם גואל רצון או תומך מעשיו.
הצטברות ראיות נסיבתיות
השופט ציין כי הנתבעים עמדו בנטל להוכיח שהתובע אכן עומד מאחורי הפרסומים המכנים את פעילותם של גורמי הרווחה "נאצית", "גורמת לשואה" וכיו"ב, על אף שהכחיש זאת הן בכתבה והן בעדותו בבית המשפט. בעניין זה, ציין השופט כי הנתבעים הציגו מספר תדפיסים מאתר האינטרנט של התנועה ומאתרים אחרים המעידים כולם על מעורבות פעילה של התובע בתכנים המצויים באותם אתרים, לרבות האמירות שבמחלוקת, ולמצער על הסכמתו לכך שהאתר יפרסם את פעילותו.
עוד התייחס השופט לתדפיס נוסף שנלקח מבלוג אותו מחזיק התובע באתר "תפוז אנשים", המכיל קישור גדול ומודגש לאתר הרשמי של התנועה למען עתיד ילדינו וכן הלוגו שלה. בנוסף, בתדפיס אחר מאתר האינטרנט של התנועה מופיעים קורות החיים של התובע תחת הכותרת "מידע על מנכ"ל התנועה". מכלל האמור, הסיק השופט כי הצטברו די והותר ראיות נסיבתיות המצביעות על כך שהתובע אחראי לתוכן ודי בתשתית ראייתית זו כדי לבסס במידה הדרושה במשפט האזרחי את גרסת הנתבעים שלפיה התובע פרסם ולמצער אחראי לפרסומים שיוחסו לו.
עוד נקבע כי אף דבריה של קוטלר שלפיהם חבר הכנסת זאב אינו יודע עם מי הוא יושב הם אמת, שכן מהכתבה עולה שרק במהלך צילומה גילה חבר הכנסת "מיהו האדם היושב מולו", היינו מהם הפרסומים שהוא מפרסם וכיצד הוא בוחר לנהל את המאבק, ומשנודע לו המידע האמור מיהר להסתייג מן התובע וביקש שלא לקשור ביניהם. לחלופין, ניתן לראות בכך משום הבעת דעה גרידא על חבר הכנסת זאב ועל אופן התנהלותו. השופט חבקין הוסיף כי קיים גם עניין ציבורי בפרסום, שכן התובע מגדיר עצמו כאיש ציבור ועיתונאי המבקש לקדם עניין בעל חשיבות ציבורית. כמו כן, לא יכול להיות חולק כי יש עניין ציבורי בכך שהציבור ידע לאלו פרסומים אחראי התובע ובאלו אמצעים הוא נוקט כדי להגשים את המדיניות שהוא מבקש לקדם, כשייתכן שכמו ח"כ זאב, גם אחרים שהתובע מבקש לרתום למאבקו יסתייגו ממנו בשל הדרך שבה הוא בוחר לנהלו. לפיכך, נקבע כי מדובר בפרסום שיש בו עניין ציבורי ניכר, ומכאן שמתקיימים תנאיה של הגנת האמת בפרסום.
לקריאה נוספת, ראו:
התבטאויות תמימות של ילדים מובילות להתערבות אגרסיבית של רשויות הרווחה
תגובה: "התערבות אגרסיבית של רשויות הרווחה? המציאות אפילו לא קרובה"
